ביום 8.4.2021 הגישו הנושים מלמד בקשה לביטול הצוו לפתיחת הליכים ולחילופין להורות כי חובו של היחיד כלפיהם יוחרג מתחולת ההפטר, וזאת מאחר שלטענתם, החוב כלפיהם נוצר במירמה.
בד בבד, דחה הנאמן את תביעת יואל להשיב לו סך של 143,587 ש"ח מיום 31.10.2017 ששולמו לאשת היחיד לצורך רכישת רכב עבורה, וזאת משום שיואל לא הצליח להסביר מדוע לא פנה לאשת היחיד בדרישה כי תמכור את הרכב או שתפרע את החוב ומדוע יש להשית על היחיד (למעשה על נושי היחיד) תשלום ששילם לאשת היחיד.
עוד העיר הנאמן, כי גם אם היה קובע שכל הכספים ששילם יואל הם בגדר הלוואה, הרי שלאור סעיף 219(א)(1) לחוק חידלות פרעון ושקום כלכלי, התשע"ט-2018 ("החוק"), היה על בית המשפט להורות על ביטול המישכון בכל הנוגע לכספים שניתנו בתקופה שקדמה למועד רשומו, שכן ביום 25.7.2019 (פחות משנה לפני מועד מתן הצוו לפתיחת הליכים) הוארכה תקופת רישום המישכון ל-99 שנים.
...
מסקנה זו מתחזקת נוכח העובדה, שעליה אין חולק, כי גם כיום, בהיותו של היחיד חדל פירעון, ממשיך יואל לתמוך באחיו מבחינה כלכלית, כאשר מדי חודש בחודשו הוא מעביר לו אלפי שקלים (כ-7,000 ש"ח מדי חודש).
שנית, סבורני, כי בענייננו אכן מצטיירת תמונה אשר עולה בקנה אחד עם "חזקת המתנה", שעה שמדובר באח אשר רואה עצמו אחראי לשלומו וטובתו של אחיו הצעיר, ודואג לרווחתו הכלכלית.
אולם משהובאה הסוגיה לפתחי, סבורני כי אין מנוס מקבלת ערעורם של מלמד ומשינוי התוצאה הסופית שאליה הגיע הנאמן.
סוף דבר
התוצאה שאליה הגעתי היא, אפוא, כדלקמן:
(1) ערעורו של יואל בעחדל"פ 34066-05-22 – נדחה;
(2) ערעורם של מלמד בעחדל"פ 53015-05-22 – מתקבל;
(3) ערעורו של היחיד בעחדל"פ 65675-05-22 – נדחה.