בקשה לגילוי חומרי חקירה בתיק תקיפה בצוותא

רקע בתאריך 10.11.20 הוגש כנגד הנאשם כתב אישום המייחס לו עבירה של תקיפה הגורמת חבלה ממשית, בצוותא עם אחר, ממניע גזענות או עויינות כלפי הציבור (נסיבה מחמירה), לפי סעיפים 382(א) + 29 + 144ו לחוק העונשין, תשל"ז- 1977.

בקשה קודמת לגילוי הנימוקים שהובילו לסגירת התיק כנגד הקטין, נדחתה (ר' ההחלטה – נ/2).

חומר הראיות המלא היה מונח בפני ב"כ הנאשם, לרבות הראיות בדבר החבלה שנגרמה למתלוננת והוא אף היתייחס אליהן באופן מפורש במהלך השימוע בעל-פה. תשובת ב"כ הנאשם לתגובת המאשימה בתשובתו לתגובת המאשימה, חזר ב"כ הנאשם על טענותיו דלעיל, מתח ביקורת על השיקולים שפורטו בתגובתה בכל הנוגע להחלטה לסגור את התיק כנגד א.ב. והעלה טענות רבות ושונות המתייחסות לשיקולי העמדה לדין של קטינים, לראיות שבתיק החקירה ועוד.

...

בסופו של דבר, ובין השאר בשל קשיים שהיו כרוכים במשבר הקורונה, התקיים השימוע בפני מספר גורמים בכירים בפרקליטות המדינה ולאחר שטענות ב"כ הנאשם הועברו גם אל הגורם הרלבנטי בפרקליטות המדינה, התקבלה ההחלטה בדבר הגשת כתב האישום מחדש.

דיון והכרעה לאחר שנדרשתי לטענות הצדדים, להוראות החוק ולהלכה בפסוקה, מסקנתי היא כי דין הבקשה בשלב זה, להידחות.

אכן – מוטב היה שהמאשימה תקפיד בפעולותיה ולא תיכשל בטעויות סופר כמו זו שלטענתה נפלה במכתב היידוע שנשלח מטעמה, ואולם עובדה זו, אין בה, כך לטעמי, כדי לבסס החלטה בדבר ביטול כתב האישום, מה עוד שלטענת ב"כ המאשימה, הראיות הנוגעות לגרימת החבלה נדונו בישיבת השימוע בעל-פה. במצב דברים זה ולכל הפחות בשלב זה, לא שוכנעתי כי המאשימה נהגה ו/או נוהגת כלפי הנאשם בשרירותיות, בדרך פסולה או באופן העומד בסתירה מהותית לעקרונות הצדק וההגינות המשפטית כלשונו של סעיף 149(10) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] תשמ"ב – 1982.

סוף דבר – הבקשה נדחית.

כנגד המבקשים הוגש כתב אישום המייחס להם עבירות של קשר לפשע, סחיטה בכוח בצוותא ותקיפה חבלנית בנסיבות מחמירות.

