בנגוד להוראת סעיף 4(3) לתקנות שיקים ללא כסוי (סדרי דין), התשמ"ב-1981, לא צורפו לבקשה העתק מפנייתו של המבקש אל המשיב בבקשה לבטל את השיקים נשוא העירעור ממנין השיקים המסורבים ותשובת המשיב לפניה.
המבקש לא טוען כי איזה מן השקים שסורבו, סורב על אף שמסגרת האשראי בחשבונו אפשרה את פרעונם, אלא טוען, כי המשיב לא הגדיל את מסגרת האשראי בחשבון באופן שיאפשר את פרעון השיקים, מבלי ליידע את אותו וללא הצדקה לכך.
לא מזמן דחה בית המשפט המחוזי בחיפה בקשת רשות ערעור על החלטה דומה בנושא זה וקבע:
"... לכאורה נראה, שלא הייתה חובה על הבנק לפרוע את השיקים לאור החריגה ממסגרת האשראי שהוקצתה למבקשת. לכאורה, הגדלת המסגרת על ידי הבנק, באופן חד צדדי (ושלא מכוח הסכם בין הצדדים), מתוך הרצון לסייע למבקשת, ולהעניק לה אורך נשימה נוסף לפני הגבלת חשבונה, לא הטילה חובה על הבנק להמשיך ולהגדיל את מסגרת האשראי בכל עת שהמבקשת תחרוג ממנה.
...
פניה כזאת מהווה תנאי להגשת הערעור ובלעדיה דינו להידחות על הסף.
למרות זאת, כמפורט להלן, לא הסתפקתי במחדלי של המבקש והגעתי למסקנה שיש לדחות את הבקשה גם לגופה.
בימ"ש קמא אף ציין כי ככל שהמבקשת התחייבה כלפי מאן דהוא לבצע תשלומים מתוך החשבון, ביכולתה להחליף חיובים אלה בתשלומים ממקור אחר או במזומן, ואין מקום לסכן את הציבור מסיבה זו. בנסיבות אלו, סבורני כי בצדק נקבע כי לא נמצא בבקשה כל נימוק שיצדיק לחרוג מהכלל במקרה זה ולכן הבקשה למתן צו לעיכוב כניסה לתוקף של ההגבלה במעמד המבקשת בלבד נדחתה בצדק בנסיבות העניין.
"
לא מצאתי בבקשה כל נימוק שיצדיק לחרוג מהכלל במקרה זה.
על כן, הבקשה למתן צו לעיכוב כניסה לתוקף של ההגבלה במעמד המבקש בלבד, לפני קיום דיון בבקשה במעמד הצדדים, נדחית.
