מונחת לפניי תביעה כספית שעניינה פיצויים עקב הפרת חוזה שכירות.
טענות הצדדים
כאמור בכתב הבקשה לבצוע שטר חוב, בנספחים לה ובתצהיר התובע, ביום 28.4.15 נחתם חוזה בין הנתבעים 1-2 לבין התובע, הנתבעים החלו בשכירות הדירה מיום 6.6.15 ועד ליום 5.6.16.
...
על כן, אני קובעת כי בפועל הנסיבות הובילו לאיחור של יום וחצי.
בשים לב לכך שלא הוכח בפניי הפסד ימי שכירות עקב כך, אולם הנתבעים לא עמדו ביום מועד פינוי הדירה כאמור, כאשר מועד הפינוי הלועזי חל ביום שישי בשבוע על השלכותיו ורק יום לפני נודע לנתבעים כי עובדת הניקיון שסוכמה עם אשת התובע לא תגיע לנקות, ושוכנעתי כי אשת התובע נתנה הסכמתה כי מועד הניקיון יחול ביום א' של השבוע אולם בסופו של יום עובדת הניקיון הגיעה ביום שני של השבוע (הניקיון בוצע מטעם התובע ביום שלישי בשבוע) – אני פוסקת כי הנתבעים ישלמו ביחד ולחוד לתובע בהתאם לאמת המחיר שנקבעה בסעיף 16 לחוזה, סך של 500 ₪, וכאמור שם "שוויו 350 שקל ליום התשלום בפועל וזאת בנוסף לפיצוי הקבוע בסעיף 15 לעיל, אך אין בקביעה זו או בתשלום הסך הנ"ל משום הרשאה כל שהיא או התקשרות לשכירות חדשה". ודוק; סעיף 15 לאותו חוזה קובע כי "מוסכם כי במקרה של פיגור בפינוי של עד 7 ימים, לא ישולם הסך של 40,000 ₪ כפיצוי עבור הפינוי, אלא ישולם שוויו בש"ח של הסך 350 שקל ליום איחור".
כמו כן, משהנתבעים עצמם הודו כי לא השאירו דירה נקייה וכי לא נהגו לבצע ניקיון יסודי מעת כניסתם לדירה, והם עצמם לא בדקו כאמור את מצב הדירה לאחר ניקיונה (הגם שידעו שייתכן והדירה אינה נקייה וכי יש בעיות עם עוזרת הניקיון ועל כן היו צריכים להגיע לדירה בזמן אמת לוודא ניקיונה), סברתי כי בנסיבות העניין יש להעמיד את התשלום עבור ניקיון דירה יסודי מקצועי באמת מידה מקובלת בנסיבות העניין, הנעה בין 700-800 ₪ ועל כן ישלמו 360 ₪ נוספים, משכבר שילמו 360 ₪ כולל מע"מ.
משהנתבעים היו אף מוכנים טרם המשפט לשלם אף סכום הגבוה מזה שנפסק ובכך לייתר את ההליכים, הגם שהיו משוכנעים בצדקת דרכם – אני פוסקת שכל צד יישא בהוצאותיו.
על כן, ולנוכח האמור לעיל, אני פוסקת כי הנתבעים ישלמו ביחד ולחוד לתובע סך של 860 ₪ תוך 30 יום מהיום.