עוד נאמר שם: " הדגש לכל אורך הדרך הנו בכך שבית המשפט אינו מתפרק מחובתו ומסמכותו לבדוק את גיליונות המירשם שמדובר בהם ולהעמידם במבחן של רלוואנטיות ותועלת פוטנציאלית להגנתו של המערער ". בבש"פ 5535/13 מ"י נ' שימשילשווילי שלווה שלמה (פורסם בנבו), חזר כב' השופט עמית והבהיר בהקשר זה כי: "הראציונאל שבבסיס הגילוי הוא חקר האמת וזכות הנאשם להליך הוגן. השלב הראשון בבחינת בקשה במסגרת סעיף 74 הוא בחינת הרלבנטיות של החומר לאישום על פי פוטנציאל ההגנה של הנאשם, מבחן המתפרש על דרך ההרחבה (ראו, לדוגמה, בש"פ 7064/08 מדינת ישראל נ' ברקו, [פורסם בנבו] בפיסקה 22 (13.8.2009), מבחן הפורש מצודתו אף על הפריפריה של האישום (בג"ץ 233/85 אל הוזייל נ' משטרת ישראל, פ"ד לט(4) 124 (1985); בש"פ 7553/10 בר אושר נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] והאסמכתאות שם (7.2.2010))." ביחס לבקשה להורות על חשיפת מבדי"ם קבע כב' השופט עמית כדלקמן: "בבוא בית המשפט לעשות שימוש בסמכות זו ולהורות על חשיפת מב"דים או תיקים סגורים בפני נאשם, המבחנים נוקשים יותר מאשר לגבי גילוי פרטים הנכללים במירשם הפלילי. על בית המשפט לקחת בחשבון, בין היתר, את השיקולים הבאים, לאו דוקא על פי סדר חשיבותם: האם החומר נכלל מלכתחילה בתיק החקירה; האם הרלבנטיות היא בעוצמה גבוהה או שמא מדובר בחומר שהרלבנטיות שלו אינה מובהקת, על אחת כמה וכמה לא רחוקה ושולית; האם מדובר ב"מסע דיג" ספקולאטיבי; האם מדובר בתיקים ישנים, מה שמשליך הן על הרלבנטיות והן על משאבי התביעה לאיתור התיקים; הזכות לכבוד, לפרטיות, לשקום ולרהביליטציה של העד או קרבן העבירה ומידת הפגיעה בזכות זו; החשש הכללי כי עדים וקרבנות עבירה יחששו להעיד במשפט; הפגיעה בזכויותיהם של צדדים שלישיים, שייתכן כי מעורבים בתיקים שניסגרו, ומידת הפגיעה; העקרון של סופיות תשובות העד בענייניים צדדיים, אשר יש בו כדי להחליש את התועלת שיכולה לצמוח להגנה מהחומר.

...

גם לאחר שבית המשפט בחן שיקולים אלה והגיע למסקנה כי הנאשם צלח את כל המשוכות דלעיל, שומה על בית המשפט לבחון אם ניתן להסתפק בפרפראזה בלבד לגבי התיקים שגילויים מתבקש, או שיש להורות על עיון בתיק החקירה עצמו" ( ס' 13 לפס"ד ).

בית משפט השלום בחיפה בע"ח 33543-02-21 יניב ואח' נ' פרקליטות מחוז חיפה - פלילי תיק חצוני: בפני כב' השופט גיל קרזבום, סגן נשיא מבקשים 1. דוד מרק יניב באמצעות ב"כ עו"ד ליאור בר זוהר 2. סרגיי ברסטניקוב באמצעות ב"כ עו"ד בוריס שרמן משיבה פרקליטות מחוז חיפה - פלילי החלטה בבקשה לעיון בחומר חקירה

בשלב זה דקרו המבקשים את מר חורי, בצוותא חדא, במפשעה ובחלק הפנימי של ירך ימין, זאת באמצעות חפץ חד שם מצאו בחצר.

מבלי להביע עמדה כלשהיא, ולו ברמז, ביחס לטענת ההגנה, לא ניתן להיתעלם מכך, שקיים דמיון לא מבוטל בין כלל האירועים, ויש בכך כדי להוות פוטנציאל ממשי להגנת המבקשים, אשר מן הסתם יבקשו לטעון, שגם במקרה זה היה זה מר חורי שתקף אותם.

עם זאת, מאחר שכבר נחשפתי לאותם הליכים, אין מקום להעביר את הבקשה בהקשר זה למותב הדן בתיק העקרי, ואכריע בעיניין במסגרת החלטה זו. לאחר שעיינתי בשני ההליכים אני סבור, כי למסמכים בהליך ה"ט 13862-11-16 קיים פוטנציאל ראייתי (אם כי נמוך) להגנת הנאשמים, זאת נוכח אמרותיו של מר עדני, כפי שמפורטות שם. לציין, שאין בגילוי אותם מסמכים כדי להוות פגיעה משמעותית, אם בכלל, בפרטיות העדים.

