המבקש התבקש להתייחס בשימוע גם לאמור במכתב זה.
ביום 3.12.2020 שלח ב"כ המבקש מכתב הכולל בקשה למתן מידע נוסף בנוגע לעניינים המצוינים במכתב הזימון לשימוע, ובעקבות כך נוהלה התכתבות נוספת בין הצדדים.
במסגרת ההליכים המקדמיים בתיק, הגיש המבקש בקשה לגילוי ועיון במסמכים ספציפיים.
אשר לטענת המבקש כי טענת ההכבדה לא נתמכה בתצהיר ערוך כדין, מוצע לצדדים – מבלי להביע עמדה לכאן או לכאן – ההסדר הדיוני הבא:
"המשיבה תגיש לבית הדין האיזורי, במועד שיקבע בית הדין האיזורי, תצהיר ערוך כדין בו תפורט טענת ההכבדה הנטענת. ככל שלא יוגש תצהיר כאמור ייבחן בית הדין האיזורי מחדש החלטתו ברכיב זה. זאת, כשכל צד שומר על מלוא טענותיו, ואין בהצעה זו משום הבעת עמדה לכאן או לכאן".
תיקיהם האישיים של עובדים המהוים צד שלישי להליך
ספק אם ניתן להגיש בקשת רשות ערעור בקשר להחלטה שלא לעיין בתיק אישי של עובד שאינו צד להליך, כשלא ברור אם המדובר בצו עיון ספציפי או כללי.
...
בקשת רשות הערעור שהגיש המבקש (בר"ע 29149-02-21 הנ"ל) נתקבלה במובן זה שנקבע כך:
"34. בהתחשב בסיכוי לכאורה שמצאנו לטענות המבקש, יחד עם מאזן הנוחות - בהתחשב בוותקו הרב של המבקש ברשות על כל המשתמע מכך וכאשר ניתן לבחון גם אפשרויות מידתיות יותר, שאינן מנוגדות למסלול הנכון, דוגמת השעיה בדין משמעתי או העברה לתפקיד אחר (כל זאת בכפוף לכל דין והסכם ומבלי שאנו מביעות עמדה בקשר לאפשרויות אלה או הצורך בהן) - שוכנענו שיש להתערב בהחלטת בית הדין האזורי ויש ליתן צו מניעה כמבוקש כנגד כניסת הפיטורים לתוקף.
משכך, נדחית הבקשה לצירוף ראיות, ואפנה לבחון את טענות המבקש בבקשה שבפני.
לאחר שעיינתי בבקשה, בהחלטה ובכלל החומר המצוי בתיק, הגעתי כלל מסקנה שדין הבקשה להידחות בעיקרה, וזאת אף ללא צורך בקבלת עמדת הצד שכנגד, ובכפוף לאמור בסעיף 26 להלן.
(4) סוף דבר
מכל האמור, ובכפוף לסעיף 26 לעיל, לא מצאתי כי בית הדין האזורי חרג ממתחם שיקול הדעת המוקנה לו ומשכך לא קמה עילה למתן רשות ערעור מיידית על ההחלטה האמורה.
