בקשה לביצוע שטרות בגין שיקים משטר שכירות

לפניי תביעה שטרית שהחלה כבקשה לבצוע שטר חוב, על סך 18,003 ₪, נושא תאריך 3.3.14, במסגרת תיק הוצאה לפועל (להלן: "שטר החוב").

לגירסת התובעת, כפי העולה משטר החוב חתם הנתבע כערב על השטר בפני סוכן התובעת, מר אלכס ריבצ'נסקי (להלן: "אלכס") ואף מסר העתק תעודת זהות.

כאמור, כבר לתצהיר התומך בהתנגדות צירף הנתבע מסמכים שונים הכוללים את חתימתו ובין היתר חתימות על טופס הזמנה בעסק, על שיק, על הסכם שכירות, על טופס הוראת קבע לחיוב חשבון בנק וחתימה על טופס לחברת ביטוח.

...

מסקנה זו אף מתחזקת נוכח דוגמאות החתימה שהציג הנתבע, ונוכח התהיות העולות מעיון בשטר החוב ובשטר החוב הנוסף, כאשר, לכאורה, כל הכיתוב בשטרי החוב נחזה להיות כתב יד אחד.

לאור האמור לעיל, התביעה נדחית.

בנסיבות העניין, החלטתי שלא לעשות צו להוצאות.

יותר מזה, המועד שצוין מתיישב עם התאריך שמופיע על-גבי אחד משטרי הבטחון שהוצג (על-סך 150,000 ₪) והוא 15.1.2010 (נספח ו' לתצהיר התובע)] 12) ביום 3.6.2010 העבירה הנתבעת מכתב לאחיו של התובע, שבו פירטה לפניו מה הם "פרטי החוב" על-סך 117,100 ₪ (להלן: "ההודעה").

בהודעה האמורה, נכתב בין השאר: "כפי שדיברנו אני מעבירה לך את השיקים שהיבטחתי ודאג בבקשה לקבל מיוסי ומאיה את השיקים של הילדים ולשמרם אצלך עד לפירעון השיקים המצ"ב". 13) התובעים שלא קיבלו בחזרה את כספי "ההלוואה" ואשר לטענתם לא הושלמו העבודות במבנה, וכן משלא כובדו השיקים של הנתבעת, הגישו ביום 30.3.2011 שתי בקשות לבצוע שטרות, בשני תיקי הוצאה לפועל, הן כנגד הנתבעת (בעיניין ארבע השיטריות על-סך 97,100 ₪) הן כנגד הנתבע 3 (בעיניין שטר הבטחון).

שכן, לו לא היה קיים כל איחור בבצוע העבודות של הנתבעים, מה הטעם בלציין את המועד 15.9.2009 במסמך לשם התחולה הרטרואקטיבית ולא לנהוג בדרך פשוטה יותר לפיה ייקבע סכום פיצוי מוסכם ותו לא. 72) בתצהירו של התובע, הוא כימת את הפצוי המוסכם על סך 174,000 ₪, אך "משקולי אגרה" (סעיף 28.3 בתצהיר), הועמד סך התביעה ברכיב זה על סך 66,000 ₪, כשזה מתבסס לכאורה על גובה דמי שכירות חודשיים ששולמו בפועל, כך לטענת התובעים, על סך 3,000 ₪ ולמשך 12 חודשים[footnoteRef:23].

...

חיזוק למסקנה זו הוא המסמך נספח ט' לתצהירו של התובע, אשר קובע פיצוי מוסכם בסך של 100 ₪ בגין כל יום איחור מיום 15.9.2009 ועד יום 15.1.2010, ובסך של 300 ₪ עבור כל יום איחור לאחר מכן.

74) עם זאת, משהוכח באופן ממשי כי בכל מקרה חל איחור בביצוע עבודות הנתבעים (כפי שניתן להתרשם מנספח ט' לתצהיר התובע), ועל מנת שלא תקופח זכותם של התובעים ברכיב זה בתביעה חרף קשיי הכימות, סבורני כי יש מקום לפסיקת פיצוי בנדון שכולל את התקופה אשר לגביה הוכח כדבעי כי חל איחור נוכח התנהלות הנתבעים (תקופה מיום 15.9.2009 ועד יום 15.1.2010).

סיכום 80) על יסוד האמור, התביעה מתקבלת באופן חלקי, בכפוף לעיכוב ההליכים נגד הנתבע 2, כמבואר לעיל.

ברם, לדבריה היא חתמה על השיקים לעריית ראשון לציון עת החתימה מרווחת יותר בדומה לחתימות שטענה שאינן שלה, וכך גם חתמה לשכירות לגב' חמינוב מיכל בעוד למרכז הגבס טענה שאישרה ולא חתמה עת החתימה ניתנה באותו היום ובאותו האופן.

