בקשה לביטול, תיקון או השלמת פסק בוררות בעניין הסכם בנייה

ומדוע יש לכך חשיבות בעניינינו? כיידוע, מקום בו החלטת בורר אינה מהוה פסק דין, כי אם "החלטה אחרת", לא ניתן להגיש בקשה לאישורה או לביטולה באחת העילות שבסעיף 24 לחוק הבוררות, כשזו אינה חלק מפסק הבוררות כולו (רע"א 5526/18 זוהר יפה נ' דורית (יפה) דיאמנט (13.12.2018)).

משמעות הדברים היא כי המתוה התחבורתי שמצא ביטוי בפסק הבוררות מיום 7.5.20 בדבר יישום חלקי של פסק הבורר, תוך זניחה, ולו זמנית, של החלק הנוגע לסלילת כביש ההישתלבות ויצירת הסדר תנועה חדש הנסמך רק על בניית שבילי הגישה הנפרדים בצמידות לכביש – לא בא זכרו קודם לכן והוא בבחינת פסק בוררות חדש או יישום שונה של פסק הבוררות המקורי באשר להפרדות התחברותית בין הצדדים.

ודוק: בהנחה שאמנם פסק הבוררות המקורי אינו ישים, במובן זה שסלילת כביש ההאצה אינו בשליטת הצדדים והדבר עלול להדחות זמן רב, דבר העלול להביא להמשך הסיכון התחבורתי הקיים בשטח, הרי שהדרך לשנותו הייתה באמצעות פניה לבית המשפט בבקשה לביטול, תיקון או השלמת פסק הבוררות לפי סעיף 24 לחוק הבוררות, ולא באמצעות תיקון הפסק על ידי הבורר.

לאור תוצאתי זו, מתייתר הצורך להכריע ביתר הטענות העולות מבקשת הביטול, לרבות הטענה כי פסק הבוררות בלתי חוקי ומנוגד לתקנת הציבור, הטענה כי הבורר נעדר סמכות לידון בסוגיות תכנוניות-בטיחותיות, הטענה בדבר הפרת כללי הצדק הטבעי ואי קיום הליך בירור ראייתי, והטענה כי הבורר נעדר סמכות לחייב את מישפחת אלון לחתום על הצעת העבודה של מר שיבלי, בנגוד להסכם הגישור.

...

כאן המקום להפנות לדברי הבורר עצמו, במסגרת פסק הבוררות מיום 6.9.18 כי "בסופו של דבר, בעולם המשפטי חלק גדול מה'צדק המשפטי' גלום בסופיות הדיון" (זאת בהקשר אחר הנוגע לגבולות על פי מה שכונה מפת שעבאן).

בנסיבות אלה, ועל מנת שמלוא התמונה ביחס לפסק הבוררות תוצג בצורה שלמה בפסק דין זה, אני שב על קביעתי במסגרת פסק הדין החלקי מיום 4.8.20 ולפיה אני מאשר את סעיפים 1-12 לפסק הבוררות מיום 7.5.20.

סוף דבר:ו אשר על כל האמור לעיל, הגעתי לכלל מסקנה כי בנסיבותיו המיוחדות של מקרה זה, אין מנוס אלא לבטל את סעיפים 32-42 לפסק הבוררות מיום 7.5.20.

במסגרת ת"א 48363-07-21 ביקשו המבקשים דוד ששון, רחל ששון, אליהו ששון וצילה ששון (להלן במאוחד: "מבקשי הביטול") את ביטולו של פסק הבוררות או לחילופין את תקונו או השלמתו (להלן: "בקשת הביטול").

האם מתקיימת בעניינינו חריגה מסמכות לפי סעיף 24(3) לחוק הבוררות: טוענים מבקשי הביטול כי הבורר חרג מסמכותו עת פסק פיצוי מוסכם "כפול" לשיטתם, תוך שחילק את "קבוצת ששון" לשתי "תתי קבוצות" וזאת בנגוד להסכם הפשרה לפיו לשיטתם "כל המבקשים יוגדרו כקבוצה אחת". אולם טענה זו אינה יכולה להיתקבל, שכן אין לה עגון בלשון הסכם הפשרה וכן אינה עולה מאופן התנהלותם הדיונית של הצדדים.

