בקשה לגילוי חומר חקירה בעבירות חוקרים פרטיים וזיוף

ה (6) מיזכר – קבלת מדיה דיגטלית מחברת ביטין מיום 2.6.22 מאת מנולסון חנניה (מסומן 84)- למזכר צורפו חומרים ששלחה ענבל בהמשך לעדותה שכוללים את פרטי הלקוח משה שמואל אשר פתח אצלם חשבון לשם קניית ביטקויין; צילומו של משה ; תמליל שיחות של משה עם פקידת החברה בה מייפה משה את כוחה של המשיבה לבצוע פעולות בחשבונו ואומר לה שאינו מבין כלל בנושא זה. כמו כן, הפקידה פונה למשה בכדי לקבל את אישורו לבצוע פעולות ששרונה מבקשת לבצע.

לשאלת החוקר האם העבירה למשיבה כסף השיבה " עשרות פעמים. הכל היה בקשר לוויזה..... בספטמבר 2021 משה היה צריך לנסוע לחו"ל , לפני שהוא נסע היא ביקשה ממשה 37,000 ₪ ומשה ביקש שאני אביא לה....(ש' 30). בהמשך, היא טענה עוד כמה פעמים 3 או 4 פעמים שצריך עוד כסף לשליח. פעם ביקשה 1000 פעם 2000. אחר כך אמרה שהדרכון הלך לאבוד וצריך 2000 ₪ לדרכון חדש נתתי לה כל פעם מה שהיא ביקשה (ש' 34).

עיינתי בחומרי החקירה הנוספים שצורפו כגון בקשה לקבלת תעודת זהות על ידי המשיבה מתקופת היותה אסירה , מסומנת י (6) בתמצית הראיות; תעודת זהות של שרונה פרינץ המסומנת י (7) שהמשיבה טענה שהיא אמיתית, מדובר בתעודת זהות שנתפסה בארנקה של המשיבה , ואלונה מציינת שמדובר בתעודת זהות שאינה מזויפת.

בנוסף, עיון בחומרי החקירה מצביעים כי קיימת התארגנות מצידה בצד כל מעשה עליו חשבה מתחילתו ועד סופו, המעשים לוו בתחכום כשהמשיבה אדישה לחלוטין ומגלה חוסר אכפתיות כלפי קורבנותיה , וכשעיניה נשואות להשגת כסף קל. קיימת אם כן מסוכנות רבה לבטחון הציבור ולרכושו כעולה מהמעשים מושא כתב האישום.

...

עוד מסרה שהציגה עצמה בפני יוסף כמי שיודעת לרפא אנשים חולי סרטן "באמצעות טיפולים בלתי קונבנציונליים. יכול להיות שאמרתי לו ואני עשיתי כמה קורסים בנושא הזה ויש לי את הידע. בהמשך, טענה שלמדה רפואה בארצות הברית משך שבע שנים אך לא סיימה את התואר (ש' 202). סבורני, שלאור העובדה שהמשיבה הזדהתה בשם אחותה, העובדה שהמשיב העביר לה כספים, המשיבה שאישרה שהיא יודעת לרפא באמצעות טיפולים לא קונבנציונליים חולי סרטן, העובדה שהמשיבה אישרה שלכאורה למדה רפואה אך לא סיימה את לימודיה, שאף המשיבה הציגה עצמה בפני המתלונן כבעלת תואר M.D.

בשים לב למסוכנות הרבה, ועוצמתה, כפי שהיא משתקפת מחומר הראיות, ונוכח מאפייני אישיותה של המשיבה, כפי שמשתקפים מהמעשים ומעברה הפלילי, סבורני כי אין להיזקק לתסקיר מעצר.

בעניין זה ראו בש"פ 4214/21 יחיא אבו ג'אבר נ' מדינת ישראל (21.06.2021) בו נקבע כי : " שירות המבחן עמוס לעייפה ואין טעם להעמיס עליו עריכת תסקירי מעצר מקום שבו עולה בבירור כי חלופת מעצר לא תסכון. כאשר מסוכנותו של הנאשם כה רבה עד שלא ניתן לאיין אותה בשום צורה – לא נדרש ביהמ"ש לבקש תסקיר מעצר. תסקיר המעצר נועד להיות אך כלי מסייע בידי ביהמ"ש ואינו בבחינת תסקיר-חובה". לאור כל האמור לעיל, מורה על מעצרה של המשיבה עד תום הליכים.

