בקשה לבירור יהדות שלא אגב ענייני נישואין וגירושין

כלומר: ככל שמתעורר צורך בבירור יהדות אגב גירושין, אין זה עניינו של בית הדין מסדר הגט בלבד, אלא אף של מנהל תחום בירורי יהדות, שלפי סעיף 6 להנחיות, מוסמך לייצג את האנטרס הצבורי בתחום זה. ברור אם כן, שהאינטרס הצבורי אינו מוגבל למקרה מסוים שהוזכר בהנחיות, אלא לכל מקרה שבו לדעת בית הדין יש חשש ממשי שבני הזוג המבקשים להתגרש אינם יהודים.

אך במקרה שאחד הצדדים יהודי והשני ספק יהודי, או ששניהם ספק יהודים, והצדדים ערכו נישואין כדת משה וישראל או אף אם ערכו נישואין בצורה אחרת שלדעת דיין בית הדין צריכים התרה בגט פיטורין לחומרא –ולכן [לבירור אם כך הוא] יעביר בית המשפט את הבקשה להתרת נישואין לבית הדין, ולבית הדין תהיה הסמכות לקבוע אם יש צורך בגירושין על פי ההלכה ולו מספק – במקרה זה סמכות בית הדין תהיה רק לגבי הגירושין ולא לעניינים הכרוכים לגירושין ובדומה לסמכות בית הדין על פי סעיף 4א לחוק שיפוט בתי דין רבניים, המקנה לבית הדין סמכות לידון בעיניין בני זוג יהודים שאינם תושבי הארץ ואזרחיה.

...

משכך, גם לוּ היה הערעור ערעור בזכות, היה הערעור נדחה על הסף.

ברם כיום, כשבית הדין מגיע למסקנה כי אחד המבקשים שבפניו אינו יהודי או שהוא ספק יהודי, שלא התקיים התנאי החוקי הנותן סמכות לבית הדין, נבצר מאתנו להורות על כך, על אף הסכמה של המבקשים.

ברם כיום, גם כאשר בית הדין מגיע למסקנה כי אחד המבקשים שלפניו אינו יהודי, נבצר ממנו להורות על כך, על אף הסכמה של המבקשים, וזאת לפי פסיקת בית המשפט העליון בבג"ץ סרגובי.

מדינת ישראל בתי הדין הרבניים תיק 1273538/2 בבית הדין הרבני הגדול ירושלים לפני כבוד הדיינים: הראשון לציון הרב יצחק יוסף, הרב יעקב זמיר, הרב מיכאל עמוס המבקשת: פלונית הנידון: בקשה לבירור יהדות שלא אגב עינייני נישואין וגירושין שהוגשה תוך ניסיון להטעות את בית הדין ולעקוף רשויות אחרות פסק דין

...

דחיית הערעור לגופו מכל מקום יש לדחות את הערעור על הסף גם לגופם של דברים.

עם זאת, ראינו לנכון להרחיב במקרה זה כיוון שבקשת רשות הערעור והמסמכים שצורפו לה, העלו תמיהה – מדוע בקשות המערערת לעלייה נדחות, ובמיוחד כשהמערערת צירפה לערעור תעודת יהדות משנת תשע"ג, חתומה לכאורה על ידי מנהל מחלקת אישות וגרות ברבנות הראשית לישראל המאשרת, לכאורה, את יהדותה? על כן, תמהנו, מדוע הייתה צריכה המבקשת לפתוח בהליך בירור יהדות בבית הדין הרבני בשנת התשע"ח (2018), חמש שנים לאחר קבלת תעודת היהדות, לכאורה? עיון בתיק בית הדין האזורי העלה כי הן בפתיחת התיק בבית הדין האזורי והן בערעור שהוגש לפנינו הסתירה המערערת החלטות מהותיות שנתנו בעניינה רשויות המדינה.

פסק דין ומתן הוראות נוכח כל האמור, הערעור נדחה.