ראשית במישור ההסכמי, מבקשי הביטול מתעלמים מהוראות סעיף 20.4 להסכם השתוף הקובע תחת הפרק הדן בבוררות כי: "על אף כל האמור בחוזה זה לא תהא למי מהצדדים הזכות לעכב ו/או לקזז כספים כלשהם המגיעים בהתאם לחוזה זה ו/או לגרום במישרין ו/או בעקיפין להפסקת הבנייה או לעיכובה. בירור טענות מי מהצדדים, ככל שיהיו יעשה במקביל לבנייה ולקיום כל התחייבויות הצדדים במלואן ובמועדן, לרבות אלו הכספיות, בהתאם להסכמים שנחתמו עמם. תנאי זה הנו יסודי ביותר וכל הפרה שלו, ולו לזמן הקצר ביותר, תהווה הפרה יסודית ברורה של ההסכם, באופן המזכה, בין היתר, לפצוי המוסכם שנקבע לעיל" (ההדגשה אינה במקור- ר.א.).

...

לסיכום נוכח כל האמור לעיל, מצאתי כי לא מתקיים בענייננו אחד המקרים החריגים שמכוחם נעתר בית המשפט ומורה על ביטול פסק בורר.

נוכח כל האמור לעיל, דין הבקשה לביטול פסק הבורר להידחות.

בהתאם- אני מורה על אישור פסק הבורר.

המדובר בפסק הבוררות המכריע בתביעה שהגיש המשיב (להלן – ברעם) נגד המבקש (להלן – אוסטרוביצקי) על סך של 1,339,065 ₪ על רקע הסכם שותפות ביניהם הנוגע לנכס מקרקעין.

ביום 10.02.2022 הגיש אוסטרוביצקי, בגדרי תיק האישור, אף בלא לשלם את אגרת המשפט הנדרשת, "בקשה לביטול פסק בורר ולחילופין לתקן או להשלים או להחזיר לבורר את פסק הבורר בהתאם לסעיפים 22, 24 ו-26 לחוק הבוררות", אותה סמך על עילות הביטול שבסעיפים 24(3), 24(5), 24(7), 24(9) ו-24(10), משלשיטתו "בפסק הבורר נפלו מספר השמטות, טעויות בחישוב וטעות סופר אשר מחייבות את תקונן", משתוצאתן "תחשיב שאינו משקף את המציאות, את הראיות, את הדין המהותי, את ההודאות המפורשות של התובע", תוך בקשה שבית המשפט יערוך את התיקונים בעצמו או יחזיר את ההליך לדיון בפני הבורר.

תקנות סדרי הדין בעינייני בוררות, התשכ"ט-1968, רואות בבקשה לביטול פסק בוררות הליך עצמאי, וקובעות בתקנה 9 הוראות ייחודיות באשר לדרך הגשתה ועריכתה, ובתקנה 10 הוראה ייחודית באשר למועד בו יש להגישה.

"...כידוע, בית המשפט אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות הבורר" (רע"א 2638/18 חברה פלונית נ' שותפות פלונית, פסקה 11, ניתן ב-06.05.2018), ו"פסיקה בנגוד לחומר הראיות", כשלעצמה, אינה "מהוה חריגה מסמכותו של הבורר" (רע"א 1573/00 דוידסון נ' שזיפי, ניתן ב-25.03.2001), במובחן מ"מצב בו נשמטה מעיניו של הבורר ראיה מבלי משים לב ומדובר בראיה משמעותית ומרכזית" (רע"א 5546/13 אחים שגראוי ייזום ובניה בע"מ ואח' נ' ועקנין, פסקה 7) אשר עשוי להקים עילת ביטול לפי סעיף 24(4) לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968, שלרוב תגרור השבת הדיון לבורר על מנת שייתן דעתו על אותה ראיה.