...

עוד אני סבור, שנכון להעביר להגנה גם את כתבי האישום הקשורים באותם רישומים.

עם זאת, מאחר שכבר נחשפתי לאותם הליכים, אין מקום להעביר את הבקשה בהקשר זה למותב הדן בתיק העיקרי, ואכריע בעניין במסגרת החלטה זו. לאחר שעיינתי בשני ההליכים אני סבור, כי למסמכים בהליך ה"ט 13862-11-16 קיים פוטנציאל ראייתי (אם כי נמוך) להגנת הנאשמים, זאת נוכח אמרותיו של מר עדני, כפי שמפורטות שם. לציין, שאין בגילוי אותם מסמכים כדי להוות פגיעה משמעותית, אם בכלל, בפרטיות העדים.

לסיכום לאור כל האמור לעיל, המשיבה תעביר לב"כ המבקשים את פרטי הרישום הנ"ל בצירוף כתבי האישום הקשורים בהם.

לפני בקשה לגילוי חומרי חקירה לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] תשמ"ב – 1982.

רקע ביום 7.10.18 הוגש כנגד המבקש כתב אישום המייחס לו עבירות של פריצה לרכב בכוונה לגנוב וגניבה מרכב, בצוותא עם אחר, לפי סעיפים 413ו סיפא ו- 423ד(א) + סעיף 29(א) לחוק העונשין, תשל"ז-1977.

מחומר החקירה אותו בחנתי, עולה התמונה הבאה: א. בתאריך 3.6.18 בשעה 00:54 דיווחה הגב' רשואן לתחנת המישטרה בחדרה כי ביום 2.6.18 סמוך לשעה 16:00 היא הגיעה למקום עבודתה ברח' סתיו בקיסריה, החנתה את רכבה ברחוב וכשחזרה אליו בסביבות השעה 18:00 גילתה כי ארנקה לא נמצא בתיק.

למראה הסירטון טען המבקש כי "זה לא הוא". בעימות שבוצע בין המבקש לקרן ביום 19.6.18, אמרה קרן בנוכחותו את הדברים הבאים: "אני ודוד יצחקוב פרצנו ביחד את הרכב. אני פתחתי את הדלת ודוד אמר לי מה לקחת כי אני לא גנבה מקצועית ולא רוצה להיות ותשאל אותו, היה כסף הרבה נראה לי 900 ₪ וכרטיסי אשראי ולא זוכרת אם היה פלפונים". לשאלה היכן היה המבקש כשהיא פתחה את דלת הרכב, השיבה: "הוא היה לידי, צמוד אלי נראה לי אפילו חיבק אותי" ואילו המבקש הגיב לכך באמרו: "לא יודע על מה היא מדברת... שקר וכזב... נרדמתי באוטו שלוש ארבע שעות והיא לקחה את הטלפון שלי עם התיק שלה עם הפלפון ואני התעוררתי ומצאתי את עצמי בחוף אחר, אני ישנתי באוטו". לשאלה כיצד גרסה זו מתיישבת עם גירסתו האחרת בחקירה לעיל, השיב המבקש: "זה עף לי מהראש". במהלך העימות נישאלה קרן אודות טענה נוספת שלה בדבר תקיפתה על ידי המבקש שלדבריה ביום 25.5.18 בעט בחזה ואמרה: "יש לי שבר בעצמות, הוא עשה לי את זה". לכך הגיב המבקש באמרו: "שקר, יש לה מולדת שדרס אותה טרנזיט" ובהמשך הכחיש טענה נוספת של קרן לפיה הוא תקף אותה גם ביום 14.6.18.

...

גם לאחר שבית המשפט בחן שיקולים אלה והגיע למסקנה כי הנאשם צלח את כל המשוכות דלעיל, שומא על בית המשפט לבחון אם ניתן להסתפק בפרפראזה בלבד לגבי התיקים שגילויים מתבקש, או שיש להורות על עיון בתיק החקירה עצמו".