המערערת מחויבת בהוצאות לאוצר המדינה בסך של 5,000 ש"ח. נציין כי לפי שורת הדין היה מקום לפסוק הוצאות בשיעור גבוה יותר, אך בשלב זה החלטנו לפסוק הוצאות בסכום נמוך לפנים משורת הדין.

בית הדין האיזורי אמר לבעל על אתר: "לפי בירור שערכנו כעת, הייתה חתונה. עליך להביא אישור לדבריך מהרב [...]" ובתוך החלטתו מאותו יום קבע בית הדין: "אין לבית הדין ספק שהצדדים נשואים זה לזה כדת משה וישראל." ביום ג' באב תשע"ז (26.7.17) נולדה [אלמונית] – בתם של הצדדים.

סמכות בית הדין לקביעת האבהות בנוגע לקטינה אגב סמכותו בעינייני מזונותיה עניינים אלו של מעמדה של הקטינה הם אגב עיסוק בעינייני נישואין וגירושין – ה'ליבה' של עבודת בית הדין שבה קבע המחוקק שלבית הדין סמכות ייחודית ובלעדית.

סמכות בית הדין מכוח הסכמה לסמכותו בעינייני מעמד אישי שבהם אין לבית הדין סמכות ייחודית כמו כן מוסמך בית הדין על פי סעיף 9 לחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), תשי"ג – 1953 הקובע: בעינייני המעמד האישי של יהודים [.

אומנם הבקשה המונחת לפנינו, בקשתה של האם היא להורות ללישכת מירשם האוכלוסין לרשום את המשיב כאביה של הבת – לא ברור כלל אם אפשר לומר עליה שהיא באה לצורך 'עינייני המעמד האישי', קרי: עינייני נישואין וגירושין, שהרי כאמור הדבר כבר נקבע בפסק דיננו.

...

לאור כל האמור, הרי שבית הדין אינו 'מורה' לרשם האוכלוסין ולממונה על המחוז לרשום את שקבענו בהחלטתנו, אך מאידך גיסא עליהם מוטלת החובה להתייחס לפסק הדין כאל החלטה שיפוטית מוסמכת בעניין זה, ולפעול בהתאם להוראות החוק המתייחסות לכך.

כלומר: ככל שמתעורר צורך בבירור יהדות אגב גירושין, אין זה עניינו של בית הדין מסדר הגט בלבד, אלא אף של מנהל תחום בירורי יהדות שלפי סעיף 6 להנחיות מוסמך לייצג את האנטרס הצבורי בתחום זה. ברור איפוא שהאינטרס הצבורי אינו מוגבל למקרה מסוים שהוזכר בהנחיות, אלא לכל מקרה שבו לדעת בית הדין יש חשש ממשי שבני הזוג המבקשים להתגרש, אינם יהודים.

תפקיד זה של מנהל תחום בירור יהדות אף נרשם בתאור העיסוק של משרה זו בנציבות שירות המדינה: "מתייצב טוען ויוזם הליכים בבתי הדין בכל הקשור לקביעה בעיניין יהדותו של אדם בהתאם להנחיות בירור יהדות." נוסיף ונאמר: אכן בעבר נהגו בתי הדין להורות על התרת נישואיהם של בני זוג גם אם אחד מהם אינו יהודי, אם נישאו בנישואין אזרחיים בחו"ל והגישו בקשה משותפת לגירושין בבית הדין.

...

ולגוף פסק הדין חומר הראיות תומך במסקנה בדבר אי־יהדות המערערות, מכל מקום אין בו די להתיר נישואין לכתחילה ללא גט לאחר שצלחנו את משוכות הסמכות העניינית והמקומית, לעניין המותב שידון בבירור יהדותה של [ש'], נעיין בטענות שטוענות המערערות לגופו של פסק הדין.

בחינת הדברים יכולה להיות גם על פי פניית אחד מבעלי הדין לעיון נוסף בפסק דינו של בית הדין לאור עובדות חדשות שהתגלו, וכאמור בתקנה קכ"ט לתקנות הדיון: "(1) בעל דין זכאי בכל זמן לבקש דיון מחדש מבית הדין שדן בעיינו על סמך טענות עובדתיות או ראיות חדשות שלא היו ידועות לו בדיון הקודם." אך דבר זה אינו שייך לנידון דידן, שהרי המערערת אינה רוצה שבית הדין בטבריה יחזור ויעיין בפסק דינו, שהרי החלטתו מקובלת עליה.

