בנסיבות אלה עתר לעכב את ההליכים עד לקיום משפט בנוגע לדוחות החניה ולחייב את המשיבה בפצוי בסך 2,500 ש"ח.
לאחר שהמבקש התבקש להבהיר את מהות הבקשה, תביעה אזרחית לפצוי או סעדים לביטול הדוחות, ביקש את ביטול הדוחות ועיכוב הליכי הגבייה.
סעיף 229 (ח2) לחסד"פ קובע, כי "לא שילם אדם את הקנס, חלפו המועדים להגשת בקשה לביטול הודעת תשלום קנס או להודעה על בקשה להשפט לפי סעיף קטן (א), ולא הוגשו בקשות כאמור או הוגשה בזמן בקשה לביטול הודעת תשלום קנס ונדחתה, יראו אותו, בתום המועדים הקבועים בסעיף קטן (א) להגשת בקשות אלה, כאילו הורשע בבית המשפט ונגזר עליו הקנס הנקוב בהודעת תשלום הקנס, ואולם הוראות סעיף קטן זה לא יחולו על אדם שבקשתו לביטול הודעת תשלום קנס הוגשה שלא במועד אך התובע דן בה מכוח סמכותו לפי סעיף קטן (ה) וביטל את הודעת תשלום הקנס, או על אדם שבית המשפט החליט לקיים את משפטו אף על פי שהודיע באיחור על רצונו להשפט כאמור בסעיף 230.
...
נוכח כל האמור לעיל, המשיבה הוכיחה, כי שלחה למבקשת את הדוחות בדואר רשום.
למעלה מן הצורך, וכפי שפורט לעיל, ייאמר כי הבקשה לא מראה פוטנציאל ממשי לשינוי התוצאה ועל כן דינה להידחות (ראו רע"פ 2474/18 יואל גולדנברג נ' מדינת ישראל (26.7.18) וההפניות בפסקה 9).
נוכח כל האמור, הבקשה לביטול הדוחות ועיכוב הליכי הגבייה כנגד הגב' עדי ויינר בינשטוק נדחית.