בקשה לביצוע שיקים בגין חוב בגין מכירת חומרי בניין

המשיב הגיש את השיקים לבצוע בלישכת ההוצאה לפועל, ולמצער את חלקם.

הליך נוסף ניפתח בבית המשפט המחוזי, במהלכו ביקשו המבקשות צו עשה להורות למשיב שלא לכלול במכתב כוונות שהמשיב מוציא לצרכי מכירת החברה, את החוב בגין השיקים מושא תביעה זו. ביום 29.10.2021 דחתה כב' השופטת נ' גרוסמן את בקשת המבקשות וקבעה שעל פי ההסכמים בין הצדדים, השעבוד שהוטל לטובת המשיב משתרע על כל חוב של המבקשות, ואין המשיב חייב להחריג את החוב בגין השיקים שסוחרו לו על ידי צד ג'.

החלטה זו בוטלה בערכאת העירעור על ידי כבוד השופטת אביגיל כהן מיום 6.4.2022, בעיקר מהנימוקים שלא בנקל נעתר בית משפט ליתן צו עשה שבמהותו משנה מצב קיים, קל וחומר כשהמבקשות היו נתבעות בהליך בו התבקש הסעד, ולא מדובר בבקשה לסעד זמני שאמורה לתמוך בתביעה לסעד עקרי.

לא בנקל ייעתר בית משפט במסגרת סעדים זמניים למתן צו עשה שיש בו כדי שינוי מצב, יש לנקוט משנה זהירות בטרם יורה בית המשפט על סעד זמני מעין זה. כך נפסק מפי כב' השופט ע' גרוסקופף ב-רע"א 2071/21 חצרי אלף בית דוד המלך בע"מ נ' אזורים בנין (1965) בע"מ, בפיסקה 17 (‏13.7.2021): "כך, נקבע כי סעד זמני המביא לשינוי במצב הדברים הקיים עוד בטרם ניתנה הכרעה סופית בתובענה, ראוי שיינתן רק במקרים חריגים בהם נוכח בית המשפט כי התערבותו חיונית כדי למנוע תוצאה קשה ביותר, וכי לולא התערבותו צפוי להגרם למבקש הסעד הזמני נזק משמעותי אשר אינו ניתן לתיקון באמצעות פיצוי כספי. הלכה זו חלה ביתר שאת מקום בו הסעד הזמני המבוקש חופף לסעד העקרי שנידרש בתביעה" העכבון שהוטל על ידי הבנק הוטל ביום 11.10.2021, דהיינו לפני שבעה חודשים, מכאן שהבקשה לוקה בשיהוי ניכר, אף אם התנהלו הליכים ומגעים אחרים בניסיון לביטול העכבון הכספי.

...

בהקשר זה, ובהמשך למובאה דלעיל, נפסק מפי כב' השופט י' דניציגר במסגרת רע"א 2047/16 חברת אולמי אחים סעיד אל - דהאהוד בע"מ נ' אולמות ומסעדות דאוד (2001) בע"מ, בפסקה 12 (‏11.4.2016) בזו הלשון: "זאת ועוד, הלכה היא כי בית המשפט ינקוט משנה זהירות בטרם יורה על צו עשה זמני, המשנה את המצב הקיים ואשר חופף לסעד שנדרש בתביעה גופה, עוד לפני שניתנה בה ההכרעה הסופית. בית המשפט יורה על צו עשה זמני, אך במצבים חריגים בלבד, כאשר התערבותו נחוצה למניעת תוצאה קשה ביותר" ובדומה נפסק מפי כב' השופט ד' מינץ ב-רע"א 7696/19 ההתאחדות לכדורגל בישראל נ' עירוני מודיעין העמותה העירונית לספורט מודיעין מכבים רעות, בפסקה 9 (‏25.11.2019): "ועוד, מידת הזהות שבין הסעד הזמני לסעד העיקרי מהווה אף היא שיקול שלא להיעתר לבקשה ולוּ מפני שאין מקום להכריע בהליך העיקרי במסגרת הליך מקדמי" באשר לסיכויי התביעה, הטענה שזכויות המשיב מכוח מההסכמים שנחתמו במסגרת יחסי בנק לקוח אינם חלים על החוב מושא בקשה זו, באשר החוב נובע מעסקה עם צד ג', נטענה על ידי המבקשות בהליך אחר, הליך הדומה במהותו להליך הנוכחי, ונדחתה על ידי כבוד השופטת גרוסמן.

