בקשה לגילוי חומרי ועדת בדיקה לפי חוק זכויות החולה

עותק מלא מדו"ח "ועדת הבדיקה" שהוקמה על ידי הנהלת ביה"ח בהתאם להוראות פרק ו סימן א לחוק זכויות החולה, התשנ"ו-1996 אודות השמוש בתרופות שפג תוקפן, לרבות בדיקת הכשלים בבתי המרקחת בביה"ח ומסקנותיו.

נטען כי בית משפט מינהלי נעדר סמכות עניינית לידון בבקשת המטופלים מאחר שאינו מוסמך לידון במקרים של זכות עיון פרטית בחומרי חקירה, אלא רק בבקשות על פי חוק חופש המידע.

זוהי לשון החוק: 14(א) הוראות חוק זה לא יחולו על הגופים שלהלן, ועל מידע שנוצר, שנאסף או שמוחזק בידיהם – (8) כל גוף או רשות שיש להם סמכות חקירה על פי דין, לגבי מידע שנאסף או שנוצר לצורכי חקירה ולגבי מידע מודיעיני; (9) מערכי המודיעין והחקירות של משטרת ישראל, וכן יחידות נוספות אשר השר לבטחון הפנים, באישור הוועדה המשותפת, קבע אותן בצו; תחילתו של העירעור שלפנינו בבקשה שהוגשה לממונה בבית החולים, לפי חוק חופש המידע, החל על בית החולים רמב"ם כבית חולים ממשלתי.

במסגרת בקשה לעיון בחומרי חקירה, יש לאזן בין האינטרסים הציבוריים, בעקרם – שמירה על תיפקודן התקין של רשויות האכיפה ושל החקירה המסוימת, כמו גם שמירה על פרטיות הנוגעים בדבר, לבין האנטרס של המבקשים גילוי המידע: "ככל שעניינו של המבקש בעל זיקה הדוקה להליך הפלילי, וככל שתכלית העיון נועדה לשרת מטרה קרובה יותר למטרה שלשמה נאסף המידע – קרי, אכיפת החוק הפלילי והשלכותיה – כך תגדל מידת ההענות לבקשת העיון" (סעיף 10 להנחיה).

...

סוף דבר: מהנימוקים שפורטו לא הייתי מתערב בפסיקת בית המשפט המחוזי.

הערעורים נדחים.

השופטת ע' ברון: אני מסכימה עם התוצאה שאליה הגיע חברי המשנה לנשיאה (בדימוס) נ' הנדל, שלפיה הערעורים שניהם דינם להידחות.

בהמשך, במהלך שנת 2017 עבר המערער מספר בדיקות דימות שונות כאשר בבדיקת CT מחודש נובמבר באותה שנה התגלו מספר ממצאים נווניים בעמ"ש המותני.

נקדים ונאמר כי לאחר שבחנו את סיכומי הצדדים ואת החומרים שהוגשו בפני הועדה החלטנו לדחות את עירעורו של המשיב ולהכיר בו כנכה היות והלה לא הצליח להדגים את קיומו של קשר סיבתי-עובדתי בין הפגימה הנטענת לשירותו הצבאי.

שהרי אין די בעצם קיומה של נכות, שכן המחצית השנייה של הגדרת נכות הנ"ל דורשת כי מקורה יהיה: (1)   חבלה שארעה בתקופת שרותו ועקב שרותו, ואולם לעניין חייל בשירות קבע – חבלה כאמור שהיא חבלת שירות; (2)   מחלה או החמרת מחלה שארעו בתקופת שרותו ועקב שרותו, ואולם לעניין חייל בשירות קבע – מחלת שירות או החמרת מחלת שירות שארעו בתקופת שרותו ועקב שרותו; אומנם מתוך הכרה בתכלית הסוציאלית הייחודית של חוק הנכים הועדות נוטות להרחיב ולפרש ברוחב לב את הקשר הסיבתי-משפטי שבין השרות לפגימה (דנ"א 5343/00 קצין התגמולים נ' אביאן), כך שהמבקשים זכאות והכרה לפי חוק הנכים יוכלו לבוא ליעדם דרך שער העיר ולא יאלצו להכנס דרך הפשפש.

...

חוות דעתו של ד"ר פריימן הייתה מפורטת וקוהרנטית ולטעמנו משכנעת בהרבה משתי חוות הדעת שהוגשו מטעם הצדדים להליך.

