בקשה לגילוי חומר חקירה בעבירות תעבורה

לפני בקשה לגילוי חומר חקירה לפי סעיף 108 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב – 1982 (להלן: "חסד"פ").

כנגד המבקשת הוגש כתב אישום המייחס לה ביצוע עבירות של נהיגה בקלות ראש, עבירה לפי סעיף 62 (2) לפקודת התעבורה (נוסח חדש) תשכ"א 1961 (להלן: "פקודת התעבורה") + עבירה לפי סעיף 38 (2) לפקודת התעבורה; אי ציות לתמרור 302 בצומת – עצור וזכות קדימה, עבירה לפי תקנה 22 (א) לתקנות התעבורה תשכ"א – 1961 (להלן: "התקנות"); היתנהגות הגורמת נזק, עבירה לפי תקנה 21(ב)(2) לתקנות התעבורה.

...

אומר, כי אני דוחה את טענותיו של ב"כ המבקשת והכל כפי שאפרט להלן.

לפיכך, הבקשה נדחית ניתנה היום, ט' אב תשפ"א, 18 יולי 2021, בהעדר הצדדים.

בקשת רשות העירעור נדחתה בהחלטה מיום 25.06.20 תוך שבית המשפט העליון קובע כי: "בית משפט השלום בחן את התשתית הראייתית הלכאורית שעומדת נגד המבקש, לרבות סירטון המתעד את הארוע נשוא כתב האישום, נתן דעתו לטענות הצדדים, ולבסוף לא שוכנע כי המבקש הצליח לסתור את חזקת המסוכנות הסטאטוטורית שקמה נגד מי שמואשם בעבירה שגרמה לתאונת דרכים שבה נהרג אדם, לעניין פסילתו מלהחזיק ברישיון נהיגה עד למתן פסק דין בעיניינו, לפי סעיף 46ב לפקודת התעבורה. בית המשפט המחוזי בחן אף הוא את התשתית הראייתית הלכאורית ושמע את טענות הצדדים, והגיע למסקנה זהה" (בש"פ 4231/20).

בנוסף, המבקש הגיש בקשה לגילוי חומר חקירה ואף ביקש לדחות את מועד מתן תשובתו לאישום לאחר קבלת החלטה בבקשה.

...

החלטתי לדחות את הבקשה ולהלן טעמי: בהחלטתי מיום 26.04.20 הורתי על פסילת המבקש מלהחזיק ברישיון נהיגה בהתאם לסעיף 46ב' לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 וזאת עד למתן פסק דין בעניינו.

בקשת רשות הערעור נדחתה בהחלטה מיום 25.06.20 תוך שבית המשפט העליון קובע כי: "בית משפט השלום בחן את התשתית הראייתית הלכאורית שעומדת נגד המבקש, לרבות סרטון המתעד את האירוע נשוא כתב האישום, נתן דעתו לטענות הצדדים, ולבסוף לא שוכנע כי המבקש הצליח לסתור את חזקת המסוכנות הסטטוטורית שקמה נגד מי שמואשם בעבירה שגרמה לתאונת דרכים שבה נהרג אדם, לעניין פסילתו מלהחזיק ברישיון נהיגה עד למתן פסק דין בעניינו, לפי סעיף 46ב לפקודת התעבורה. בית המשפט המחוזי בחן אף הוא את התשתית הראייתית הלכאורית ושמע את טענות הצדדים, והגיע למסקנה זהה" (בש"פ 4231/20).

סוף דבר במכלול האמור לעיל, אני מורה על דחיית הבקשה.

רקע כללי: כנגד המבקשים הוגש ביום 01.08.2019 כתב אישום במסגרתו יוחסו להם ביצוע עבירות בצוותא של גידול סם מסוכן, עבירה לפי סעיף 6 לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג- 1973 (להלן: פקודת הסמים), החזקת כלים להכנת סם שלא לצריכה עצמית, עבירה לפי סעיף 10 רישא לפקודת הסמים, קשירת קשר לבצוע פשע, עבירה לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין התשל"ז-1977 והסתייעות ברכב לבצוע עבירה, עבירה לפי סעיף 43 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א-1961.

כבר בשלב זה ראוי להדגיש, כי לאחר שהסניגור קיבל במהלך הדיון בפני את תוכן המידע המודיעיני בידיעה 19-1107-197, תוכן אשר לא הוחסה בתעודת החיסיון, זנח טענתו זו וכן בהמשך זנח טענתו ביחס לבקשה לגילוי חומר חקירה לפי סעיף 74 לחסד"פ. לגישת הסניגור, ישנה חשיבות רבה לחשיפת זהותו של מוסר המידע ותאריך מסירת המידע שיש בהם משום פוטנציאל לסייע להגנת המבקשים במסגרת תיק זה. ב"כ המבקשים הוסיף כי לא מן הנמנע כי זהות מוסר המידע ובירור דרך הגעתו לחממה, יכול לשפוך אור על אופן גילוי החממה ובמצב דברים זה, תוך שאין ספק כי היה במקום כוח תצפית נוסף אשר לא נימסר להגנה, ראוי כי בית המשפט יחשוף את הדברים.

...

עם זאת, לאחר שעיינתי בידיעה המודיעינית וקיבלתי הסברים מרכז המודיעין ביחס לזהות המקור כמפורט בפרוטוקול החסוי נוכחתי כי אין בחשיפת המקור כל פוטנציאל ראייתי (אף בנקודת מבטו של סנגור כנזכר בעניין רביב דלעיל) אשר עשוי לפי קנה מידה אובייקטיבי לסייע בהגנתם של המבקשים.

