ביום 30.12.20 איים העותר על פרודתו ועל ידיד שהיה במחיצתה והשליך לעברה סיגריה, כשעקב כך הועמד לדין וביום 20.06.21 הודה והורשע בעבירות איומים וניסיון לתקיפת בת-זוג [ת"פ 31602-02-21].
ביום 31.07.22, בעקבות "ערר פנימי", הודיעה המשיבה לעותר במכתב "שכל עוד ישנם תיקים פליליים הממתינים לבירור דין נגדו, לא יוכל להיתאזרח ובקשתו תדון רק לאחר שיתקבלו גזרי דין בעיניין כל התיקים ובהתאם להם".
ביום 21.11.22 הודיעה המשיבה לב"כ העותר בכתב, ש"ככל שנגד הנ"ל עומדים ותלויים תיקי מב"ד פתוחים לא יתאפשר שידרוג המעמד לאזרחות".
כיום, עקב שינוי הנסיבות שהתגלה – התיקים הפליליים – לא די בביטולה של האזרחות הזרה, שכן שר הפנים שוקל גם שיקולים של שלום הציבור ומסוכנותו של העותר.
זו נתונה לשיקול-דעתו של שר הפנים כאמור בס"ק ב':
"מי שבקש להיתאזרח ונתקיימו בו התנאים שבסעיף קטן (א), יעניק לו שר הפנים, אם ראה זאת לנכון, את האזרחות הישראלית על ידי מתן תעודת האזרחות".
נוהל 4.4.0001 של רשות האוכלוסין וההגירה, הטיפול בבקשת היתאזרחות לפי סעיפים 5,6,8 לחוק (05.12.21), שאליו הפנו ב"כ הצדדים,, "נועד לקבוע את השיטה לטפול בבקשה להיתאזרחות של מי שמחזיק ברישיון לישיבת קבע", וכותרת המשנה שלו, בראש העמוד הראשון, מתריעה ומתרה בפקידי המשיבה ובמבקשים בלשון ברורה, לאמור:
"התראה: מסירת מידע שגוי או חלקי למבקש עלולה לגרום לאובדן אזרחותו האחרת. יש להפנות את המבקש תחילה לנציגות מדינת אזרחותו לבירור השלכות פעולה זו, בטרם יגיש בקשה. המבקש יידרש לחתום על תצהיר בהקשר זה".
הרבה מונח כאן על הכף, והנוהל מדגיש שוב את הזהירות שבה יש לנהוג ביישומו של תנאי הויתור, וכך בסעיף ג.6.9:
"ויתור על האזרחות האחרת, כולל קטינים הנלווים לבקשה – עמידה בתנאי זה תדרש ממגיש הבקשה, אך רק בסוף ההליך ולאחר שנבדקה עמידת המבקש בכל שאר התנאים להיתאזרחות, וניתן עקרונית לאשר את הבקשה."
ושוב בסעיף ג.14:
"לאחר בדיקת עמידה בתנאים, ורק אז, יש לשלוח למבקש מכתב בו נידרש להמציא אישור על ויתור על האזרחות הקודמת, או שאיננו אזרח של אותה מדינה (כולל עבור קטינים הכלולים בבקשה). האישור יוצג בתוך שישה חודשים (...). במקרים חריגים בהם לא הוצג האישור בזמן הנידרש, בסמכות מנהל הלישכה לאשר המצאת האישור לאחר התקופה האמורה בכפוף להמצאת הוכחה לנקיטת הליכים בנושא."
דיון ומסקנות:
נסכם את מהלך הדברים:
העותר פנה למשיבה בחודש מארס 2018 בבקשה להיתאזרח, בהיותו בגיר, ולאחר בדיקת בקשתו ועריכת שימוע, הודיעה לו המשיבה ביום 11.10.18 "כי רק לאחר המצאת אישור הויתור על אזרחות זרה נבחן הבקשה לאזרחות". רע הדבר, שרק לאחר פניות מרובות והגשת העתירה הראשונה זכה העותר לתשובה, אך אין בכך כדי לשנות את מצב הדברים.
דא עקא, שפרט לאמירה זו לא נטען ולא הונח ולו מסד תחילי לטענה, כי המשיבה חרגה מדרך פעולתה התקינה כאשר עמדה על חקירה ודרישה בדבר טיבו של אישור הויתור שהוצג וביקשה לוודא כי אכן הוא משקף אישור סופי ומוחלט (תוכן שאינו עולה במפורש מנוסח האישור).
...
כל עוד לא יציג העותר אישור סופי על הוויתור לא ניתן להיעתר לבקשתו לקבלת אזרחות ישראלית.
דין העתירה להידחות, מנימוקים אלה:
ראשית, בשום שלב לא הובטח לעותר כי תיענה בקשתו והוא יקבל אזרחות ישראלית, וגם במכתב לבא-כוחו מיום 11.10.18 הודיעה לו המשיבה כי המצאת אישור הוויתור תאפשר לבחון את הבקשה, משמע – לא הבטחה ולא התחייבות.
סוף-דבר, העתירה נדחית.
