סעיף 5ב' (א) לחוק קובע כי:
"הרואה את עצמו נפגע ממתן צו, רשאי לפנות לבית משפט השלום שבתחום שיפוטו נמצאים מקרקעי הציבור שהצו חל עליהם, עד למועד הסילוק והפינוי הקבוע בצו, כדי להוכיח את זכותו להחזיק במקרקעי הציבור; הוכיח את זכותו כאמור, יבטל בית המשפט את הצוו ואת הפעולות שנעשו מכוחו".
בית המשפט העליון הדגיש בעיניין בן שמחון הנ"ל, כי החוק נותן בידי הרשות המוסמכת כוח להוציא צו סילוק פולש ביחס למקרקעי ציבור, המחייב את התופס בקרקע לפנות את השטח בתוך תקופה קצובה, ומשמעותו היא מעין עשיית דין עצמית על ידי הרשות המוסמכת לסילוקו של תופס מקרקעי ציבור שהוא מחזיק בה, כאשר הנטל עובר אל המחזיק להוכיח את זכויותיו (שם, פסקה 11).
ההסדר שבחוק מקל על פינוי מקרקעי ציבור, מעבר להסדר בסעיף 18 לחוק המקרקעין, מכמה בחינות: ויתור על תנאי של חזקה בפועל בקרקע; הארכת התקופה להגדרת "פלישה טרייה"; צו לסילוק הפולש שדינו כפסק-דין הנתון להוצאה לפועל.
בהיעדר זכות במקרקעין, קבעה הפסיקה כי מתערער המסד לבקשה לביטול צו שניתן לפי החוק (רע"א (מח' ב"ש) 1720-01-18 מאהר חרבי אבו הדובה נ' רשות מקרקעי ישראל (03.01.2018)).
...
סיכומו של דבר
חוק פינוי קרקע נועד לתת בידי המדינה סמכות לפינוי מהיר ויעיל של פלישה למקרקעי ציבור.
גם אם בעל דין מעלה ספק לגבי תעודה רפואית שהוגשה ע"י בעל דין אחר, זימון רופא לבית המשפט הוא חריג קיצוני שלא ראוי היה לבצעו ללא החלטה שיפוטית בעניין, ויש טעם לפגם בהתנהלותו של ב"כ הנתבעת בעניין זה.
נוכח האמור לעיל, התביעה נדחית.
התובע ישלם הוצאות הנתבעת בסך 10,000 ₪, אשר יועברו לנתבעת מהפקדון שהופקד במסגרת הבקשה לסעד זמני.