ודוק, גם לאחר שבחנתי את נושא מועד מסירת המידע השתכנעתי כי אין המדובר בעניין אשר בכוחו לסייע להגנה וזאת, גם כן לאחר שקיבלתי הסברים מפורטים מאת קצין המודיעין באשר לפעילות המודיעין בפרשה זו, כמו גם לסד הזמנים שניצב בפני גופי המודיעין והאג"מ. מאידך, סבורני כי גילוי מועד מסירת המידע, וכמובן חשיפת שמו של המקור, עלול לסכן את שלומו ולפגוע באינטרס הציבורי הגלום בשיתוף פעולה עם המשטרה.

סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, מצאתי לדחות את הבקשה על כל רבדיה.

לפני בקשה לגילוי חומרי חקירה לפי סעיף 108 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב- 1982.

הנאשם, המבקש לבסס טענה של אכיפה בררנית, מבקש לקבל לידיו את החומרים הבאים: הנחיות בעיניין מדיניות העמדה לדין בעבירות שכרוכות בהישתתפות בהפגנות; כל החומר שנאסף על ידי הפרקליטות ושמצוין בהודעת המאשימה בת"פ 44720-02-17 מדינת ישראל נ' אליאש, תיק שבו המאשימה חזרה בה מן האישום; כל כתבי האישום שהוגשו נגד מעורבים במחאת העדה האתיופית; חומרי חקירה בתיקי המחאה האתיופית בהם לא הוגשו כתבי אישום; כל כתבי האישום שהוגשו בהפגנות החרדים בהם חזרה בה המאשימה מאישום בהליך פלילי או שההליך הפלילי הומר להליך תעבורה; כתבי אישום או הודעה על חזרה מאישום שהוגשו בעקבות ארועי המחאה החברתית; כתבי אישום שהוגשו בגין הישתתפות בהפגנות הנכים; על פי הנטען בבקשה, בהתאם למדיניות המנחה את המאשימה, כלל לא היה מקום להעמיד את הנאשם לדין כאשר כל שמיוחס לו הוא היתנגדות לפינוי.

...

לנוכח האמור לעיל, אני מורה למאשימה למסור לנאשם מידע בדבר מספר תיקי החקירה שנפתחו נגד בגירים בחמש השנים האחרונות בחשד לביצוע עבירות של המשך התפרעות לאחר הוראת פיזור במחוזות ירושלים, תל-אביב ומרכז תוך התייחסות לנושאים הבאים: האם נלווה לחשד זה חשד לביצוע עבירות אחרות ואם כן- אילו עבירות.

בנוסף אני מורה למאשימה למסור להגנה כל הנחייה שגיבשה ביחס לטיפול במפגינים שנעצרו במהלך מחאות החרדים, מחאות הנכים, מחאת בני העדה האתיופית או המחאה החברתית.

לנוכח טענת ב"כ המשיב, הדיון נדחה לצורך הגשת בקשה לגילוי חומר חקירה.

כפי שנקבע בבש"פ 6757/09 מזרחי נ' מדינת ישראל (10.2.09): "....מלשון החוק משתמע, כי די בהגשת כתב אישום כדי להורות על פסילה כאמור, כך גם עולה מדברי ההסבר להצעת החוק (הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 79) (פסילה בעבירה שגרמה לתאונת דרכים שבה נהרג אדם), התשס"ז-2007), מאת ח"כ גלעד ארדן הצעות חוק הכנסת, תשס"ז, 40, שם נאמר: "בהתאם להצעת החוק, יפסול בית המשפט באופן אוטומאטי נהג כאמור שהוחלט להעמידו לדין, מהחזיק ברישיון נהיגה, והפסילה תהיה עד תום ההליכים המשפטיים" (ההדגשה הוספה-א"ר).

עיון בראיות מלמד כי בידי המבקשת ראיות לכאורה המבססות את אשמתו של המשיב בעבירות המיוחסות לו. חומר הראיות כולל דוחות פעולה של שוטרים, תימלול השיחה למוקד 100, מזכרים של שוטרים, תעוד רפואי, דוח פארמדיק, דוח פטירה, דוח בוחן, דוח נסוי נסיעה, תמונות מזירת התאונה, הודעות המשיב ועוד.

...

ואולם, לאחר שעיינתי שוב ושוב בחומר החקירה, ומשהמשיב לא עמד בנטל להפרכת חזקת המסוכנות, לא נותר אלא לקבל את הבקשה.

חרף האמור, לא שוכנעתי כי מחדל זה פוגע בתשתית הראייתית באופן שיש בו כדי להשליך על מסוכנותו של המשיב.

בב"ש (י-ם) 5175/08 מדינת ישראל נ' יוגב קרן (2.11.08) נקבע : "הנאשם יכול אמנם להפריך את החזקה בדבר מסוכנותו ולעניין זה יש רלוונטיות הן לנסיבות המקרה הספציפי והן לעברו התעבורתי, ואולם, אין מקום לקביעה לפיה די בהעדר עבר תעבורתי מכביד, כדי לסתור את החזקה שהרי זו נלמדה לכאורה מעצם הנהיגה בחוסר זהירות שגרמה להריגת אדם.....". לאור האמור, אני קובעת כי חזקת המסוכנות לא נסתרה ומשכך המשיב ייפסל מקבל ו/או מהחזיק רישיון נהיגה עד מתן פסק דין.