בקשה לביצוע פסק דין בתביעה כספית להשבת אגרות והיטלים

בפסק הדין נקבע כי על הערייה להשיב תשלומי היטל/אגרת השמירה (להלן: ההיטל) שגבתה הערייה שלא כדין בשנת 2016.

בית המשפט המחוזי קבע כי על הערייה להשיב לכל אחד מחברי הקבוצה את סכומי ההיטל שגבתה מהם בגין החודשים ינואר-נובמבר 2016 בצרוף הפרישי הצמדה וריבית (כאשר ההשבה תהיה בתשלום לחברי הקבוצה או בקיזוז מסכום הארנונה, לפי בחירת הערייה, תוך 120 ימים ממועד מתן פסק הדין) (להלן: סכום ההשבה).

ההלכה לעניין עיכוב ביצוע קובעת כדלקמן: "כידוע, כלל הוא כי הגשת ערעור אינה מעכבת את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים (תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 החלה גם על תובענות ייצוגיות מכוח תקנה 19(א) לתקנות תובענות ייצוגיות, תש"ע-2010). חריג לכלל זה מיתקיים כאשר ישנו חשש שאם לא יעוכב פסק הדין לפני ההכרעה בעירעור, לא יהיה ניתן לממש את ההכרעה הסופית אם יתקבל העירעור. במצב זה, נידרש המערער, המבקש לעכב את ביצוע פסק הדין, לעמוד בשני תנאים מצטברים: הראשון הוא שיש לערעור סיכוי להיתקבל, והשני הוא שמאזן הנוחות נוטה לטובתו, היינו שהנזק שייגרם למבקש כתוצאה מאי-העתרות לבקשתו לעיכוב ביצוע עולה על הנזק שייגרם למשיב כתוצאה מהיעתרות לה... הנחת המוצא בכל הנוגע לפסקי דין אשר מטילים חיובים כספיים היא כי התשלום הכספי לזוכה אינו יוצר מצב בלתי הפיך וכספים ששולמו ניתנים להשבה אם בסופו של דבר יתקבל עירעורו של המבקש... חריג לכך הוא, אם בית המשפט משתכנע כי קיים חשש של ממש שהמבקש לא יוכל לגבות את כספו בחזרה מהמשיב במידה שערעורו יתקבל..." (ע"א 2090/19 חברת דואר ישראל בע"מ נ' לבנשטיין, פסקה 9 (8.4.2019)).

...

המשיב טוען בתשובתו כי יש לדחות את הבקשה לעיכוב ביצוע.

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובה לה, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל בחלקה.

ההלכה לעניין עיכוב ביצוע קובעת כדלקמן: "כידוע, כלל הוא כי הגשת ערעור אינה מעכבת את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים (תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 החלה גם על תובענות ייצוגיות מכוח תקנה 19(א) לתקנות תובענות ייצוגיות, תש"ע-2010). חריג לכלל זה מתקיים כאשר ישנו חשש שאם לא יעוכב פסק הדין לפני ההכרעה בערעור, לא יהיה ניתן לממש את ההכרעה הסופית אם יתקבל הערעור. במצב זה, נדרש המערער, המבקש לעכב את ביצוע פסק הדין, לעמוד בשני תנאים מצטברים: הראשון הוא שיש לערעור סיכוי להתקבל, והשני הוא שמאזן הנוחות נוטה לטובתו, היינו שהנזק שייגרם למבקש כתוצאה מאי-היעתרות לבקשתו לעיכוב ביצוע עולה על הנזק שייגרם למשיב כתוצאה מהיעתרות לה... הנחת המוצא בכל הנוגע לפסקי דין אשר מטילים חיובים כספיים היא כי התשלום הכספי לזוכה אינו יוצר מצב בלתי הפיך וכספים ששולמו ניתנים להשבה אם בסופו של דבר יתקבל ערעורו של המבקש... חריג לכך הוא, אם בית המשפט משתכנע כי קיים חשש של ממש שהמבקש לא יוכל לגבות את כספו בחזרה מהמשיב במידה שערעורו יתקבל..." (ע"א 2090/19 חברת דואר ישראל בע"מ נ' לבנשטיין, פסקה 9 (8.4.2019)).

