בקשה לגילוי חומר מודיעיני לפי סעיף 74(ב) לחסד"פ

לפני בקשה לקבלת חומרי חקירה לפי סעיף 74 (ב) לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) תשמ"ב – 1982.

ב-בש"פ 5535/13 מדינת ישראל נ' שימשילשווילי שלמה (15/8/2013) קבע כבוד השופט עמית: "... הראציונאל שבבסיס הגילוי הוא חקר האמת וזכות הנאשם להליך הוגן. השלב הראשון בבחינת בקשה במסגרת סעיף 74 הוא בחינת הרלבנטיות של החומר לאישום על פי פוטנציאל ההגנה של הנאשם, מבחן המתפרש על דרך ההרחבה (ראו, לדוגמה, בש"פ 7064/08 מדינת ישראל נ' ברקו, [פורסם בנבו] בפיסקה 22 (13.8.2009), מבחן הפורש מצודתו אף על הפריפריה של האישום (בג"ץ 233/85 אל הוזייל נ' משטרת ישראל, פ"ד לט(4) 124 (1985); בש"פ 7553/10 בר אושר נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] והאסמכתאות שם (7.2.2010)). " (ס' 6 להחלטה).

דברים אלה חשובים במיוחד כאשר החומר המבוקש הוא חומר חקירה בתיקי חקירה אחרים – שבהם מתעוררים אינטרסים נוגדים כגון ההגנה מפני שבוש החקירות, הגנה על מקורות מודיעיניים וכן הגנה על זכויות צדדים שלישיים ובהם עדים ומתלוננים.

...

לאור המובא והמקובץ לעיל, בשים לב להלכות ולמבחנים שנקבעו בפסיקה, ולאחר ששמעתי את טיעוני ב"כ הצדדים, הן בכתב והן על פה ועיינתי בתיק החקירה, הגעתי לכלל מסקנה, שדין הבקשה להידחות, הן מהנימוקים שבבסיס הבקשה והן מנימוקי המשיבה.

אשר על כן, דין הבקשה להידחות.

תואיל המזכירות לשלוח החלטתי לצדדים ולסגור התיק.

בדברי ההסבר להצעת החוק המתקן נאמר כי קביעת חיסיון שבדין על חומר מודיעיני נחוצה בין היתר היות ש"עלול להתרחש מצב שבו בתיק מסוים לא ניתן להצביע על נזק קונקריטי שייגרם לפעולת מערך המודיעין בשל חשיפת החומר, ועל כן לא ניתן לבקש תעודת חיסיון באותו תיק.

לעניין זה ראו בש"פ 687/96 גיל נ' מדינת ישראל, פ"ד נג(3) 804 (1999), שבו אושרה החלטת בית המשפט המחוזי לדחות בקשה של נאשם לגילוי חומר חקירה לפי סעיף 74(ב) לחסד"פ, ובעיקר חומר שלגביו הוציא שר המישטרה תעודת חיסיון לפי סעיף 45 לפקודת הראיות והנאשם כפר בחוקיות התעודה בטענה שהוצאתה נעשתה לאחר חלוף המועד שבו מותר היה להוציאה.

...

בהקשר זה אין בידי לקבל את טענת המאשימה כי תעודת החיסיון בענייננו הוצאה בשל כך שהשיחה בין הפרקליטים והחוקר התקיימה במקום שבו היא לא הייתה אמורה להתקיים וכפועל יוצא נקלטה בתיעוד חזותי.

התוצאה היא שהעתירה מתקבלת לגבי פרט מס' 18 בתעודת החיסיון מיום 29.6.15.

טענת המאשימה כי אין עליה לגלות חומר זה לפי סעיף 74 לחסד"פ, נדחית.

לפני ערר לפי סעיף 74(ה) לחוק סדר הדין הפלילי, התשמ"ב-1982 על החלטת בית משפט שלום בירושלים (כבוד השופט דוד שאול גבאי רכטר) בתיק בע"ח 42494-12-19, שבגדרה נדחתה בחלקה בקשה לגילוי חומר חקירה לפי סעיף 74(ב) לחוק.