ואלו המועדים הרלבאנטיים: ביום 31.12.2009 נערכה ההגרלה במשרדי משרד השיכון, במסגרתה הוגרלו התובעים במקומות 40,42; ביום 01.06.2009 ערכה יתב בדיקות של החוזים, והתעורר חשד לריבוי ביטולים של חוזים; באוגוסט 2010 דיווחה חברת יתב על חשדה למשרד השיכון; ביום 15.12.2010 הועבר החומר על ידי משרד השיכון לחברת החקירות; ביום 20.07.2011 פנה אל התובעים חוקר מטעם חברת החקירות, וזאת כעולה ממכתבם למחלקת פניות הציבור מיום 07.08.2011, שתוכנו לא נסתר על ידי מי מהנתבעים; ביום 25.07.2011 הועבר דו"ח החקירה למשרד השיכון וכתב התביעה הוגש ביום 21.02.2017.

החתימה על כתבי הויתור כזכור, בעוד התובעים טוענים כי לא חתמו בעצמם ולא נתנו למר לפקוביץ הרשאה לחתום בשמם על כתבי הויתור, וכי רכישת דירה במסגרת פרויקט "מחיר למישתכן" הייתה עבורם הדרך ההגיונית והסבירה ביותר, מבחינה כלכלית, להגיע לדירה בבעלותם, טענו הנתבעים כי בכתב האישום המתוקן שהוגש נגד מר לפקוביץ לא יוחסה לו עבירת זיוף, וכי התובעים לא היו מעוניינים בדירה, בשל מיקומה הלא אטרקטיבי ומחירה הגבוה שבו לא יכלו לעמוד באותה העת.

ממצא זה דווח למשרד השיכון ביום 15.09.2010 ובהתאם נערכה ביום 18.10.2010 ישיבת סטאטוס בה הוחלט לשכור חברת חקירות, שלטענת המדינה (שלא נתמכה בראיה בכתב) חברת החקירות החלה לעבוד ביום 15.12.2010, וכשבעה חודשים לאחר מכן שוחח החוקר עם התובעים ועידכן אותם בדבר החשד לזיוף.

אכן, גם ליתב אחריות בעיניין אטיות הבחינה, אולם מאז ישיבת הסטאטוס לא היתה יתב מעורבת עוד (ס' 13 לתצהירה של גב' אהרון).שנית, לא ברור מדוע הכנת דוח החקירה ארך למעלה משבעה חודשי מאז הועבר החומר הנידרש? עיון בתכתובות השונות שצורפו במסגרת גילוי המסמכים על ידי חברת יתב ביום 28.02.2019, מעלה כי התשובה לכך היא העידר שתוף פעולה מצד משרד השיכון עם חברת החקירות.

כמו כן, בחקירתה במישטרה גב' צימרמן בעדותה ציינה כי "תוך כדי הבדיקה אני הבנתי שקוטלר עדיקה השתמש בשרותי תיווך לצורך הרישום המבקשים לזכות בדירות." (הודעתה במישטרה מיום 01.12.2011, גיליון 2, ש. 19), ולא בכדי החליטה וועדת החילוטים של משרד השיכון לחלט חלק מהערבון שהפקידה קוטלר עדיקא בשל הפרת התחייבות זו. מקום שקוטלר עדיקא החליטה, על דעת עצמה ומיוזמתה, לשכור שירותים של חברת שיווק, בנגוד להתחייבותה בהסכם הקבלנות, לא ברור כיצד מנסה היא לחמוק מאחריות, שהרי לו היתה המדינה מודעת לקיומה של חברת שיווק פרטית, יש לשער כי היתה מנחה את חברת הפיקוח יתב לפקח גם על פעילותה של למען ביתר ויתכן כי הנזק היה נימנע.

...

מסקנה זו מתיישבת היטב עם עדותו של מר משה הס בפניי, בדבר התנהלותו והתערבותו כמעסיק בעבודת עובדו: "ש. תסכים איתי שבהעדר פרוטוקול ורישום שלו בזמן אמת למי הוא התקשר מה הוא אמר, לא היתה לך אפשרות לבקר אותו אם הוא היה בסדר?

לסיכום אני מורה כי הנתבעים יפצו את התובעים 3 ו-4 בסכום כולל של 119,350 ₪, לפי הפירוט הבא: הנתבעת 1 תפצה את התובעים 3-4 בסכום של 10,850 ₪ הנתבעת 2 תפצה את התובעים 3-4 בסכום של 10,850 ₪ הנתבעת 3 תפצה את התובעים 3-4 בסכום של 43,400 ₪ הנתבעת 4 תפצה את התובעים3-4 בסכום של 54,250 ₪ בנוסף ישלמו הנתבעים שכ"ט עו"ד בסך 30,000 ₪ וכן הוצאות משפט כנגד קבלה/חשבונית, בהתאם לחלוקת האחריות שנקבעה.

הנתבעים 1-2 לא הוכיחו כי נגרם להם נזק ממוני כלשהו ואילו נזק לא ממוני לא נתבע, משכך תביעתם נדחית.

