ואם כן, בנידו"ד שאם המבקש לא הוחזקה ככשרה לכהונה, שלא היה ידוע ממנה דבר בטרם בואה לארץ מארגנטינה (ואף בנוגע לבירור יהדותה היו קשיים בשל זה), ובפרט לאור העובדה שבאה לארץ עם בן שנולד מחוץ לנישואין (ראה להלן בהרחבה), לא הוחזקה אם המבקש ככשרה לכהונה, ואף לא ידוע לנו שבאה ממשפחה ידועה שאין עליה ערעור לכהונה, ולכאורה, לדעת הרמב"ם וסיעתו יש להיתחשב בדבריו של אח המבקש, ולהאמינו[footnoteRef:3].
בנוסף, המבקש סיפר כי בבר המצווה שלו נשא את כפיו, וכי מאז שהחל להתחזק בקיום המצוות חזר ונהג ככהן במשך תקופה קצרה, עד אשר נודע לו מפי אחרים דבר הספק בשאלת כהונתו, ואז בהוראת רבו אשר הופיע בפני ביה"ד, הפסיק זמנית לעלות לדוכן עד לבירור העניין בפני ביה"ד.
נוסף על שני נתונים אלו, המציבים את המבקש בחזקת כהן, הנתון החשוב ביותר שנתברר לביה"ד לאחר השלמת איסוף המסמכים, הוא שאֵם המבקש הופיעה בפני ביה"ד והצהירה כי אביו של אחיו הגדול של המבקש הוא יהודי.
דעת הרוב הנה כי המבקש הוא בגדר "חלל ודאי". אמו של המבקש הייתה בעברה עם מי שאינו יהודי, ומקשר זה נולד אחי המבקש.
...
ומניין לנו שלא שיקרה האם שנתעברה מגוי רק בגלל שמישהו [שלא ידע שהיא מבקשת להינשא לכהן] לחש על אוזנה שכך טוב יותר ליוחסין? כללו של דבר, אם אין אנו מקבלים את דבריה בפני ביה"ד, ודאי שאיננו יכולים להסתמך על דבריה מחוץ לביה"ד בפני הרב רושם הנישואין, ועלינו להחזירה לכללה הראשון, שבהעדר מידע אמין מפיה, הרי היא ספק זונה, ובנה מכהן הוא ספק חלל.
מקובלת עלי קביעתו של הרה"ג לוז שליט"א, שהיא ודאי לא גרועה משטר העולה בערכאות.
אולם, על אף הכל, אחר הבירור, הגיע בית הדין לכלל מסקנה כי המבקש הינו בגדר "חלל". המבקש ינהג כישראל, שאינו נושא כפים, ואינו עולה ראשון לתורה, ואינו פודה בכורות, ואף בנו הבכור יהיה חייב בפדיון הבן בבוא העת, וכל דיני הכהונה לא יחולו עליו.