סוף דבר, הבקשה לסעד זמני נדחית אפוא.

המבקשות ישלמו למשיב הוצאות הבקשה בסך 10,000 ₪.

האם חייבת הנתבעת בגין חומרי ביניין שרכשה מהתובעת, או שמא החוב שולם באמצעות ביצוע עבודות בנייה עבור בעלי התובעת ולא נותרה יתרת חוב? רקע וטענות הצדדים התובעת היא חברה העוסקת במכירת חומרי ביניין ומוצרים נלווים, ולה חנות באיזור התעשייה בקרית מלאכי.

בנוגע לשיקים שפורטו בתצהירו של ליאור, כראיה לכך שבוטלו בהסכמה עד להיתחשבנות בנוגע לעבודות הבניה שביצעה, טען כי מבקש לראות את המסמך המקורי.

לאחר מכן התרצה ומאחר ולא יכל להחזיר את השיק המקורי מהבנק רשם שלא יתבע בגין שיק זה בגינו קיבל שלושה שיקים של 20,000 ₪.

...

סוף דבר התובעת מכרה לנתבעת חומרי בניין וציוד נלווה, ונותרה יתרת חוב בכרטסת.

על כן, התביעה מתקבלת במלואה.

אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת 296,905 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד הגשת התביעה.

בית משפט השלום בעכו ת"א 48365-10-21 עתאבא אספקה בע"מ נ' מ.ט (חמודי) לצבע וחומרי ביניין בע"מ ואח ת"א 65276-10-21 , ת"א 65248-10-21 , ת"א 58349-10-21, ת"א 48426-10-21, ת"א 48409-10-21 , ת"א 48342-10-21 בפני כבוד השופטת פרחה ג'ובראן מילר תובעות 1. עתאבא אספקה בע"מ 2. עתאבא צבעים בע"מ ע"י ב"כ עוה"ד מסרי אחמד נתבעים 1. מ.ט (חמודי) לצבע וחומרי ביניין בע"מ 2. מוחמד אטראד 3. ח'אלד אטראד ע"י ב"כ עוה"ד ג'רייס פרח פסק דין

הגנת הנתבעים מפני התביעות השטריות כעולה מתצהיר מנהלה ובעליה של החברה החייבת, שצורף לבקשת ההיתנגדות שהוגש בלישכת ההוצל"פ במסגרת תיק הוצל"פ 522363-06-21, תיק ההוצל"פ נשוא ההיתנגדות, ניפתח כנגד החברה וכנגד מוחמד, בגין שיקים המשוכים מחשבונה של החברה בבנק בגין חוב אשר לפי כרטסת הינה"ח עמד ע"ס 341,557 ₪.

בעיניין זה לגירסת החברה היא הגיעה להסכמה בע"פ עם התובעות באמצעות מנהלן מר עומר עתאבא במשרדו בכפר ג'דיידה- מכר בנוכחות מנהלה מוחמד ואביו ח'אלד, לפיה סה"כ החוב הכולל של החברה כלפי התובעות בכרטסת הינה"ח יופחת ויעמוד על סך 250,000 ₪ בלבד, והוא ישולם באמצעות 34 שיקים דחויים המשוכים מחשבון הבנק של צד שלישי (העד בכרי קאסם).