בהחלטת כב' הרשמת הבכירה מיכל פרבר מאותו תאריך, הורתה על עידכון פרטי התובע.

לטענת הנתבעת, נימנעה ממנה האפשרות להוכיח כשלון תמורה באמצעות הצגת כרטסת, תעודות משלוח ומסמכים אחרים השייכים להנהלת חשבונות, שכן כל חומר הנהלת החשבונות של התובע, של מר חיים רביבו ושל מר יהורם בן שטרית נילקחו יחד עם המחשבים של עסקיהם על-ידי משטרת ישראל, כשהבקשה למתן צו מתאים לרשות המסים נדחתה.

מוסיפה וטוענת הנתבעת, כי חלה חובה על המדינה וכן על הנאמן על נכסי התובע, לבדוק את תנאי קבלת ההמחאות לפני גיבוש הטענה בדבר "אחיזה כשורה", וזאת באמצעות בדיקת תעודת משלוח חתומה וחשבונית שהוצאה בגין קבלת ההמחאות, במיוחד נוכח הרשעתו של התובע בעבירות רכוש חמורות לרבות בזיוף מסמכים, אולם הדבר לא נעשה.

מבלי להביע עמדה כלשהיא ביחס לתביעתו של מר חיים רביבו אציין, כי בקשת הנתבעת (מיום 26.5.2021) למתן צוים להמצאת תיקי החקירה שהתנהלו בעיניינם של התובע ומר חיים רביבו נדחתה בהחלטתי מיום 3.9.2021, הואיל ולפי סעיף 142(א) לחוק מס ערך מוסף, חל איסור על גילוי ידיעות שהתקבלו אגב ביצוע החוק, למעט בהתקיים החריגים המפורטים בסעיף, שאינם מתקיימים בעניינינו (כפי שציינתי בפִסקה 13 לעיל).

בנוסף, בהחלטה בבקשת רשות העירעור שהגישה הנתבעת (רע"א (מחוזי חיפה) 55621-01-22) נקבע בעיניין המצאת המסמכים בתיקי החקירה (שם, פִסקה 14): "ככל שהדברים נוגעים להזמנת נציג רשות המסים, סעיפי החיסיון, הקבועים בחוקי המסים השונים, אוסרים על עובדי רשויות המס למסור מידע כלשהוא שהגיע לידיעתם תוך כדי ועקב עבודתם, אלא אם הדבר דרוש לשם אכיפת חוקי המס. גם הסכמת המשיב להתייצבות נציג היחידה החוקרת והגשת מסמכים מתיק החקירה, אינה מעלה ואינה מורידה, שכן החיסיון הוא חיסיון מוחלט, ואינו נתון לשיקול דעתו של המשיב או להסכמתו. על כן, כבר בעת שהוגשה הבקשה להזמנת נציג יחידת החקירות של רשות המסים, כדי להגיש מסמכים שונים, בדיון שאינו דיון לאכיפת חוקי המס, היה על בית המשפט לדחות את הבקשה על אתר. בעיניינו הסעיף הרלבנטי הוא סעיף 142 לחוק מס ערך מוסף, תשל"ו – 1976, ולעניין סעיף זה ראו ע"א 4069/03 מ.א.ל.ר.ז שיווק מתכות בע"מ נ' מנהל המכס והמע"מ, פ"ד נ"ט(5) 836 (2005)." (ההדגשה שלי – ס.מ.) לגופה של טענה יוזכר, שוב, כי מר חיים רביבו העיד כי בידיו דיסק הכולל אלפי מסמכים, כי מר חיים רביבו ומר בן שטרית יכלו להציג מסמכים שנתפשו בקשר לתיקים שנתפתחו בעיניינם (להבדיל מהתיק שניפתח בעיניין התובע) וכי הנתבעת לא הציגה כל טעם למחדלה להציג מסמכים רלבאנטיים, כגון רשומי בתי הזיקוק ביחס לכמות הדלק שהעמיסה חברת רשב"י במועדים הרלבאנטיים.

...

אין בידי לקבל טענות אלה.

ה – סופו של דבר אשר על כן, אני מקבלת את התביעה במלואה.

הנתבעת תשלם לתובע, באמצעות הנאמן על נכסיו, את תמורת ההמחאות עד יום 10.8.2022, שאם לא כן ישופעלו ההליכים בתיק הוצאה לפועל מס' 522121-09-16.

באישום השני – קשירות קשר לפשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין; ריבוי עבירות של קבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 415 יחד עם סעיף 63 לחוק העונשין; ריבוי עבירות של זיוף בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 418 יחד עם סעיף 63 לחוק העונשין; ריבוי עבירות של רישום כוזב במסמכי תאגיד, לפי סעיף 423 יחד עם סעיף 63 לחוק העונשין; איסור הלבנת הון, לפי סעיף 3(א) לחוק איסור הלבנת הון.

