התובע נתין מדינת סודאן, הגיש נגד הנתבעת וחברות אחרות תביעה לתשלום סך 61,698.12 ₪ בגין פצויי פיטורים וזכויות סוציאליות המגיעות לו, על פי הטענה, מכוח היותו עובד בחצרי הנתבעת או בהיותה מעסיקה במשותף.
להלן בתמצית פירוט טענות הצדדים
לטענת הנתבעת המדובר בתובע שאינו תושב ישראל או אחת המדינות שאמנת האג חלה עליהן, כאשר כתב התביעה אינו מגלה עילת תביעה נגדה והתובע לא הניח ראשית ראיה ואף לא הוכיח עילת תביעה כלשהיא כנגדה.
בהתאם לפסיקה, עת עסקינן ביחסי עבודה מורכבים, ומאחר וסביר כי אין לעובד אסמכתות ישירות, הרי שעצם הצבתו של העובדה אצל המזמין מהוה תנאי סף על מנת להכנס לגדרו של "הראה ראשית ראייה". התובע יחד עם חבריו הגישו לבית הדין דו"ח איכון סלולארי המעיד על היותם של התובע וחבריו באתרי הנתבעות 1ו- 4 (הנתבעות).
כך שבמסגרת ההכרעה בבקשה להפקדת ערובה, יש לאזן בין זכות הגישה של התובע לערכאות לבין זכותו של בעל הדין הנתבע לכך שיוכל לגבות את הוצאותיו במידה והוא נגרר להליכי סרק ו/או אם וככל שתידחה התביעה כנגדו.
על כן, יש להורות על הפקדת ערובה בהתאם לתקנה 116א לעיל, אלא אם תביעתו עומדת באחת החלופות המנויות בסעיף קטן (ב) לתקנה האמורה כמפורט לעיל.
...
מנגד, טען התובע כי דין הבקשה להידחות.
לאור האמור, דין הבקשה להתקבל, והכל בהתאם לתנאים שקבעה התקנה האמורה.
מכל הטעמים שמניתי לעיל, אני סבור כי יש מקום להטיל ערובה על התובע לצורך הבטחת הוצאות הנתבעת בהליך זה.
באשר לסכום הערובה - לאחר שנתתי דעתי מחד לזכות התובע לגישה לערכאות שהיא זכות יסוד, ומנגד לזכות הנתבעת שלא לצאת בחיסרון כיס, ולהוצאות הנפסקות במקרים כאלה, ולאור סכומה של התביעה, מצאתי לנכון, לחייב את התובע בהפקדת ערובה בסך של 1,000 ₪ להבטחת הוצאות הנתבעת .
לאור האמור, אני מורה כי התובע יפקיד סך 1,000 ₪ בקופת בית הדין כערובה לתשלום הוצאות הנתבעת וזאת בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן תימחק תביעתו כנגדה ללא התראה נוספת.
