בקשה לביצוע שטר: תובע אוחז כשורה נגד נתבע מתגונן

בשים לב לתקנה 108(ב) לתקנות ההוצאה לפועל תש"ם-1979, וכפי שנקבע בע"א 146/85 ציון גמליאל נ' מנורה, חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מא(3) 746, "הופכת הבקשה לבצוע שטר לכתב-תביעה בסדר דין מקוצר מיד עם הגשת ההיתנגדות, ולכן חובה על התובע להקפיד ולערוך את הבקשה, כך שתמלא אחר כל התנאים הדרושים להראות את עילת התביעה". כמו כן, משניתנה רשות להגן, התצהיר שצורף לבר"ל שמש כתב ההגנה.

" בע"א 665/83 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' אליהו בן עליזה, פ''ד לח(4) 281 נקבע כדלקמן: "המונח "אוחז" נובע מהגדרת "מסירה" בסעיף 1 לפקודת השיטריות [נוסח חדש] (להלן "הפקודה") היינו - "העברת החזקה מאדם לאדם, בין החזקה למעשה ובין החזקה להלכה", פעולה אשר, כאמור, בוצעה בעניינינו.

מאידך, מר אריה ברוקס, מנהל התובעת, העיד כי השיקים נימסרו לו על ידי רומן מנהל הנתבעת: "אני לא עסק לנכוי שיקים. עזרתי לרומן לבקשתו. הוא ביקש ממני אם אני יכול, עבור עמלה מסוימת, לנכות את השיקים שלו ושל שני עובדיו, עשיתי לו ניכיון בריבית של 5%. זה היה בהסכמתו ולבקשתו" (עמ' 1 שורות 24-25 לפרוטוקול).

סעיף 8(א) לחוק אשראי הוגן קובע כדלקמן: "8. (א) הגיש מלווה תובענה בבית משפט נגד לווה, או הגיש נגדו בקשה ללישכת הוצאה לפועל

...

" יש לציין כי בע"א 4003/07 בס ארנון נ' אברהם אריה (פורסם בנבו, 21.01.2009) (להלן "הלכת בס"), נקבעה ההלכה כי "מעת שקיימת מחלוקת בין הצדדים, מהי ההלוואה שבגינם ניתנה ההלוואה, מי היה נותן ההלוואה ומה היו תנאיה - על התובע למלא את כל הנדרש לפי סעיף 8 לחוק. בכל מקרה עליו להציג את חוזה ההלוואה על מנת להציב את אותה תשתית עובדתית ראשונית הנדרשת ממנו לפי סעיף 8 לחוק. תשתית זאת חייבת להיות בהתאם לסעיף 2 לחוק, אשר הינה הוראה מהותית...". "די בכך שלא קיים בענייננו, כלל חוזה הלוואה בכתב ושעל כן לא ניתן היה לרפא את הפגם שבדרישות סעיף 8 לחוק. משלא עמד המשיב בנדרש, דין תביעתו השטרית להדחות ומעת שלא הוכחה ההלוואה גם אין מקום להורות על השבה". סעיף 2 לחוק אשראי הוגן קובע כך: "חוזה הלוואה בין מלווה ללווה טעון מסמך בכתב; הסכמת הלקוח לכריתת חוזה ההלוואה תינתן במפורש ותתועד בידי המלווה, ויכול שתינתן בדרך של חתימת הלקוח על חוזה ההלוואה; שר המשפטים רשאי לקבוע הוראות לעניין אופן תיעוד ההסכמה כאמור." בשים לב לחקיקה ולפסיקה שלעיל, התובעת לא עמדה בנטל ההוכחה שעיסוקה אינו במתן הלוואות.

כך, על פי הלכת בס- דין התביעה השטרית להדחות .

כן יפים לעניין זה גם הדברים בע"א (ת"א) 13801-02-13 פרי נ' צנזה (פורסם בנבו; 14.08.2014): "דרישת סעיף 8 לחוק היא לא רק דרישה טכנית, ובמקרים רבים אי עמידה בדרישת הכתב ובחובת פירוט תנאי ההלוואה, משמעותה כי דין תביעת המלווה להידחות". סוף דבר בשים לב לאמור לעיל מורה על דחיית התובענה ועל סגירת תיק ההוצאה לפועל.