...

משכפי שיוסבר להלן, הבקשה נדחית לגופו של עניין.

נוכח האמור לעיל – אין מקום למתן רשות ערעור, והבקשה נדחית.

המבקש ישלם למשיב הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 15,000 ₪.

דיון והכרעה: סעיף 24 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן – החוק) מגדיר מהן עילות ביטול פסק בוררות: "בית המשפט רשאי, על פי בקשת בעל-דין (בחוק זה – בקשת ביטול), לבטל פסק בוררות, כולו או חלקו, להשלימו, לתקנו או להחזירו לבורר, מאחת העילות האלה:

ראשית אנו סבורים, כי בקשת ביטול פסק הבוררות הוגשה באיחור ובנגוד למועד שנקבע בסעיף 27 (א) לחוק הקובע, כי: "לא ייזקק בית המשפט לבקשת ביטול שהוגשה כעבור ארבעים וחמישה יום מיום מתן הפסק, אם ניתן בפני המבקש, או מהיום שנימסר למבקש, על ידי הבורר או על ידי בעל-דין, העתק הפסק, אם ניתן שלא בפניו ...". כן ראו סעיף 27(ג) לחוק הקובע, כי "המועדים האמורים בסעיף קטן (א) לא יחולו על בקשת ביטול על פי העילה האמורה בסעיף 24(1) ...". בבר"ע (ארצי) 12534-02-17 בית חינוך לבנות לאידיש נ' מרים ראטה (12.3.17) נפסק, בין היתר, כדלקמן: "בסעיף 27 לחוק הבוררות נקבע, כי "לא ייזקק בית משפט לבקשת ביטול שהוגשה כעבור ארבעים וחמישה יום מיום מתן הפסק, אם ניתן בפני המבקש, או מהיום שנימסר למבקש ... אם ניתן שלא בפניו". בתקנה 9 לתקנות סדרי הדין בעינייני בוררות, התשכ"ט-1968 (להלן – תקנות הבוררות), החלה בבתי הדין לעבודה מכוח אימוצן של תקנות הבוררות בתקנה 60 לתקנות בית הדין לעבודה, נקבעה הדרך הדיונית להגשת בקשה לביטול פסק בוררות.

לנוכח האמור ובהיתחשב בכך שהיה קיים הסכם בוררות בר תוקף, הרי שהבקשה לביטול פסק הבוררות הוגשה באיחור ודינה להדחות מטעם זה בלבד.

...

טענת המשיב לפיה 'תוכנו של הפסק מנוגד לתקנת הציבור' נדחית על ידינו.

הטענה לחוסר אובייקטיביות של הבורר נטענה בעלמא וללא כל תימוכין ומצאנו לדחותה.

סוף דבר: בנסיבות אלו דינה של בקשת ביטול פסק הבוררות להידחות ופסק הבוררות מאושר.

בית המשפט המחוזי בחיפה ת"א 43513-04-23 א.ד.ם הנדסת בנין (2010) בע"מ נ' איי. טי. וואי. יזמות ובניה בע"מ לפני כבוד השופטת גלית ציגלר מבקשת א.ד.ם הנדסת בנין (2010) בע"מ ע"י ב"כ עוה"ד עידן גולדנברג משיבה איי. טי. וואי. יזמות ובניה בע"מ ע"י ב"כ עוה"ד זיו לוטן פסק דין