לאור כל השיקולים שנסקרו דלעיל לא מצאנו כי התקיים קשר סיבתי-עובדתי בין תנאי שירותו של המערער לבין הפגימה ולפיכך אנו דוחים את הערעור ומותירים את החלטת המשיב מיום 7.7.2019 על כנה.

בנסיבות, לא מצאנו מקום לחיוב המערער בהוצאות ההליך.

' זאת אומרת פסק דין נאסר אומר לשופט לבדוק על סמך החומר הרפואי והעובדות עדיין לא רלוואנטיות.

אשר על כן, לאחר הסכמתו של המוסד לביטוח לאומי להחזרת התיק לבית דין זה לבחון את יתר התנאים של סעיף 84א(א) בהתאם לפסק דין נאסר, ביום 26.04.2022 ניתנה החלטה על העברת שאלות ההבהרה לד"ר ארז בנדט זאת לאחר שב"כ התובע לא ראה מקום להפנות אליו שאלות הבהרה כלשהן והופנו למומחה שאלות ההבהרה שהתבקשו ע"י ב"כ הנתבע.

(1) המבוטח נחשף בעבודתו לרעש התקפי ומתמשך, העולה על המותר לפי סעיף 173 בפקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש], התש"ל-1970 (להלן - רעש מזיק); (2) כושר השמיעה פחת, בשיעור של 20 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים; (3) הוגשה למוסד תביעה להכרה בליקוי השמיעה כפגיעה בעבודה, בתוך 12 חודשים מהיום המוקדם מבין אלה: (א) היום שבו תועד הליקוי לראשונה ברשומה רפואית כמשמעה בסעיף 17 בחוק זכויות החולה, התשנ"ו-1996 (בסעיף זה – רשומה רפואית); (ב) היום שבו, לדעת הועדה הרפואית או הועדה הרפואית לעררים כמשמעותן בפרק זה, לפי הענין, החלה הירידה בשמיעה".

נוכח האמור לעיל, התובע לא עומד בתנאי סעיף 84א(א)(2) לחוק, היות וליקוי השמיעה שהתגלה בבדיקה הראשונה מיום 29.06.19איננו תוצאה של רעש מזיק, בהתאם לחוות דעתו של המומחה, בשל כך שתוצאות הבדיקה השנייה לא מראות על ירידה של 20 דציבל לפחות בתדירויות הדיבור בכל אחת מהאוזניים ומאחר ולא ניתן לייחס את ההחמרה שנצפתה בבדיקה השלישית מיום 10.8.20 לעומת הבדיקה השנייה מיום 7.1.20 לחשיפה לרעש מזיק בשל העובדה כי התובע כבר 3 שנים לא חשוף לרעש בעבודה.

שאלה: "לאור תשובותיך לעיל, ולאור הספק שהתובע כלל נחשף בעבודתו לרעש מזיק כהגדרתו בחוק, ולאור האמור בחוות דעתך, לפיה ליקוי השמיעה של התובע יכול להתאים גם לליקוי שעקב גיל, האם נכון שסביר יותר שליקוי השמיעה ממנו סובל התובע עפ"י בדיקת השמיעה מיום 10.08.2020 היא ליקוי שמיעה עקב גיל (ARHIL)? נא הסבר תשובתך." תשובה: " סביר שההחמרה בשמיעה בבדיקה מיום 10.8.2020, שבאה לידי ביטוי בכל התדירויות שמ-1000 הרץ ומעלה בהשוואה לבדיקה מיום 07.01.2020 ובתדירויות 2000-4000 הרץ בהשוואה לבדיקה מיום 29.06.2019, היא עקב גיל. ברור שההחמרה אינה עקב נזק רעש (NIHL) שהרי הפסיק לעבוד ברעש מזיק (אם אכן היה) ב-30.09.2017 והפסיק לעבוד בלל כנהג אוטובוס במאי 2019" באשר לסוגיית הטנטון: לגבי הטנטון, משלא הוכרה תביעתו של התובע לליקוי שמיעה כפגיעה בעבודה על פי סעיף 84א(א) לחוק הביטוח הלאומי, שכן אין חולק שסעיף 84א לחוק קובע תנאים מצטברים, כך שלשם קבלת התביעה בעיניין הטנטון, לפי סעיף 84א(ב) לחוק, יש צורך שיתקיימו קודם התנאים שנקבעו בסעיף 84א(א) לחוק.

