ברקע התביעה, עסקת שכירות תפעולית של רכבים מהתובעת שנועדו לשמש את הנתבעים לעבודתם.
לבקשת הבצוע בתיק ההוצאה לפועל צרפה התובעת מכתב בו ציינה כי בתאריך 19/5/19 הנתבעים השיבו את הרכב לחזקתה ובכך בוטלה עסקת השכירות, ובהתאם לסעיף 13 להסכם השכירות נותר חוב בסך של 23,074 ₪ בגין עסקת שכירות הרכב, לפי פירוט להלן:
א. פיצוי מוסכם על פי סעיף 13.3.4 להסכם השכירות – 941.31 ₪ תשלום אחרון X 8 תשלומים= 7,530 ₪.
לטענת התובעת, בתאריך 20.6.19 כחודש לאחר החזרת הרכב, משהנתבעים לא פנו בתקופה זו לתובעת ולא ביקשו לקבל חזרה את הרכב כנגד תשלום יתר הפיגורים, ערכה התובעת תחשיב גמר חשבון בהתאם לסעיף 13.3 להסכם אשר נשלח לנתבעים בדואר רשום ביום 13.8.19, ובחלוף כחודשיים לאחר שהנתבעים לא דאגו לסילוק חובם בהתאם למכתב גמר חשבון, הוגש שטר החוב לבצוע בתיק ההוצאה לפועל.
בעיניין הסך של 7,530 ₪ בגין פיצוי מוסכם, לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ושקלתי את מכלול השיקולים אני קובעת כי התובעת זכאית לסכום הפצוי המוסכם הכלול בתביעתה וזאת מכוח סעיף 13.3.4 להסכם המסגרת הקובע כדלקמן:
הצדדים מסכימים כי בכל מקרה בו תסתיים עסקת שכירות של מכונית כלשהיא, בין בטרם תום תקופת השכירות, בין אם בגין ביטול ההסכם עקב הפרתו ובין בהסכמת המשכירה לבקשת השוכר, תערך ביניהם היתחשבנות, לפיה בנוסף להחזר הוצאות כאמור בסעיף 15.5 להלן ולחיובים בגין ביטוח הרכב (יתרת פרמיית ביטוח ו/או דמי הישתתפות עצמית) כאמור בסעיף 11.1 לעיל, לחובת הזוכר יזקפו הסכומים הבאים, שישולמו למשכירה תוך 7 ימים מקבלת הודעה על כך:
.
...
כן אני קובעת שאין לחייב את הנתבעים בתשלום הסך של 3,479 ש"ח בגין חריגה מכסת קילומטר.
לאור האמור אני קובעת כי לא עלה בידי התובעת להוכיח כי הרכב נמכר במחיר נמוך משוויו בשל הנזקים הנטעים.
לסיכום:
לאור האמור לעיל, אני מחייבת את הנתבעים לשלם לתובעת סך של 9,645 ₪ (בגין רכיבי התביעה מלבד סכום הפיגורים בגינו ניתן פסק דין חלקי ורכיבי התביעה בגין חריגה ממכסת קילומטר, נזקים וחוסרים על פי חוות דעת השמאי).
