בקשה לביצוע שטר חוב בטענת איומים וכפייה

בפסק דין זה עלי לקבוע האם שטרי חוב וכתבי התחייבות עליהם חתמו הנתבעות כערבות לחובות של אמן בטלים, לאחר שלטענתן, אלו נחתמו בתנאים של כפייה, עושק, חוסר תום לב והפרת חובת הזהירות כלפיהן.

סעיף 17 לחוק החוזים קובע כי "מי שהתקשר בחוזה עקב כפיה שכפה עליו הצד השני או אחר מטעמו, בכוח או באיום, רשאי לבטל את החוזה". וסעיף 18: "מי שהתקשר בחוזה עקב ניצול שניצל הצד השני או אחר מטעמו את מצוקת המתקשר, חולשתו השכלית או הגופנית או חוסר ניסיונו, ותנאי החוזה גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל, רשאי לבטל את החוזה". שני העידה בתצהירה כדלקמן: " במועד שאינו זכור לי ובכל מקרה טרם החתימה על כתב ההיתחייבות והערבות שצורף לבקשה, באה אליי אימי, סיפרה על הסתבכותה הכלכלית והציגה בפניי מצג לפיו באם תביא שני ערבים שיחתמו על התחייבויותיה אזיי ירווח לה. אימי טענה בפניי שב"כ המשיבה רוצה שני ערבים על מנת שהיא תוכל להגיע להסדר עקב הסתבכותה הכלכלית שאם לא כן, טענה בפניי אימי, אזיי הוא ילך למישטרה ויגיש תלונה בגין מעשיה לכאורה של אימי. אני מאוד חששתי נוכח סיפורה של אימי, שכן באם לא אפעל כדברי אימי אזיי אהיה שותפה ולו בעקיפין לכך שאימי תמצא עצמה מאחורי סורג ובריח. בנסיבות אלה, ומבלי להיוועץ באף גורם זה או אחר, אמרתי לאימי שאני מוכנה לחתום על כל מיסמך ולו מהסיבה שכמו כל ילדה, לא רציתי שיאונה כל רע לאימי" (סעיפים 2-5).

עיון בשטר החוב שצורף לבקשות ההיתנגדות לבצוע שטר של הנתבעות מלמד כי מדובר במסמך קצר אשר אינו כולל תנאים מיוחדים וזה תוכנו: "ביום.. בחודש... שנה.. אנו מתחייבים לשלם לפקודת החברה הכלכלית לחיסכון בע"מ סך של 500,000 ₪ (במילים: חמש מאות אלף ₪), סכום זה יישא הפרישי הצמדה וריבית עפ"י חוק.

...

לסיכום, נחה דעתי כי לנתבעות הוסבר על מה הן חותמות וכי הבינו זאת.

לפיכך, אני דוחה את טענתן.

סוף דבר לאור כל האמור, אני דוחה את טענות הנתבעות כפי שפורטו בהתנגדותן.

בפני תביעה שהחלה כבקשה לבצוע שטר שמסתיים בספרות 0640 על סך של 22,000 ₪ שמועד פרעונו 9.5.16 ומשוך מבנק דיסקונט (להלן: "השיק").

מר יבגני פראייפלד העיד בתצהירו כי בין הצדדים היתה היכרות מוקדמת, כאשר הנתבע עבד יחד עם אחיו כקבלן שיפוצים ומשנת 2012 ביצע פעולות ניכיון שיקים במשרדי התובעת והעברות כספים לחו"ל. הנתבע הודה בחוב וחתם על השיק ללא כל כפיה או איומים מצידו.

...

טענת הנתבע לפיה אחיו שילם סכום כלשהו לתובעת נטענה בעלמא וללא כל תימוכין ועל כן דינה להידחות.

סוף דבר: הנתבע מאשר שחתם על השיק.

אין בעצם זאת שהוא בחר מיוזמתו לחתום בצורה שונה מחתימתו כפי שמופיעה בבנק, כדי לפתור אותו מחבות על פי חתימה זו. משנדחו יתר טענותיו לכפיה, אלימות ופחד ופירעון השיק ע"י אחיו, דין התביעה להתקבל.

דיון והכרעה מושא התביעה במספר שטרות חוב שהגיש התובע לבצוע בתיק הוצל"פ 51639306-158 ביום 17.06.2015, ונימק: "החייב היה אמור להגיע לזוכה במועד פרעונם ולשלם התשלומים בגינם", "החייב היה מיודע לגבי התחייבותו להחזיר כספי ההלוואה שקבל". (ראה סעיפים 4-5 לעובדות המשמשות עילה לבקשה, בבקשת הבצוע).

אל מול גרסת התובע, עומדת גרסת הנתבע, לפיה, לקח מהתובע הלוואה על סך 47,000 ₪ אך פרע את חובו: "החזרתי בערך יותר מ10 פעמים, כל פעם 4700 ₪ החזרתי, הוא היה בא אלי הביתה, הייתי נותן לו כסף במזומן". לשיטתו, נאלץ לחתום על הסכם ההלוואה וכן על שטרי החוב מושא התביעה בשל כפיה ואיומים, ולא מרצון חופשי.

...