...

דיון והכרעה לאחר בחינת טענות הצדדים וכלל החומר שבתיק, לרבות חוות דעתו של המומחה הרפואי ותשובותיו לשאלות ההברה הגענו לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות.

אנו דוחים את טענת התובע לפיה לא היה מקום לאפשר הפניית שאלות הבהרה לד"ר בנדט לאחר שהתיק חזר מבית הדין הארצי, שכן מתשובותיו של ד"ר בנדט על שאלות ההבהרה עולה מפורשות כי התובע לא עונה על שאר התנאים הקבועים בסעיף 84א(א) לחוק.

מתשובתו של ד"ר בנדט על שאלות ההבהרה וחוות דעתו עולה חד משמעית כי התובע לא עומד בתנאי סעיף 84א(א) לחוק ומכאן שתביעתו להכיר בליקוי השמיעה ובטינטון כתוצאה מפגיעה בעבודה נדחית.

בקשת רשות ערעור של הנאשם על ההחלטה האמורה (ת/87 – רע"א 6064/18, דר' הלוי נ' ועדה לפי סעיף 44 לפקודת הרופאים ונגד מנכ"ל משרד הבריאות, ניתן ביום 28.8.18 (פורסם בנבו)), נדחתה על ידי בית המשפט העליון, תוך שצוין כי הוועדה קבעה כי "ישנו קשר סיבתי בין רשלנותו החמורה של המבקש לבין הפגיעה החמורה ביולדת, הנובעת מעצם קבלתה ללידה ומדרך פינויה לבית החולים". אין חולק כי בהמשך ניתנו החלטות נוספות של בתי המשפט, כמפורט בכתב האישום.

עוד נטען כי עו"ד גולדנר, חברת הוועדה, מונתה חרף הסדר ניגוד עניינים עליו חתמה, וללא גילוי נאות לגבי ההסדר, באופן שפגע בזכותו של הנאשם להליך הוגן נוכח חשש למשוא פנים.

נטען כי משרד הבריאות יזם את התלונות למישטרה, מסר למישטרה ולמומחה חומרים מבלי לקבל את הסכמת הנשים ותוך הפרת חסיונן וחוק זכויות החולה, תשנ"ו-1996 (להלן: "חוק זכויות החולה"), ולפיכך עתרה ההגנה לפסול את כלל המסמכים הרפואיים, כמו גם את כלל הראיות הנגזרות ממסמכים אלה - קרי את חוות הדעת, את אמרות הנאשם ביחס למסמכים אלה ועוד.

יובהר כי אכן עיון בנ/43, חוזר חטיבת רפואה מס' 9/18 מיום 8.10.18 בנושא ועדות האתיקה במוסדות בריאות, מציין כי ועדת האתיקה לפי חוק זכויות החולה היא מנגנון המאפשר חריגה מהכלל של שמירה על האוטונומיה במצבים מוגדרים, וכן צוין שם מהן סמכויות ועדת האתיקה שעניינן מסירת מידע לאדם אחר.

הנחיית פרקליט המדינה 14.2 שכותרתה – "ניהול הליך פלילי ומשמעתי נגד רופאים או בעלי מיקצוע רפואי אחר בגין רשלנות מקצועית", עוסקת בהעברת מידע כאשר מתעורר חשד לבצוע עבירה, על ידי גורמי הבדיקה לפי ס' 21 בחוק זכויות החולה.

...

תוכן עניינים פתח דבר 3 כתב האישום 4 מעמד חוזר מנהל רפואה 10 אישום ראשון 18 אישום שני 43 אישום שלישי 68 אישום רביעי 82 אישום חמישי 91 האם בפעולותיו נתן הנאשם טיפול רפואי? 96 האם התרשל הנאשם במעשיו? 103 הפרת הצווים 125 שיבוש מהלכי המשפט 139 טענות ההגנה כנגד התנהלות המשטרה, משרד הבריאות והמאשימה 141 סוגיית לידות הבית 175 סוף דבר 182 פתח דבר עניינו של כתב אישום זה ברופא נשים, מומחה במיילדות וגניקולוגיה, אשר פתח מתחם ללידות בית בשטח ביתו.