בית משפט קמא קיבל את הבקשה בחלקה, ודחה את הבקשה בעיניינם של שלושה סוגי מסמכים, שאותם ביקש העורר לגלות כלהלן: "כל חומר החקירה הנוגע לתיק נושא הוצאת הצוו, קרי, ההודעות של המבקש ושל יתר המעורבים בחקירה בגין אותו חשד כולל, כמובן, חקירותיהם של 11 האנשים המופיעים בצו האלוף; צוים שהוצאו כנגד האנשים שעמם נאסר על המבקש להיות בקשר וחומרי החקירה הנוגעים לעניין...; חומרי החקירה הגלויים שהונחו בפני המפקד בטרם הוצאת הצוו". בהחלטתו קובע בית המשפט קמא כי "הבקשה נוגעת למידע שעמד בבסיס הצוו... מטרתה היסודית היא לתקוף את תוקפו של הצוו. ההליך שלפניי, ואף ההליך הפלילי, לא נועדו לכך, ודרך המלך היא 'תקיפה ישירה', דהיינו, השגה על תוקף הצוו המינהלי לאחר שהיתקבל או לאחר שנודע על כך לנשוא הצוו ב'זמן אמת'". בית המשפט הוסיף וקבע כי אין בסיס לדרישת מידע בנוגע לצוים שהוצאו בעיניינם של מעורבים אחרים "שכן מעצם טיבו של צו מינהלי המבוסס על מידע מודיעיני ביטחוני, אין הכרח שצו שהוצא נגד אדם אחד, יוצא גם נגד אדם אחר המוזכר בצו המגביל" וככל שמדובר בחומר חסוי אין לתקוף את תעודת החיסיון בדרך של הגשת בקשה לגילוי חומר חקירה.

...

ב"כ העורר מוסיפה וטוענת כי "מקום שעיון בחומר יחזק את הטענה כי מתעורר חשד למעורבות בפלילים נגד כל האנשים המופיעים בצו, הרי משמעות הדבר היא כי היה צורך בהוצאת צווים הדדיים, ובמידה ולא נעשה כך, הרי שלא הייתה כל אפשרות לאכיפת הצו בפועל". בהודעה משלימה מסרה המשיבה כי "לא הוצאו צווים למעורבים ששמם מופיע על הצו שהוצא לעורר". דין הערר להידחות.

אשר על כן הערר נדחה.

לפניי בקשה לפי סעיף 74(ב) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (החסד"פ) לגילוי חומרים שנטען ע"י ההגנה, כי הם חוקרי חקירה.

הדין המחייב ביום 4.8.2016 ניכנס לתוקפו תיקון מספר 75 לחסד"פ שעניינו "הצעת חוק חיסיון חומר מודיעיני (תקוני חקיקה), התשע"ד-2014. מטרת הצעת החוק הייתה לעגן באופן חוקי נהגים ונהלים בתחום החסיונות ולבדל סוגי מידע מסוימים מחומרי חקירה שקיים לגביהם חיסיון, כל זאת במטרה לצמצם את "הפגיעה בחשיפת מערך המודיעין של המישטרה ורשויות החקירה השונות ובכלל זה, שיטות ואמצעים של מערך זה, בלי לגרוע מהגנת הנאשם, וזאת על ידי קביעת חיסיון שבדין על חומר מודיעיני וקביעת אמות המידה לגילויו". בנוסף ביקשה הצעת החוק "להביא לצימצום במספר תעודות החיסיון המוצאות כיום..." [ה"ח הממשלה, 484, עמ' 397, 11 בפברואר 2014).

...

לכן, בנקודה זו, אני מחייב את המאשימה לספק להגנה רשימת חומרי חקירה הכוללת גם התייחסות לחומר המודיעיני, בשים לב לקיומה של תעודת החיסיון ולסייגים הקבועים בחוק.

הבקשה לקבלת חומרי מודיעין, חומרים בבסיס צו החיפוש, חומרים הנוגעים להקלטות שמע וחוזי, האזנות סתר, פעולות הנוגעות למקורות וכל תיעוד של פעולה סמויה אחרת דין חלק זה של הבקשה להידחות מכל וכל.