יש לציין כי בע"א 4003/07 בס ארנון נ' אברהם אריה (פורסם בנבו, 21.01.2009), נקבעה ההלכה כי "מעת שקיימת מחלוקת בין הצדדים, מהי ההלוואה שבגינם ניתנה ההלוואה, מי היה נותן ההלוואה ומה היו תנאיה - על התובע למלא את כל הנדרש לפי סעיף 8 לחוק. בכל מקרה עליו להציג את חוזה ההלוואה על מנת להציב את אותה תשתית עובדתית ראשונית הנדרשת ממנו לפי סעיף 8 לחוק. תשתית זאת חייבת להיות בהתאם לסעיף 2 לחוק, אשר הינה הוראה מהותית.." "די בכך שלא קיים בענייננו, כלל חוזה הלוואה בכתב ושעל כן לא ניתן היה לרפא את הפגם שבדרישות סעיף 8 לחוק. משלא עמד המשיב בנדרש, דין תביעתו השטרית להדחות ומעת שלא הוכחה ההלוואה גם אין מקום להורות על השבה". הסכם ההלוואה שצורף לתצהירו של התובע (נספח ב1) אינו עומד בתנאים ובפירוט שנקבע בחוק ההלוואות.

סוף דבר מחייב את הנתבע לשלם לתובע סך של 47,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה מחודש יולי 2014.

סך הכל, סך של 47,184 ₪ נכון ליום מתן פסק דין זה. בנסיבות העניין, לאור תוצאת פסק הדין ומכיוון שהתביעה מתקבלת בחלקה, אינני מחייב מי מהצדדים בהוצאות.

מובן כי איום בדבר פניה לבריונים שיגבו את החוב הנטען איננה עולה כדי אזהרה בתום לב על הפעלתה של זכות ובהחלט עשויה לעלות כדי כפיה, אולם כאמור, לבד מעדותו של אוריאל לא הובאו ראיות נוספות בעיניין זה. ודוק: מעיון בשיקים שמסרו הנתבעים לאמירי במועד ההיתחשבנות, עולה כי מדובר בשיקים שנרשמו לפקודת חברת כדורי וכולם סומנו כשיקים "למוטב בלבד". לכן, ממילא אמירי לא יכול היה לסחור בשיקים ולמוסרם לגורמים בשוק האפור, ככל שלכך התכוונו הנתבעים בטענתם (שלא הוכחה) שלפיה אמירי איים כי ימסור את השיקים לשוק האפור.

בהקשר זה יפים דבריו של כב' הש' א' צימרמן בסעיף 6 להחלטתו בבקשת ההיתנגדות לבצוע השטר מיום 17.12.14 (נספח ח' לכתב התביעה) שלפיהם: "אמנם, כל אחת ואחת מטענותיו של המבקש מעוררת תמיהות, וכדורי עומדת עליהם. כיצד הגיעו לש כדי מסירת שיקים כשהם נתונים לכפייה ועושק, אם קודם לכן קיימו היתדיינות עם הצד שכנגד באשר לגובה החוב הנכון, ונועצו – כך לפי חלופת הדוא"ל – ברואי חשבון ובעורכי דין? מדוע נימסרו השיקים לכדורי אם סברו לש שהחברה היא הנושה בהם? ואם ההלוואה המקורית ניפרעה זה מכבר מדוע כלל נימסרו השיקים? מדוע ניפרעו חודשים ארוכים, ובוטלו רק לאחר זמן בסמיכות לקריסת כדורי?" בשולי הדברים, יצוין גם כי טענת הנתבעים בדבר כפיה מצידו של אמירי לא עולה בקנה אחד עם טענה נוספת שטענו הנתבעים במסגרת תיק זה, והיא שבמסגרת פגישת ההיתחשבנות סוכם כי השיקים יימסרו בתנאי שתבוצע היתחשבנות עתידית נוספת.

...

באשר לטענת הנתבעים שלפיה התביעה דנא הוגשה מבלי שהתקבל אישור דירקטוריון החברה לעצם הגשתה, וכי לא הוצג פרוטוקול דירקטוריון החברה שבו צוינו סכומי ההלוואה שניתנו לנתבעים, גם דין טענה זו להידחות.

סוף דבר אשר על כן, הנתבעים ישלמו לתובעת ביחד ולחוד את הסכום המתקבל מהאמור בסעיף 147 לפסק הדין.

כן ישלמו הנתבעים ביחד ולחוד לתובעת שכר טרחת עו"ד בסך של 75,000 ₪.

תחילתה של תביעה זו בבקשה לבצוע שטר, שהגישה התובעת בלישכת ההוצאה לפועל לשם ביצועו של שיק על סך של 12.

לטענתו, רק מאוחר יותר התברר לו כי התובעת אפשרה לצד שלישי, מר אליהו דרעי (להלן – אליהו) לרכוש מוצרים על בסיס הכרטסת שלו, מבלי שהוא, אריאל, אישר לתובעת או לאליהו לעשות כן. אריאל טען בתצהירו כי מאחר שאליהו לא שילם עבור המוצרים שרכש, והתובעת לא הצליחה לגבות ממנו את החוב, מנסה היום התובעת "להטפל" אליו על מנת שישלם את החוב שכלל אינו שלו (סעיף 9 לתצהיר ההיתנגדות), וכי את השיק נשוא התובענה נתן, כאמור, כערבות בגין סחורה שהוא יקח, ולא צד ג', היינו, אליהו.

אשר לטענות אודות כפיה ואיומים – אלה קרסו מעדות התובע עצמו, שאישר שהחלטתו לתת את השיק הייתה החלטה כלכלית, גם אם בדיעבד הוא מצטער עליה.

...

לטענתו, בסופו של דבר הוא רכש מוצרים רק בסכום של כ- 100 ₪.

מאחר ששתי הגרסאות שמסר אריאל בניסיון להתגונן מתשלום השיק, קרסו, ממילא דין התביעה להתקבל.

לאור כל האמור, אני מקבלת את התביעה, ומחייבת את אריאל לשלם לתובעת את מלוא החוב בתיק ההוצאה לפועל שמספרו – 51-3210-01-16.