להלן טעמיי לכך; סעיף 81א(ג) לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 קובע, כי היתנגדות לבצוע שטר על סכום קצוב, או תביעה בסכום קצוב, המועברת לבית משפט, דינה כדין בקשת רשות להיתגונן בסדר דין מקוצר.

בעיניין זה ראה עניין תא"מ 32749-07-11 כהן נ' גזית, כבוד השופטת פפקין: "על פי סעיף 26 לפקודת השיטריות תמורה "היא תמורה על פי חוזה רגיל, כך גם התחייבות שטרית כנגד קבלת הלוואה ורכישת שטר בעסקת ניכיון" (ש' לרנר דיני שטרות (מהדורה שנייה), עמ' 215-216).

אם לא ניתנה תמורה עבור השיק, תדחה תביעתו של הבנק מכוח טענת הגנה הקרויה "העידר תמורה". תובע שהוא "אוחז בעד ערך" נחשב כמי שנתן תמורה עבור השטר, וטענת ההגנה האמורה של "העדר תמורה" - תדחה כלפיו.ו תובע שהוא "אוחז כשורה בשיק" הנו "חסין" מול כל טענות הגנה של הנתבע שיש לו כלפי הנפרע, טובות ככל שיהיו, אלא באותם מקרים קצוניים וחריגים שהוגדרו בדין ושאינם נוגעים לענייננו.

...

בענייננו, אני סבור שלא הועלתה כל טענת הגנה רצינית כלשהי.

אני סבור שיש לקבל את הסבר הבנק, ולפיו שתי הטענות הקלושות שהועלו קורסות אף הן, בכל מבחן משפטי ואינן מקנות למבקש כל הגנה בפני תביעתו השטרית של הבנק; ראשית, השיק הופקד בבנק בתאריך 2.12.19 במסגרת עסקת ניכיון.

לפי סעיף 29(ב) לפקודת השטרות: "כל אוחז שטר, חזקה לכאורה שהוא אוחז כשורה; אך אם הודו או הוכיחו בתובענה שהקיבול או ההוצאה או הסיחור שלאחריה פגועים ברמאות, בכפיה, או באלימות ופחד, או באי – חוקיות, חובת הראיה מוחלפת, עד אם הוכיח האוחז שלאחר אותה רמאות או אי-חוקיות ניתן בתום לב ערך בעד השטר". בענייננו, לא הייתה מחלוקת בין הצדדים, כי התובע "אוחז שטר" ומכאן עומדת לזכותו החזקה הקבועה ברישא סעיף 29(ב) לפקודת השטרות: "כל אוחז שטר, חזקה לכאורה שהוא אוחז כשורה". המסקנה היא, כי בעניין שלפני התברר כי הגנתה של הנתבעת היא קלושה במידה כזו שדינה להידחות.

בנסיבות אלה נדחית בקשת ההתנגדות, ואני מורה כי התיק בהוצאה לפועל ישופעל.

לפניי תביעתו של התובע לתשלום סך של 22,200 ₪ בגין חמישה שיקים שנמשכו מחשבונה של הנתבעת ונרשמו לפקודת התובע (להלן: "השיקים") וזאת לאחר תשלום שבוצע על חשבון כפי שצוין בבקשה לבצוע שטר.

הנתבעת טענה כי לא העלתה על דעתה כי רמי ו/או התובע מבקשים להוליכה שולל וטענה כי בכוונתה להגיש תביעה שכנגד כנגד התובע.

בהחלטה שניתנה בדיון נקבע כי יש ליתן לנתבעת רשות להיתגונן כנגד השיקים.

זאת ועוד, ס' 20 לפקודת השיטריות (נוסח חדש) קובע כי "שטר שהוא בידי אוחז כשורה, חזקה חלוטה היא שהיתה מסירה כשרה על ידי כל הצדדים שקדמו לו, כדי להחיבם כלפיו". חזקה זו מחייבת את הנתבעת בנסיבות בהן התובע הוכיח די הצורך, ביו היתר באמצעות אי העדתה של הנתבעת את רמי בעיניין התמורה, כי ניתנה תמורה בגין השיקים.

...

כפי שצוין בהחלטה שניתנה בדיון הראשון, וחרף קיומן של פרסומות מפתות ביותר ביחס למשחקי הימורים, סבורני כי פגיעתם של משחקי הימורים רעה היא ולא יכולה להיות מחלוקת כי הרווחים העצומים של מפעלי ההימורים הפועלים ברישיון מאת המדינה פירושם ברור: הפסדים של מרבית המהמרים.

