רקע עובדתי
לבית הדין האיזורי בתל-אביב הוגשה תביעת המבקש כנגד המשיבה, שירותי בריאות כללית (להלן – הכללית), המשיגה על החלטת ועדת החריגים ("הועדה לבחינת טכנולוגיות ותרופות מחוץ לסל במקרים דחופים") של הכללית, אשר דחתה את בקשת המבקש למימון תרופה בשם "פרוססבי" לצורך טפול במחלה הגנטית ציסטינוזיס ממנה הוא סובל, אשר פגעה בין היתר, בכליותיו.
שכן, מאחר שהמשרדים הראשיים של כלל הקופות מצויים באיזור המרכז, הדבר יוביל לכך שניתן יהא להגיש כל תביעה לפי חוק ביטוח בריאות לבית הדין האיזורי תל אביב, וכתוצאה מכך יוטל "עומס בלתי פרופורציונאלי על בית הדין בתל אביב שתוצאתו היא, בראש ובראשונה – פגיעה בציבור המתדיינים, ובאנטרס הצבורי לקיום משפט מהיר ויעיל".
לסיכום – בית הדין האיזורי קבע כי קביעת מקום השיפוט על פי החלופה הקבועה בתקנה 3(א)(11) אך בשל המצאות מרכז מפעלה הרשום של הכללית בתל אביב, בלא שמתקיימת זיקה כלשהיא בין המבקש למקום השיפוט, "איננה מתיישבת עם אמות המידה שנקבעו בתקנות בנוגע לקביעת הסמכות המקומית, והיא אף אינה עולה בקנה אחד עם האנטרס הצבורי לקיום משפט מהיר ויעיל".
טענות המבקש בבקשת רשות העירעור
בגדרי הבקשה טען המבקש כך:
משלא נקבע מקום שיפוט ייחודי לתובענות לפי חוק ביטוח בריאות ממלכתי, הרי שיש להחיל את ההסדר הקבוע בתקנה 3(א)(11), שלפיו מקום השיפוט הוא לפי בחירת התובע - מקום מגוריו של התובע או מרכז מפעלו של הנתבע ואם הנתבע הוא תאגיד - משרדו הרשום.
המחוקק לא ראה מקום להתקין תקנות ספציפיות לעניין מקום השיפוט בתובענות לפי חוק ביטוח בריאות, והדבר מהוה אינדיקאציה לכך שההסדר החל הוא זה הקובע בתקנה 3(א)(11), ואין מדובר בלאקונה, שבית הדין יכול למלאה בדרך של היקש;
חששו של בית הדין מכך שכלל התובענות כנגד קופות החולים תוגשנה אך בבית הדין האיזורי בתל-אביב אין לו מקום, שעה שמדובר בתובענה נגד החלטת ועדת החריגים, שאיננה מחוזית, שכן בכל קופת חולים יש רק ועדת חריגים אחת, הפועלת בהנהלתה הראשית.
דיון והכרעה
לאחר בחינת טיעוני המבקש ועמדת הכללית הגענו לכלל מסקנה כי דין בקשת רשות העירעור להיתקבל.
...
שכן, מאחר שהמשרדים הראשיים של כלל הקופות מצויים באזור המרכז, הדבר יוביל לכך שניתן יהא להגיש כל תביעה לפי חוק ביטוח בריאות לבית הדין האזורי תל אביב, וכתוצאה מכך יוטל "עומס בלתי פרופורציונלי על בית הדין בתל אביב שתוצאתו היא, בראש ובראשונה – פגיעה בציבור המתדיינים, ובאינטרס הציבורי לקיום משפט מהיר ויעיל".
לסיכום – בית הדין האזורי קבע כי קביעת מקום השיפוט על פי החלופה הקבועה בתקנה 3(א)(11) אך בשל הימצאות מרכז מפעלה הרשום של הכללית בתל אביב, בלא שמתקיימת זיקה כלשהי בין המבקש למקום השיפוט, "איננה מתיישבת עם אמות המידה שנקבעו בתקנות בנוגע לקביעת הסמכות המקומית, והיא אף אינה עולה בקנה אחד עם האינטרס הציבורי לקיום משפט מהיר ויעיל".
טענות המבקש בבקשת רשות הערעור
בגדרי הבקשה טען המבקש כך:
משלא נקבע מקום שיפוט ייחודי לתובענות לפי חוק ביטוח בריאות ממלכתי, הרי שיש להחיל את ההסדר הקבוע בתקנה 3(א)(11), שלפיו מקום השיפוט הוא לפי בחירת התובע - מקום מגוריו של התובע או מרכז מפעלו של הנתבע ואם הנתבע הוא תאגיד - משרדו הרשום.
דיון והכרעה
לאחר בחינת טיעוני המבקש ועמדת הכללית הגענו לכלל מסקנה כי דין בקשת רשות הערעור להתקבל.
אנו סבורים, כי עת מדובר בתביעה של חבר קופת חולים כנגד הקופה, ובמיוחד עת מדובר בתביעה שעניינה היא החלטת ועדת החריגים, אין מקום לשלול מהתובע את זכות הבחירה המוקנית לו על פי תקנה 3(א)(11).
לטעמנו, כפי שנקבע על ידי בית הדין האזורי בעניין גורפינקל, "לא ניתן על בסיס היקש בלבד לשלול את זכות הבחירה המוקנית לתובעת על פי תקנה 3(א)(11)".
שנית, מקובלת עלינו גישת הקופה, שלפיה בהיות חוק ביטוח בריאות חוק סוציאלי, יש להקל על התובעים זכויות מכוחו, ולאפשר להם לנהל את תביעותיהם על פי בחירתם, בין במקום מגוריהם ובין במקום משרדה הרשום של קופת החולים.
שלישית, אשר לנימוק שלפיו יש למנוע מצב שלפיו ניתן יהיה להגיש כל תביעה לפי חוק ביטוח בריאות לבית הדין תל אביב, הרי שלאור מהות ההליך לטעמנו אין בנימוק זה כדי לשלול את זכות הבחירה של המבקש המוקנית לו על פי תקנה 3(א)(11).
סוף דבר
הבקשה מתקבלת.