במסגרת בחינת כלל החומרים שהוצגו לי במסגרת הליך הסרת החיסיון, נתתי דעתי גם לחלק זה של בקשתו של הנאשם במסגרת הבקשה הנוכחית, ואין בנמצא כאמור, חומרים שעשויים לסייע להגנתו או שחיוניים לה. סוף דבר נוכח האמור לעיל, הבקשה נדחית ברובה, למעט שלושת העניינים עליהם עמדתי לעיל.

נוכח התוצאה הסופית של החלטה זו, והיה ותוגש בקשה ספציפית לגילוי החומר או חלקו, ניתן יהיה לשקול את הטיעונים הספציפיים לתיק זה. כך אתייחס גם לטענות שהעלתה ההגנה, שהן ספציפיות לגילוי החומר נושא תיק זה. לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, אני מקבלת את עמדת המאשימה, לפיה צו בית משפט אשר אמור להתבצע על ידי רשות מודיעין, כדוגמת צו האזנת סתר, איתור וכד' ותוצריו, הוא "חומר מודיעין" כאמור בסעיף 74(ב) לחסד"פ. בדברי ההסבר להצעת החוק לתיקון 75 לחסד"פ[footnoteRef:1] נאמר, כי לעיתים מימוש זכות העיון (שאין חולק על חשיבותה כנגזרת של הזכות להליך הוגן), מובילה למסירת חומר מודיעיני לנאשם, אשר הרלוואנטיות שלו להגנה היא שולית, אך הנזק המצטבר למערך המודיעין רב. זאת היות ואירגוני הפשיעה עלולים לצרף פיסות של מידע מתיקים שונים ובאופן זה לקבל תמונה של פעילות מערך המודיעין באופן שיפגע בתפקודו ויסכן חיי אדם.

החששות אותם הביעו ב"כ ההגנה, שבבסיסם מכוונים לאפשרות לעשות שימוש לרעה בסמכות רשויות האכיפה, יכולים להתברר במסגרת בקשה לפי סעיף 74(ב) לחסד"פ. שאלה אחרת היא איזו אינדיקאציה צריכה המאשימה לתת ברשימת חומר המודיעין שנאסף, על מנת שההגנה תדע כי בפניה צוי בית משפט.

...

נוכח התוצאה הסופית של החלטה זו, והיה ותוגש בקשה ספציפית לגילוי החומר או חלקו, ניתן יהיה לשקול את הטיעונים הספציפיים לתיק זה. כך אתייחס גם לטענות שהעלתה ההגנה, שהן ספציפיות לגילוי החומר נושא תיק זה. לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, אני מקבלת את עמדת המאשימה, לפיה צו בית משפט אשר אמור להתבצע על ידי רשות מודיעין, כדוגמת צו האזנת סתר, איתור וכד' ותוצריו, הוא "חומר מודיעין" כאמור בסעיף 74(ב) לחסד"פ. בדברי ההסבר להצעת החוק לתיקון 75 לחסד"פ[footnoteRef:1] נאמר, כי לעיתים מימוש זכות העיון (שאין חולק על חשיבותה כנגזרת של הזכות להליך הוגן), מובילה למסירת חומר מודיעיני לנאשם, אשר הרלוונטיות שלו להגנה היא שולית, אך הנזק המצטבר למערך המודיעין רב. זאת היות ואירגוני הפשיעה עלולים לצרף פיסות של מידע מתיקים שונים ובאופן זה לקבל תמונה של פעילות מערך המודיעין באופן שיפגע בתפקודו ויסכן חיי אדם.

אשר לטענה כי צו בית משפט אינו נכלל בגדר הביטוי "חומר חקירה" כהגדרתו בחוק, ועצם הפניה לבית המשפט אינה פעולת חקירה, גם בהקשר זה איני מקבלת את טענות ההגנה.

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ועיינתי בכתבה המדוברת החלטתי לדחות את הבקשה, לפחות לעת הזאת ועל יסוד הידוע עד כה. שאלת הסמכות לפנות לרשות הזרה על מנת לבקש ממנה להעביר חומר חקירה, אינה במחלוקת.