סיכומם של דברים, ומהטעמים שצוינו לעיל, הוכח בפניי שחב' עתאבא אספקה בע"מ הייתה רשאית להגיש בלישכת הוצל"פ בקשה לבצוע 9 השיקים של החברה שחוללו בסכום כולל בסך 330,000 ₪ (קרן), וכן שחב' עתאבא צבעים בע"מ הייתה רשאית להגיש בלישכת ההוצל"פ בקשה לבצוע 9 השיקים של החברה שחוללו בסכום כולל בסך 137,500 ₪ (קרן).

מאחר והתובעת איננה חולקת על העובדה כי השיק בסך 330,000 ₪ שנמשך מבנק ערבי ישראלי נימסר לגב' מייסון כדי שישמש בטוחה נוספת להבטחת תשלום חובות קודמים של חב' מ.ט כלפי חב' עתאבא אספקה בע"מ בגין 9 השיקים שחוללו כאמור המסתכמים בסך 330,000 ₪ (קרן), הרי שישנה הצדקה להורות על מחיקת חב' מ.ט ומנהלה מוחמד כחייבים בתיק ההוצל"פ שמספרו 531539-06-21 , ולהותיר את אותו תיק הוצל"פ פתוח רק נגד ח'אלד, כמי שערב אישית לפרעון השיק כלפי חב' עתאבא אספקה בע"מ. התוצאה האופרטיבית חב' עתאבא אספקה בע"מ רשאית להמשיך בהליכי גביה בתיק ההוצאה לפועל שמספרו 522363-06-21 שניפתח נגד החייבת חב' מ.ט (חמודי) לצבע ובניין בע"מ ונגד החייב מר מוחמד אטראד.

...

הכרעה בסוגיית טענת פירעון השיקים לאחר שבחנתי את כלל העדויות והראיות שהוצגו במהלך ניהול התיק, בכל הנוגע לטענת הנתבעים כי פרעו את 18 השיקים נשוא התביעה במלואם, ולאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים עובדתית ומשפטית, החלטתי לדחות את טענת הנתבעים בעניין זה - ואנמק: ראשית, העד בכרי קאסם הינו עד מרכזי בכל הנוגע לסוגיה זו. העד הצהיר בתצהיר עדותו הראשית, שהוא שילם למנהל התובעות באמצעות 34 שיקים דחויים סכום כולל בסך 250,000 ₪, לאחר שקיבל אישור ממנהל התובעות על קבלת הסכום הנ"ל במסגרת התחשבנות סופית בינו לבין החברה, כאשר מר עומר עתאבא הצהיר בפניו כי זה החוב בינו לבין החברה.

להלן טעמיי; ראשית, גרסת מנהל התובעות לפיה קיימת פרקטיקה אצל החברות התובעות שבניהולו להחתמת ערבים להבטחת פירעון של לקוחות שהינן חברות בע"מ, מקובלת עליי שכן היא מתיישבת עם עדות העדים ונתמכת לכאורה בחתימות שרבוט הנחזות כחתימות מוחמד הבעלים והמנהל של החברה כערב על גב כל אחד מ- 18 השיקים שחוללו נשוא התביעה, וכן בחתימות שרבוט הנחזות כחתימות מוחמד ואביו על כתבי הערבות (מוצג ת/3), אליהם צורף העתק מצילום תעודת זהות של ח'אלד וצילום דרכון של מוחמד.

גם במחלוקת זו אני מקבלת את גרסת התובעות כי החתימה של ח'אלד על גבי השיק, כמו גם על הכיתוב "אני ערב אישי" הינה אותנטית ולא מזויפת, וזאת מהטעמים הבאים: הלכה פסוקה היא כי כאשר הנתבע כופר בחתימתו הראיה על התובע להוכיח את קיומה ואמיתותה של החתימה.

את טענתו תמך בממצאי חוות דעת הגרפולוגית מטעמו אשר הגיעה למסקנה "בסבירות גבוהה (בין 90%-80%) שאכן החתימה אינה חתימתו של מר חאלד טראד" (ראו: עמ' 12 לחוות הדעת).