ואולם, משבחקירתה שלה במסגרת ההיתנגדות עלה כי נהגה ליתן במקרים מסוימים הרשאה לבעלה בכל הנוגע לשיקים שיצאו מחשבונה, הרי שהעובדה שבבקשה לבצוע שטר לא נטען להרשאה במילים מפורשות אלא לחתימתה ומשכך גם ניפתח תיק ההוצאה לפועל (משאם זו לא הייתה נחזית כחתימתה, על דרך הכלל לא ניתן היה לפתוח תיק נגדה בגין השטר) וכך גם נתקבלו שיקים אחרים בבנק על סמך אותה חתימה ובמבט אובייקטיבי, זו נחזית גם כחתימתה – אין הדבר אמור להוות לה לרועץ שהדבר לא נרשם בבקשה לבצוע שטר, טרם נחקרה הנתבעת.

משמע, עוד לא החל ההליך המשפטי משטרם נתקבלה ההיתנגדות והנתבעת טרם נכנסה בשערי בית המשפט ועל כן אין מדובר בסתירה כלל ועיקר ואין הדבר מהוה שינוי חזית.

...

התביעה מתקבלת במלוא סכומה.

הנתבעת תשלם לתובעת את סכום התביעה בסך 64771 ₪ כשהוא נושא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת הבקשה לביצוע שטר ועד יום פסק-הדין.

משהופקדו בתיק 18000 ₪, הרי שסכום זה יועבר לתובעת באמצעות בא כוחה באופן שהנתבעת תשלם את ההפרש בסך של 57616 ₪.

בנגוד לטענות הנתבע כי אין קשר בין חובות החייבים לתובעת לבין הסכם השכירות, טוענת התובעת כי מדובר בתביעה שטרית בגין חובות שנותרו החייבים לשלם בגין אי תשלום דמי שכירות והמחאות שחוללו.

בנוסף, בדיון בהתנגדות, נישאל הנתבע: "חוץ משטר החוב לא חתמת על שום דבר?", הנתבע משיב בחיוב.

בנוסף, מר פנחס ויקטור שותף בתובעת העיד שראה את הנתבע במשרדי הנתבעת ובא כוח התובעת הסביר לנתבע על מה הוא חותם והציע לנתבע לעיין בהסכם השכירות אולם הנתבע סרב, ובזו הלשון: "דיברנו על החוזה, כעבור כ-10 דקות, קצת יותר הגיע בחור, ניכנס מוטי הסביר לו על השטר על מה הוא חותם בדיוק, מה הוא צריך לעשות ביקש להראות לו איפה לחתום..... הוא ראה את ההסכם מוטי רצה להקריא לו את ההסכם הוא אמר אין צורך תראה לי איפה לחתום ואני אלך"" (פרוטוקול דיון מיום 1.6.23, עמוד 8, שורות 11-13, עמוד 9, שורות 26-27).

הנתבע טוען כי אין לחובות המיוחסים לחייבים זיקה להסכם השכירות אלא שמקורם מעיסקאות שבוצעו בין החייבים לחברה נוספת שבבעלות התובעת.

...

לפיכך, ועל יסוד כל האמור לעיל, התביעה מתקבלת.

סוף דבר בנסיבות האמורות, התביעה מתקבלת בחלקה.

בהתחשב בסכום ששילם החייב שכטר בסך של 25,000 ₪, הנתבע ישלם לתובעת סך של 43,732 ₪.

ראשיתו של ההליך בבקשה לבצוע שטר חוב ע"ס 25,000 ₪ שהגיש התובע ללישכת ההוצאה לפועל (להלן: "שטר החוב") נגד הנתבעים 1 - 2; ע"פ הבקשה לבצוע שטר, מדובר בשטר חוב שנחתם ע"י הנתבעים 1 - 2, להבטחת התחייבויותיהם במסגרת הסכם שכירות שנכרת בין הצדדים.

לכתב התביעה המתוקן צורף הסכם שכירות ערוך בכתב יד (להלן: "ההסכם" או "הסכם השכירות"), העתק משטר החוב, העתק המחאה לבטחון המשוכה מחשבון הנתבעת 1 (מבלי שצוין שם המוטב) ע"ס של 66,000 ₪, וכן העתק שתי המחאות נוספות - האחת לפקודת עריית חולון והשנייה לפקודת חברת חשמל - שנמשכו מחשבון הנתבעת 1 ללא ציון סכום.

...

בנסיבות אלו, בשים לב למסקנה אליה הגעתי ולפיה הנתבעים הפרו את הסכם השכירות מול התובע; ולאחר שנוכחתי כי הצדדים הסכימו ביניהם במסגרת הסכם השכירות על התראה בת 60 יום בטרם יחודש ההסכם לתקופה נוספת; מצאתי לאמץ אומדן זה המגלם את הסכמות הצדדים ולקבוע פרק זמן של חודשיים ימים כפרק הזמן הסביר למציאת שוכר חלופי; כך שהתובע יהא זכאי לדמי שכירות בעבור חודשיים בלבד.

לפיכך, הגעתי למסקנה לפיה התובע לא הוכיח טענותיו לעניין הותרת חובות ארנונה וועד בית, כמו גם באשר לשיפוץ הנכס.

סוף דבר - התביעה מתקבלת בחלקה בלבד; לפיכך, ובשים לב למסקנותי באשר להוכחת נזקיו של התובע, אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובע, ביחד ולחוד, סך כולל של 11,000 ₪, כשהוא נושא הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום הגשת התביעה; נוכח תוצאות פסה"ד, יישא כל צד בהוצאותיו.