בגליון הרישום הפלילי של קרן אמנם אין הרשעות קודמות ואולם יש בו מספר מב"דים – תיקי חקירה פתוחים, שאחד מהם נוגע לארוע מיום 14.6.18 ובקשר לשאר הוגשו כתבי אישום והם נוגעים הן לארוע נושא תיק זה והן לארועים נוספים שבהם היא ככל הנראה היתה מעורבת – חלקם מוקדמים במעט לארוע הנדון כאן וחלקם מאוחרים לו. לאחר שהעברתי את המידע שהונח בפני בנוגע לתיקים הפתוחים והסגורים של קרן במסננת הקריטריונים אותם מנה כב' השופט עמית בפסק הדין הנ"ל מסקנתי היא כי אופי ונסיבות האירועים נושאי התיקים הפתוחים מלמד על כך שחלק מהם עשוי להיות רלבנטיים לצורך בחינת מהימנותה, בעיקר על רקע העובדה שבחקירתה מיום 14.6.18 היא סיפרה מיוזמתה על ארועים פליליים נוספים בהם היתה מעורבת (גם ללא מעורבות של המבקש).

סוף דבר, הבקשה מתקבלת במלואה בכפוף לבדיקת המשיבה את שאלת הרלבנטיות של התיקים הסגורים, כפי שהבהרתי לעיל.

כנגד המבקש הוגש כתב אישום (ת.פ 47450-05-21) בו יוחסו לו מעשי תקיפה בצוותא עם אחרים בשכונת שייח ג'ראח בירושלים (להלן-"הארוע").

המבקש מכחיש כי היה מעורב בתקיפת המתלונן כי אם ניסה לסייע לו. חומרי החקירה לא מעלים דבר על קיומו של קשר כלשהוא בינו ובין יתר הנאשמים עובר לארוע, במהלכו ולאחריו.

לפיכך, התבררה הבקשה בפני בית משפט זה. עם זאת, משעה שהמשיבה הגישה את רשימת חומרי החקירה החסויים ורשימה מפורטת מזו, חוסה לטענת המשיבה תחת תעודת החיסיון, הרי שעיון ובחינה של חומרי החקירה החסויים שברשימה, צריכה להעשות במסגרת עתירה לגילוי ראיה לפי סעיף 46 לפקודת הראיות.

ככל שיהיה למבקש קושי לקבלת חומרים מהתיק האישי, חומרים שהודע מפי המשיבה כי אינם בין "חומרי החקירה", תובא הבקשה בפני השופט הדן בתיק העקרי לפי סעיף 108 לחסד"פ ולו נתון שיקול הדעת להכריע, האם הוא יעיין, במידת הצורך, בחומר המבוקש או שמא יש להעבירו לשופט אחר (בש"פ9305/08 ‏ ‏ פלוני נ' בית ספר אל מאמוניה לבנות‏, פסקה 8 (03.12.2008); בש"פ 8252/13 ‏ מדינת ישראל נ' ליאל שיינר, פסקה 15 (23.1.2014)).

...

המשיבה טענה מנגד כי דין הבקשה להידחות.

אשר למסמכים שהמשיבה טענה לחסיונם, קבע כב' השופט קרא כי על מנת שניתן יהיה לקיים דיון ענייני בעתירה לגילוי ראיה חסויה "על העותר אפוא לפנות לבית המשפט המוסמך, כך שהמדינה תעמיד לעיונו את רשימת החומר החסוי. רק לאחר מכן, ניתן יהיה להבין איזה מבין הראיות החסויות, הוא מבקש לגלות. בכפוף לאמור, העתירה נדחית" (פסקה 5).

דיון והכרעה: לאחר בחינה של הטיעונים ועיון בתגובות המשלימות שהגישו הצדדים הגעתי למסקנה כי הומצאה למבקש רשימת חומרי החקירה הגלויים וכן הושלמה המצאת החומרים והמידע לעניין התיעוד במצלמות.

סוף דבר, הבקשה נדחית.