לטענת המבקשת בית המשפט צריך ומוסמך לתקן את סעיף 101.5 לפסק הבוררות, מכוח סעיף 24 רישא לחוק הבוררות ומכוח העילות הקבועות בו; ראשית, נטען לתחולתו של סעיף 24(3) לחוק העוסק בחריגת בורר מסמכותו, וזאת משום שהכרעת הבורר לפיה המבקשת לא הפרה את ההסכם מחייבת פסיקת פיצוי מוסכם לזכותה בהתאם להסכם הקבלנות שבין הצדדים, והבורר לא הוסמך לשנות מהוראות הסכם זה; שנית, נימוקו של הבורר שלא לפסוק את הפצוי המוסכם לזכות המבקשת בשל "טענות הדדיות", עומד בסתירה לקביעות מפורשות שקבע, ולכן לא רק שהדבר אינו יכול לשמש כנימוק מספק הוא גם מהוה הפרת חובת ההנמקה שהוטלה על הבורר בסעיף 16 לשטר הבוררות, או שניתן לראות בכך גם משום חוסר הכרעה של הבורר בעניינים שהובאו בפניו, באופן שחלים גם סעיפים 24(5) ו- 24(6) לחוק, שעניינם העדר נימוק והיעדר הכרעה.

ניתן היה לסיים בכך, אולם כיוון שהועלו ע"י המבקשת בבקשתה טענות מכוח העילות שבסעיף 24 לחוק, שעניינן ביטול חלק מפסק הבוררות, השלמתו או תקונו, אתייחס אף לכך בקצרה, תוך קביעה שגם בדרך זו דינה של הבקשה לתיקון - להדחות; חריגת הבורר מסמכותו – סעיף 24(3) לחוק הבוררות לטענת המבקשת הבורר חרג מסמכותו עת פסק בנגוד להוראות הסכם הקבלנות, ובכך למעשה שינה אותן ללא שניתנה לו הסמכות לכך.

...

בתגובתה טענה המשיבה כי דין הבקשה להידחות על הסף משום שהוגשה שלא כדין ובחוסר תום לב. לטענת המשיבה אמנם על פניו עתרה המבקשת לאשר את פסק הבוררות, אך בפועל אין מדובר באישור הפסק אלא בערעור על תוכנו ועל כך שלא נפסק לזכותה הפיצוי המוסכם, והדבר הוא בגדר ערעור על קביעות הבורר, הליך שאינו אפשרי ע"פ הסכמות הצדדים בשטר הבוררות.

אלא שגם בהקשר זה שקל הבורר את הטענות ש הועלו וקבע בסעיף 102.20 לפסק הבוררות: "אני קובע כי הקבלן והיזם גרמו לעיכובים בביצוע, כל צד וטענותיו עימו." בהבהרה מיום 28.03.2023, חזר על הכרעתו בעניין זה וקבע: "6. בהתייחס לסעיף מספר 5) בבקשה מטעם הקבלן – סעיף 104.5, בהתייחס לטענות הקבלן על כי הקבלן לא הפר את ההסכם, קיימות טענות היזם כי הקבלן הפר את ההסכם, ראו סעיף 102.20 בפסק הבורר. כל צד טוען שהצד השני הפר את ההסכם לכן קבעתי כי הפיצוי המדובר לא יחול, לא על הקבלן ולא על היזם." העולה מהאמור הוא שלנגד עיני הבורר עמדו הטענות הקשורות בפיצוי המוסכם והוא דחה אותן במפורש, משום שסבר ששני הצדדים אחראים ושניהם תרמו לעיכוב הביצוע, ובכך הכריע במחלוקות שעמדו בפניו.

כלומר, אין מדובר במחלוקת שנותרה ללא הכרעה אלא טענות כנגד ההכרעה, ועל כן יש לדחות את טענת המבקשת בהקשר זה. סוף דבר מכל הטעמים שפורטו לעיל, הבקשה לתיקון טעות סופר, פליטת קולמוס או טעות חישוב ע"פ סעיפים 22(ד) ו- 22(א)(1) לחוק הבוררות – נדחית; כך גם הבקשה לביטול חלקי או תיקון פסק הבוררות ע"פ העילות שבסעיף 24 לחוק.

משנדחתה בקשת המבקשת לתיקון פסק הבוררות, נותרה על כנה הבקשה לאישור הפסק אשר מוסכמת גם על המשיבה, ולפיכך אני מאשרת את פסק הבוררות ואת הבהרות הבורר שניתנו ביום 27.03.2023 וביום 28.03.2023, ונותנת להם תוקף של פסק דין.