סיכומו של דבר, לא מצאתי כי עומדת לנתבעת טענת הגנה כלשהיא כנגד השיקים ולא הוכח כי ההרשאה שניתנה לרמי למלא את סכומי השיקים ואת שם הנפרע הייתה מוגבלת לנסיבות מסוימות.

סיכומו של דבר לנוכח כל האמור לעיל אני מקבל את התובענה במלואה.

לפני תביעה שטרית בסכום של 33,000 ש"ח. תחילתה של התביעה בבקשה לבצוע שיק בסכום 33,000 ₪ מועד פרעונו 22.1.20, משוך מחשבון הנתבע לפקודת "ינאי משה" (להלן "השיק").

הנתבע הגיש היתנגדות לבצוע השטר ומשניתנה לו הרשות להיתגונן הדיון, התביעה נדונה כתביעה בדיון מהיר.

הואיל וכאמור, התביעה לפני היא תביעה שטרית , והואיל ולתובעת, בהיותה היורשת של המנוח בהתאם לצוו הירושה שהוגש לתיק, קמה חזקת האחיזה כשורה בשיק, על המושך – הנתבע הנטל להוכיח קיומו של תנאי חצוני לשטר וכי התנאי שמסירת השטר הותנתה בו לא היתקיים.

עת נישאל העד והתבקש לאשר כי השותפים לא נקטו בשום הליך נגד הנתבע בעקבות ההסכם בינו לבין המנוח, אישר העד כי לא נקטו בשום הליך ולא הכירו בחוזה (עמוד 4 שורה 14-27).

...

איני מקבלת טענה זו של הנתבע.

איני מקבלת טענה זו. ראשית, בהסכם לא ניתנה זכות קיזוז.

סוף דבר: התביעה מתקבלת.

במעמד צד אחד ובהיעדר תגובה מצד הנתבע המשיב הגיש ביום 4.3.2020 בקשה לבצוע שטרות, שני שיקים, בלישכת ההוצאה לפועל.

ב"כ הנתבע, כי גם לפי בקשת הבצוע הזוכה, התובע, אינו אוחז בשיקים אלא מישהו אחר.

בשים לב לתקנה 108(ב) לתקנות ההוצאה לפועל, התש"ם-1979, וכפי שנקבע בע"א 146/85 ציון גמליאל נ' מנורה, חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מא(3) 746, "הופכת הבקשה לבצוע שטר לכתב-תביעה בסדר דין מקוצר מיד עם הגשת ההיתנגדות, ולכן חובה על התובע להקפיד ולערוך את הבקשה, כך שתמלא אחר כל התנאים הדרושים להראות את עילת התביעה". כמו כן, על פי תקנה 211 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, משניתנה רשות להיתגונן, התצהיר שצורף לבקשת ההיתנגדות ישמש ככתב הגנה; כן ראה לעניין זה תקנה 20(ה) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018.

ראה ע"א 377/68 מטע בית חרושת לצרכי מזון בע"מ נ' פרל, פ"ד כ"ג(1) 98, 100 (1969), שם נקבע: "אדם הנוטל תוקף של שטר וממלא בו את החסר, פועל אמנם לכאורה על פי רשות הנתונה בידיו לפי סעיף 19 לפקודה, איך אין הוא עצמו אוחז כשורה, כי במו ידיו עשה את השטר, ומשנטל אותו לא היה שלם." במובן זה, התובע לא יכול להיות אוחז כשורה.

סעיף 8(א) לחוק אשראי הוגן,תשנ"ג -1973 קובע כדלקמן: "8. (א) הגיש מלווה תובענה בבית משפט נגד לווה, או הגיש נגדו בקשה ללישכת הוצאה לפועל

...

ראה גם בע"א (ת"א) 13801-02-13 פרי נ' צנזה (פורסם בנבו; 14.08.2014): "דרישת סעיף 8 לחוק היא לא רק דרישה טכנית, ובמקרים רבים אי עמידה בדרישת הכתב ובחובת פירוט תנאי ההלוואה, משמעותה כי דין תביעת המלווה להידחות". עיינתי בסיכומים שהוגשו מטעם התובע.

מכל האמור לעיל, והגם שהנתבע לא הגיש סיכומים מטעמו ולא התייצב לדיונים, לא ניתן בנסיבות העניין לתת לתובע את הסעד לו הוא טוען.