סוף דבר, הבקשה לעיכוב ביצוע מתקבלת בחלקה, כמפורט בפסקה 5.

לפניי תביעה כספית, שעיקרה בעתירת התובעת להורות לנתבעת להשיב לה היטלים ואגרות שכנטען נגבו ממנה ביתר.

הדבר ממחיש את הקושי לקבל את טענת התובעת ל"השהיית" תחולת חוק תאגידי מים על המדינה עד לקביעת התעריפים – ויצוין, כי הדרישות והתשלומים מושא הליך זה בוצעו בעיצומו של מהלך עיצוב התעריפים, בשנת 2013 (נספח ב' לכתב התביעה).

בקשת רשות ערעור על פסק הדין נדחתה (רע"א 1698/20 אטיאס השקעות נ' מי אשקלון ואח' (22.4.20)).

...

עוד צוין שם כי לאורך התקופה הרלבנטית נערכו פניות לרשות המים בנוגע לחשש לכפל גביה, אך הרשות לא מצאה לשנות מהוראות המעבר, דבר המחזק את המסקנה כי פעולות תאגידי המים הכפופים להוראות הרשות נעשו כדין (פיסקה 23).

הכרעה התביעה נדחית.

במכלול השיקולים, אני קובע כי התובעת תישא בשכר טרחת עורך דין כולל מע"מ בסך כולל של 28,000 ₪.

בין היתר, ציין מר פרוש כי "יש סכום של 335,000 ₪ שדרשת שלא כדין" (שורות 2-1 בעמ' 4 לפרוטוקול הדיון מיום 19.7.21); "עוד למעלה מ-27,000 ₪ של ארנונה" (שורה 16 בעמ' 4); "ועוד כסף של אגרות ושל היטל השבחה בסכום של 96,312 ₪" (שורה 21 בעמ' 4).

ב"כ הנתבעת דרש בשנית לדעת כיצד הגיעה התובעת לסכום שנתבע, ואף ניסה לסכם את מצב הדברים בשאלתו "תאשר לי כי כל ה335 אלף ₪ שאנו מדברים עליהם בעצם נובעים משאלה פשוטה, האם הייתם צריכים לשלם ב24.9.2019 את ה5 מיליון ₪ או בינואר 20... במקום לשלם אותו ב24.9.2019, אתה שלמת אותו בתאריך 14.7.2020, היית צריך לשלם 5 מיליון ₪, ולא שלמת אותם , לא היה לך כסף?", לכך השיב מר פרוש "כל משפט שני שאמרת הוא שקר" (שורות 26-20 בעמ' 9).

התנאי הבא שיש לבחון שואל האם הוכח על בסיס ראיות מהימנות לכאורה כי "קיים חשש סביר שאי מתן הצוו יכביד על ביצוע פסק הדין". הדגש מושם על הצורך למנוע שינוי לרעה במצבו של המבקש עד למתן פסק הדין.

...

לסיכום שאלת קיומה של עילת תביעה, ניתן לקבוע בשלב הזה כי העדויות שעלו בדיון מחייבות את הקביעה כי עילה שכזו אכן הוכחה.

מהאמור לעיל עולה כי לנתבעת לא קיימים נכסים נוספים מעבר לנכס שמחלוקת המעידים על יכולה הכלכלית, ועדותו של מר ציוני אף חיזקה את המסקנה כי צו העיקול נחוץ לשם הבטחת פסק הדין, אילו זה יוכרע לטובת התובעת.

נוכח האמור לעיל, הבקשה לביטול העיקול נדחית, העיקול יוותר על כנו עד להכרעה בתביעה.

בית משפט השלום בחיפה ת"א 44173-05-17 א.עבאדה בע"מ נ' מי עכו בע"מ ואח' לפני כב' השופטת רויטל באום תובעת א. עבאדה בע"מ נתבעות 1. מי עכו בע"מ 2. עריית עכו פסק דין

לפני תובענה כספית להשבת הסך של 413,062 ש"ח ששילמה התובעת לנתבעת 1, תחת מחאה.