כן ביקשה להגיש חומרי חקירה שלטענתה התגלו לה בשלב מאוחר ותוך כדי ניהול הליך ההוכחות.

כן הוסיף, כי בקשת היחידה החוקרת לקבלת המסמכים וכוונת עו"ד קמר להגישם מתועדים בתיק החקירה, כי תוכנם עולה בקנה אחד עם גירסתו של והב, וכי גרסת הנאשמים ביחס לגירסת המתלונן וממצאי החקירה הפרטית המתוארים באחד המסמכים, מופיעה בכתב הגנה שהגיש בתביעה שהוגשה נגדו, ואשר נכלל בתיק החקירה.

...

עוד טען, כי לקראת הדיון בו העיד לבסוף עו"ד קמר, ביום 13.12.22, התברר כי בשל השגגה המתוארת באיתור המסמכים הנדונים, לא צוין ברשימת עדי התביעה עד רלוונטי נוסף, נציג חברת החקירות "שירם". לטענת בא כוח התביעה, יש להיעתר לבקשה לתיקון כתב אישום, שכן המסמכים הרלוונטיים הועברו לעיון ההגנה ביום 7.7.22, וזאת לפני מתן המענה המתוקן ביום 25.10.22, כך שהיו בפני באת כוח הנאשם בעת גיבוש עמדתה בתיק.

ריפוי פגם – גילוי המסמכים הנוספים במסגרת רענון שנערך לעד תביעה הוביל את התביעה למסקנה, כי ישנו עד נוסף, שעדותו נוגעת לאותם מסמכים.

לאור כל האמור, הבקשה לתיקון כתב האישום מתקבלת, וכתב האישום המתוקן בשנית ייסרק בתיק.

לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בבת-ים (כב' השופט עדי סומך) מיום 11.2.2024 בת"צ 26635-05-23 ולפיה נדחתה בקשת המבקש "לפסול דו"ח החקירה מהתיק והטענות בדבר זיוף פסק דין". המבקש הגיש בקשה לאישור תובענה ייצוגית בשל הפרה נטענת של הוראות חוק שויון זכויות לאנשים עם מוגבלות תשנ"ח – 1998 (להלן: "חוק השיויון") – אי פירסום הסדרי נגישות באתר אינטרנט של המשיבה ואי מינוי רכז נגישות.

הוא ניתן תוך עבירה על הוראות חוקים שונים.

במשפט האזרחי גילוי האמת מהוה דרך המלך והפיתרון הראוי לסכסוך, כאשר המקרים החריגים והמיוחדים מטרתם להבליט כי קיימים בנסיבות מיוחדות ערכים העדיפים על פני גילוי האמת".

נקבע כי משבחרה ב"כ המבקש לעבוד מביתה ולקבל שם לקוחות, היא לא יכולה להלין על כך שהחוקר הגיע לביתה הפרטי – "רשות היחיד" שלה, מה גם שלפי סעיף 32 לחוק הגנת הפרטיות החומר אינו אמור להפסל כאשר קיימת הגנה לפי סעיף 18 לחוק הגנת הפרטיות ולכאורה בענייננו קיימת הגנת סעיף 18 (3).

...

באשר להפרת הפרטיות נקבע בסעיף 23 להחלטה: "באת כוח המבקש טענה גם להפרה של חוק הגנת הפרטיות לפי סעיף2(9) לחוק הגנת הפרטיות, שבו כתוב כך: "שימוש בידיעה על ענייניו הפרטיים של אדם או מסירתה לאחר, שלא למטרה שלשמה נמסרה." וכן טענה בדבר סעיף 2(11) לחוק הגנת הפרטיות שבו כתוב כך: "פרסומו של עניין הנוגע לצנעת חייו האישיים של אדם... או להתנהגותו ברשות היחיד." אך אין אני מקבל את הטענה כי המשיבה פרסמה את ענייניה הפרטיים של באת כוח המבקש, אלא פירטה בדו"ח פרטים מקצועיים שהועלו בפגישה שבין הצדדים.

דין בקשת רשות הערעור להידחות אף ללא צורך בתשובת המשיבה וזאת מהנימוקים הד א) השגות על החלטות ביניים של הערכאה הדיונית, יידונו ככלל במסגרת ערעור על פסק דין ולא בשלב הביניים אלא אם כן כתוצאה מהחלטת הביניים ינוהל ההליך באופן שגוי או אם קיימת הצדקה לביקורת מידית של ערכאת הערעור.

יובהר כי בשלב הנוכחי ודאי שאין להטיל דופי בב"כ המבקש אך מדובר בטענה רלבנטית להליך ואין מקום "למוחקה". לסיכום: א) לאור האמור לעיל, נדחית בקשת רשות הערעור.