הנתבע הגישו היתנגדות לבצוע שטר ובקשה להארכת מועד ובעקבות כך הועבר העניין לבית משפט זה. במסגרת ההיתנגדות שהגיש הנתבע נטען כי החתימות המיוחסות לו כערב מזויפות.

הנתבע טען כי הוא קבלן לבצוע עבודות ביניין במקצועו, קיימת הכרות בינו לבין התובעת שהנה חנות למכירת חומרי ביניין ובמסגרת עבודתו רכש מדי פעם מהתובעת חומרים בהקף קטן ושילם מיד במזומן.

מר נעאמנה הצהיר בנוסף כי השיקים נשוא התביעה שולמו על חשבון חומרי בנין שונים שרכשו הנתבע ואחיו וכי יתרת חובם בגין הסחורה שרכוש עומד על סך של 84,533 ₪.

...

לאור האמור, לאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים אני קובעת כי עלה בידי הנתבע לעמוד בנטל המוטל עליו ולהוכיח את טענת כישלון תמורה שהועלתה על ידו ולהוכיח כי לא קיבל תמורה בגין עסקת היסוד מסגרתה ניתנו השיקים.

על כן, משלא הוכח כי החתימה על השיקים הינה חתימתו של הנתבע ומשעלה בידי הנתבע לעמוד בנטל המוטל עליו ולהוכיח כי לא קיבל תמורה בגין השיקים, הרי לא ניתן לחייב אותו כערב באופן שדין התביעה נגדו להידחות.

סוף דבר: דין התביעה להידחות.

עוד טען, שהחייבת הנה חברה לשיווק קמעונאי של חומרי ביניין וכי פעלה באמצעות מחסן בשדרות ירושלים 158 בחולון, והייתה רוכשת את סחורתה ממשווקים סטונאיים, ביניהם התובעת עצמה.

עוד טען, שהחייבת הייתה בעלים של 66% מהון המניות המונפק והנפרע של חברת אולטראסטיל בע"מ (להלן: "אולטרא") וכי במסגרת הסכם שנכרת בין רוסלן, בינו ובין החייבת ואולטרא בתאריך 16.1.18, הוא מכר את מניותיו בחייבת ובתמורה החייבת העבירה לידיו את כל מניותיה באולטרא.

עוד טען, שהתובעת, לא יידעה אותו, כי לחייבת קיימים חובות אליה, קל וחומר שדרשה ממנו, כי יישא בתשלום חובות אלה ולכן התנאי העומד בבסיס שטר החוב לא היתקיים ועל כן לא ניתן היה להגישו לבצוע בלישכת ההוצל"פ. עוד טען, שעל פי סעיף 15(2) בבקשת הבצוע, התובעת הצהירה, כי "השטר לא כובד במועדו ולא לאחר מכן, למרות הדרישות שנשלחו לחייב", אלא שכאמור לא נשלחה אליו, כל דרישה וכי מדובר בהצהרת שקר מטעם התובעת.

לעניין הטענה להעדר הודעת חילול, להבדיל משיק, לא ניתן לשלוח הודעת חילול בעת מימוש שטר חוב שכן לא ניתן להפקיד שטר חוב בבנק לפרעון.

...

ביהמ"ש לא השתכנע שניתן ללמוד מתשובת מאיר שהאובליגו הופחת עקב קבלת הודעה על עזיבת הנתבע וכי מארג העובדות מצביע על מסקנה אחרת והיא שגרסת מאיר נכונה וכי האובליגו הופחת עקב הרעה במצב הכספי של החייבת שכאמור לעיל, הנתבע דילל נכסיה ועזב הפעילות בה, ללא ידיעת התובעת על עובדות אלה.

סוף דבר ביהמ"ש מקבל התביעה השטרית במלואה ומבטל עיכוב ההליכים בתיק ההוצל"פ. בנוסף, ביהמ"ש מחייב את הנתבע לשלם לתובעת אגרות ששולמו בבית המשפט ושכ"ט בא כוחה בסך של 40,000 ₪, אשר יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק, ממועד מתן פסק הדין ועד למועד התשלום המלא בפועל.