כאמור, מסקנה זו מתיישבת גם עם עמדת משרד הבריאות, לפיה מוטב כי נשים שהריונן בסיכון ילדו בבית חולים ולא במקום אחר.

סוף דבר התיק הנדון עוסק במקרה ייחודי, במסגרתו ביצע הנאשם, רופא ומיילד, עבירות אגב מתן טיפול רפואי שבבסיסו לידות שבוצעו במתחם פרטי, לידות המוגדרות כ"לידות בית", בהן ילדו נשים שהלידה בעניינן הוגדרה בסיכון.

נוכח מכלול הנסיבות והעובדות שהוכחו, אין מנוס אלא להרשיע את הנאשם בעבירות אשר הוכחו, כפי שפורט במסגרת הכרעת הדין.

בגילגול הנוכחי אשר הגיע שוב לפתחו של בית משפט זה התבקש בית המשפט למשפחה ביום 18/06/2023 על ידי התובעים/המבקשים, בני זוג, לבטל את פסק הדין של בית המשפט העליון בבע"מ 856/23 מיום 06/03/2023, ( להלן: "פסק הדין" ) ביחס אליהם ולהתיר להם לערוך בדיקה לגילוי קשרי הורות בינם לקטינה.

המדובר בדו"ח של וועדת בדיקה אשר מינה משרד הבריאות לפי סעיף 21(א9(3) לחוק זכויות חולה התשנ"ו-1996 משרד הבריאות.

(א) "בכל ענין של דיני ראיות וסדרי דין, שאין עליו הוראה אחרת, לפי חוק זה, ינהג בית המשפט בדרך הנראית לו הטובה ביותר לעשיית משפט צדק; אין בהוראה זו כדי לגרוע מכללי חסיונות עדים או כללי ראיות חסויות". ראה לעניין זה ע"א 7367/22 פלונית נ' פלונית (פורסם בנבו, ניתן ביום 26/01/2023) אשר הבהיר את ייחוד ההליכים בבית המשפט לעינייני מישפחה ואת החשיבות של מציאת פיתרונות לקיצור ההתדיינויות המשפטיות.

כפי שנאמר, חומר הבדיקה הגנטית כבר מצוי במאגרי בית החולים ואין צורך בדגימות נוספות.

...

פסק הדין קבע ברוב דעות כי: "סיכומו של דבר, בנסיבות המקרה שלפנינו, הסיכוי שמי מהטוענים להורות גנטית, בין אם הם שייכים למעגל השני ובין אם הם שייכים למעגל השלישי, הוא ההורה הגנטי נמוך עד נמוך מאד, ואינו מגיע לכדי "סיכוי סביר" המצדיק ערעור נוסף של מעמד ההורים הפיזיולוגיים – לא בהינתן היעדר ההסכמה לביצוע הבדיקה, לא בהינתן טובת הקטינה, כפי שהוצגה על ידי האפוטרופסיות לדין, ולא בהתחשב באינטרסים הלגיטימיים של ההורים הפיזיולוגיים עצמם, שאף בהם יש להתחשב בהפעלת המבחן של "סיכוי סביר". זה המקום להבהיר כי לשיטתי אף התועלת הפוטנציאלית שעניינה "תיקון תקלות לעתיד לבוא", אשר עשויה לצמוח מביצוע הבדיקות, ואליה מתייחסים חברתי וחברי, אינה משנה מהמסקנה האמורה, הגם שאין עוררין על חשיבותה.

בעמ 118: אומרת נציגת הוועדה בסופו של דבר באמת הגענו למסקנה שמי שבסיכון הכי גבוה להיות זה שהעוברים הוחלפו.

כך גם כנקבע בפסק הדין של בית המשפט העליון מיום 05/06/2023 בעמ ' 162 : "בתמצית יצוין כי כעולה מדו"ח וועדת הבדיקה, חבריה הגיעו למסקנה, ב"רמת הסתברות גבוהה" כי המשיבים 12 -13 הם "בעלי הסיכויים הגבוהים ביותר" להימצא כבעלי קשר גנטי לקטינה.

אני מורה כי תערך בדיקה לקשרי הורות בין התובעים לקטינה במעבדת בית החולים תל השומר שם קיימות דגימותיה של הקטינה והתובעים.