בכפוף לכל האמור, הערעור מתקבל.

המבקשים טוענים בסיום הבקשה שהניחו לפנינו: "מושכלות יסוד הם כי נישואין אזרחיים, מתוך בחירה ורצון להנשא שלא כדת משה וישראל, נחשבים נישואין בנגוד להלכה. היות ובני הזוג הללו אינם רוצים בהלכה, יחסי האישות שביניהם נועדו לקיים מישפחה שלא לפי ההלכה. במצב זה, לא נידרש גט מיד הבעל ליד האשה. ניתן להתיר את הנישואין על ידי מתן פסק דין לגירושין. בית הדין הבהיר כי קיימת אפשרות הלכתית להתרת נישואין ללא גט, ובית המשפט העליון קבע כי זהו המסלול בו על בית הדין לפסוע במקרה של בני זוג שלא נישאו נישואים הלכתיים". להשלמת התמונה נציין כי בהודעת המדינה בתיק בג"ץ 2742/22 הנ"ל (נספח 6 לבקשה המשותפת לפנינו) נאמר: עמדת המשנָה ליועצת המשפטית לממשלה, המקובלת על הייעוץ המשפטי לשיפוט הרבני, היא, כי נכון שיובהר ויעודכן ביחס לבג"ץ 214/64 בסן נ' בית הדין הגדול פ"ד יח(4), 309 (להלן: עניין בסן), כי במקרים בהם סבר בית הדין הרבני כי אין בידיו לקבוע בודאות לגבי מי מבעלי הדין כי הוא יהודי, אך גם אינו יכול לקבוע כי הוא אינו יהודי, ואף אם קבע כי מדובר ב'ספק יהודי', יהיה מוסמך בית הדין הרבני להחליט בעיניין הגירושין, ובכלל זה לערוך גט מספק ולתת לבני הזוג תעודת גירושין, אף אם לא נערך לאותו בעל דין בירור יהדות בבית הדין או שנערך ונותר ספק לגבי יהדותו.

בקשת הצדדים מחייבת אותנו איפוא לידון בגדרי הסמכות והדין של בית הדין הרבני בעינייני גירושין, לרבות "התרת נישואין" בלי גט. בירור יהדות אגב גירושין חוק שיפוט בתי דין רבניים מורה כי נישואין וגירושין של יהודים בישראל ייערכו על פי דין תורה, וכי לבית הדין הרבני סמכות שיפוטית ייחודית להדרש לבחינת כושרו של אדם להנשא או להתגרש.

...

וזה לשונו של פסק הדין במלואו: לאחר שמיעת טיעוני הצדדים בדיון שהתקיים לפנינו ביום 23.1.2023, ולאחר שעיינו בעתירות, בתגובות המשיבים, בהודעה מטעם המדינה מיום 1.2.2023, ובהתייחסות העותרים בבג"ץ 2742/22 להודעה הנ"ל, באנו לכלל מסקנה כי העתירות מיצו את עצמן ודינן להימחק.

לעומת זאת, בנוסח פסק הדין הנ"ל של בג"ץ לא מצאנו סימוכין מספיקים המאפשרים לומר כי העמדה המשפטית שהובאה בהודעת המדינה התקבלה על דעתו של בית המשפט העליון וקיבלה מעמד של פסק דין.

כל עוד לא נחה דעתנו בדבר סמכות בית הדין, חייבים אנו לעורר ולבחון את השאלה גם שלא ביוזמת הצד המבקש את התרופה, ואפילו בניגוד לרצונו, כל עוד הלה אינו מוכן לבטל את עצם עתירתו (עניין בסן; ע"א (מחוזי תל אביב-יפו) 729/79 עזבון המנוח יעקב לאלו ז"ל נ' חיה גלמונד ואח', תשמ"א(1) 441 (1979)).