ביום 27.11.20 הודיעה התובעת כי היא מבקשת להמשיך ולנהל את התביעה, אף ביקשה לזמן עדים מטעמה, וניתנה לה ארכה לצורך זה. ביום 6.12.20 ביקשה התובעת לזמן כעדים מטעמה את מר דוד פרידמן, מהנדס בחפ"ת אשר ערך אמדן עלויות שצורף כחלק מנספח 27 לתצהיר עד התובעת, וכן את ד"ר מיכל סופר אשר שימשה כמהנדסת הנתבעת 2 בתקופה הרלוואנטית.

להוכחת התביעה היה על התובעת להציג ראיות בכתב לחוזים ותשלומים שבוצעו, והיא לא עשתה כן, ומכתב רמ"י מיום 28.8.18 מוכיח את ההפך מטענות התובעת בעיניין זה. יתרה על כן, מכתב רמ"י הנ"ל מסביר את המסמך מיום 9.1.06 ואת הטעמים בעטיו בחלק מהרכיבים המפורטים בו ניתן פטור מלא, באחד מהרכיבים – פטור חלקי, ובחלק – חיוב מלא; טענות התובעת בכתב התביעה כי המסמך מיום 9.1.06 מהוה התחייבות של הנתבעת 2 לפטור מוחלט מאגרות והיטלים אינו תואם את לשונו הברורה של המסמך, שהובא לעיל.

...

לאחר ששבתי ועיינתי במסמך, אני סבורה כי מוצג ת/1 מוכיח שלא שולמו בידי התובעת 9 מ' ש"ח לתשתיות, וזאת בניגוד לטענות התובעת בהקשר זה. 13.3 במוצג ת/1 ניתן לראות כי סך של כמעט 5 מ' ש"ח שולמו עבור דמי היוון, אשר אין בינם לבין תשתיות בכלל ותשתיות מים וביוב בפרט – דבר.

14.3 בהקשר זה אומר, כי איני מקבלת את טענות הנתבעות בדבר העדר סמכות עניינית של בית המשפט לדון בהחלטות רשות המים, באשר התובעת אינה תוקפת את החלטת הרשות תקיפה ישירה ובמסגרת טענותיה היא מבצעת תקיפה עקיפה של החיוב, עניין אשר מצוי בסמכותו של בית המשפט, נוכח סכום החיוב.

התוצאה אשר על כן, ועל יסוד כל המפורט לעיל, אני דוחה את התביעה.

פסק דין לפני תביעה כספית של התובעות, המבקשות השבה של הכספים ששלמו לנתבעות תחת מחאה בגין היטלי סלילה ושטחים צבוריים פתוחים (שצ"פ) (לנתבעת 1) ודמי הקמה (לנתבעת 2) בפרויקט בניה בתחומי המועצה גן יבנה.

הבניה בוצעה במיגרש מכוח היתרי בניה שאושר בשנת 2015, אשר כללו בקשה לאישור בניה על פי חלק מזכויות הבניה הקיימות על פי התב"ע. עוד בטרם האישור של ההיתר, מספר חודשים קודם לכן (כ- 4 חודשים מכניסתם לתוקף למספר חודשים רב יותר ממועד פירסומם), ניכנסו לתוקפם שני חוקי עזר ערוניים, אשר הסדירו את היטלי הפיתוח בגין סלילת כבישים ושצ"פ: חוק עזר לגן יבנה (סלילת רחובות, התשע"ה-2015) וחוק עזר לגן יבנה (שטחים צבוריים פתוחים), התשע"ו-2016.

ענייננו שונה מפסק הדין האמור, שדן גם הוא במכתב פטור שניתן על ידי הנתבעת במסגרת מיכרז, שכן בנגוד לפסק הדין האמור, שבו נדונו שאלות בנוגע לחוקיות אגרות חיבור המים, שנזכרו במכתב הפטור ככאלה שניתן לגבותן, הרי שבנוגע לאגרות שצ"פ וסלילת כבישים אין חולק כי לא הוחרגו אגרות אלא והן כלולות במסגרת הפטור המנוסח בהסכם.

...

לסיכום: דין התביעה להתקבל במלואה.

הנתבעת תשלם לתובעות סך של 840,980 ₪, בצירוף ריבית והצמדה כדין ממועד התשלום של התובעות לנתבעת ועד לתשלומו בפועל.

בנוסף תשלם הנתבעת לתובעות את סכום האגרה, כפי ששולמה, וכן שכ"ט והוצאות בסך 50,000 ₪.