המבקשים החלו בבניית ההרחבה לדירתם, וביום 3.7.2019 הבחינה המשיבה בכך, שפועלי הבניין מטעם המבקשים בונים קונסטרוקציה לפני יציקת בטון, כשהקונסטרוקציה עולה על מפלס דירתה של המשיבה בגובה של 45 ס"מ בחדר אחד, ובגובה של 70 ס"מ בחדר אחר, כשמעל חדר זה מתוכנן להיות מונח דוד-שמש ומחסה לדוד, כך שהעליה והחריגה ממפלס דירתה של המשיבה יגיע לכדי 2.10 מטר, כל זאת מול חלון דירתה של המשיבה, ובמרחק מספר מטרים ממנו, באופן החוסם את הנוף, האויר ואור השמש.
במפגש שנערך בין הצדדים ביום 4.7.2019 טענו המבקשים, שבהתאם לתקנון המתוקן רשאים הם לבנות את ההרחבה בגובה העולה על מפלס דירתה של המשיבה, הואיל ולטענתם, לפי התקנון המוסכם, ככל שהם אינם בונים מרפסת בשטח הצמוד לדירת המשיבה, רשאים הם לבנות קומה שניה מול חלון דירתה של המשיבה, גם אם בניה זו תחסום לחלוטין את חלון דירתה.
...
ככל שבית-משפט קמא יגיע למסקנה, לאחר שישקול בדבר מחדש, שקיימת הצדקה עניינית לאפשר את ביצועו של האיטום, ו/או את התקנת מעקה הבטיחות על הגג, יותנה הביצוע בכך שהמבקשים יפקידו מראש בבית-המשפט ערובה מתאימה, לפי שיקול דעת בית-המשפט, שיהא בה כדי להבטיח את הריסת הגג, מעקה הבטיחות והאיטום, ככל שיינתן פסק-דין בתום ההליך העיקרי, המקבל את תביעתה של המשיבה.
התוצאה מכל האמור לעיל היא, שאני מקבל את בקשת רשות הערעור, שדנתי בה כאילו ניתנה הרשות והוגש הערעור על-פי הרשות שניתנה.
אני מקבל את הערעור, ומורה על החזרת התיק לבית-משפט קמא על-מנת שבית-משפט קמא יוכל לשקול מחדש את החלטתו, הן בנוגע לאיטום והן בנוגע למעקה הבטיחות על הגג, הכל כפי שפורט לעיל בפסקאות י"ד-י"ט של פסק-הדין.
