בקשה לביטול צו עיקול זמני שהוצא ללא סמכות

כן נקבע כי "למען הסר כל ספק ומשכעת מתברר כי למשיב אין כל זכויות במקרקעין הרי שממילא העיקול לא חל זכויות במקרקעין". בהחלטה מיום 22.3.20, שניתנה על גבי תגובת המשיב לבקשה לביטול צו עיקול זמני, חזרה כב' הרשמת על קביעותיה והורתה כי: "צו העיקול לא הוטל מקום בו לנתבע אין זכויות וממילא לא בוטל. ההחלטה מיום 18.3.20 מדברת בעד עצמה. לא מצאתי להוסיף על החלטה זו". בהחלטה נוספת מיום 23.3.20, שניתנה על גבי בקשת מר רחמין והמבקשת "לקביעת מועד לדיון בבקשה הדחופה לביטול העיקול הזמני שניתן במעמד צד אחד", קבעה כב' הרשמת כי: "כאמור בהחלטה מיום 18.3.20 לא הוטל עיקול על זכויות המחזיקה/המבקשת ועל כן אין מקום לקיים דיון בבטול עיקול שכזה. ככל שנירשם בלישכת רישום המקרקעין עיקול כאמור בבקשה זו הוא מבוטל". בהחלטה מיום 24.3.20, הרביעית במספר, חזרה כב' הרשמת על קביעותיה לעניין ביטול העיקול על זכויות המבקשת, וביום 26.3.20 ניתן "ביטול צו עיקול מקרקעין". ביום 30.3.20 הגישו מר רחמין והמבקשת בקשה לחייב את התובע (הוא המשיב) בתשלום הוצאות וזאת בשל ההוצאות שנכפו על החברה "על לא עוול בכפה", מאחר שנדרשה להגשת בקשה לביטול צו העיקול שהוטל שלא כדין על הנכס.

בתשובה לתגובה טענה המבקשת, כי בנגוד לטענת המשיב, הטלת העיקול היתה מותנית בהפקדת התחייבות עצמית, ערבות צד ג' ועירבון כספי בסך 30,000 ₪ והמשיב אף הפקיד סכום זה במזומן; בנגוד לטענת המשיב, העיקול נרשם אצל רשם המקרקעין ורק לאחר פניית המבקשת לביהמ"ש- בוטל העיקול- זו הפניה בגינה מבוקשות הוצאות; המבקשת אינה צד לתובענה ועל כן, סע' 52 (ב) לחוק בתי המשפט והוראות הצוו – אינם חלים לגביה; לעניין חריגה מסמכותו של ביהמ"ש קמא, הרי שהמשיב לא השיג על החלטות ביהמ"ש לעניין ביטול העיקול ועל כן, הוא אינו יכול לטעון טענות חדשות במסגרת הבר"ע, והדבר בבחינת "הרחבת חזית אסורה". דיון והכרעה לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, מצאתי כי יש ממש בבקשה.

עוד אין חולק, כי המבקשת נדרשה להגיש בקשה לביטול העיקול ואף הוצא צו ביטול עיקול, כאמור, ומשכך נראה, לכאורה ומבלי לקבוע מסמרות, כי נגרמו למבקשת הוצאות.

...

בתשובה לתגובה טענה המבקשת, כי בניגוד לטענת המשיב, הטלת העיקול היתה מותנית בהפקדת התחייבות עצמית, ערבות צד ג' וערבון כספי בסך 30,000 ₪ והמשיב אף הפקיד סכום זה במזומן; בניגוד לטענת המשיב, העיקול נרשם אצל רשם המקרקעין ורק לאחר פניית המבקשת לביהמ"ש- בוטל העיקול- זו הפניה בגינה מבוקשות הוצאות; המבקשת אינה צד לתובענה ועל כן, סע' 52 (ב) לחוק בתי המשפט והוראות הצו – אינם חלים לגביה; לעניין חריגה מסמכותו של ביהמ"ש קמא, הרי שהמשיב לא השיג על החלטות ביהמ"ש לעניין ביטול העיקול ועל כן, הוא אינו יכול לטעון טענות חדשות במסגרת הבר"ע, והדבר בבחינת "הרחבת חזית אסורה". דיון והכרעה לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, מצאתי כי יש ממש בבקשה.

ואולם, הגעתי לכלל מסקנה, כי העדרה של הנמקה בהחלטות ביהמ"ש קמא מחייבת, בנסיבות העניין, את קבלת הערעור.

אינני מקבלת את טענות המשיב, כי חלים בענייננו סע' 52 (ב) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד-1984 וצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), תשס"ט-2009, שכן המבקשת אינה צד להליך בביהמ"ש קמא.

התוצאה הנה, כי הערעור מתקבל.

המבקשת טענה כי חיובי הארנונה בגין השנים 2019-2016 הם חיובים רטרואקטיביים, אשר הוצאו ללא סמכות ועקב שיקולים זרים הקשורים לסכסוך שהתגלע בין הצדדים.

בסיכומו של דבר, המבקשת עותרת למתן שלושה סעדים זמניים בעירעור: צו עשה המורה על ביטול העיקול שהטילה המשיבה על חשבונותיה; צו עשה המורה למשיבה לפרוס את חובה של המבקשת ל-60 תשלומים שוים; וצו הצהרתי לפיו המשיבה תמנע מנקיטת הליכי אכיפה או גבייה עד להכרעה בעירעור.

...

מנגד, המשיבה טוענת כי דין הבקשה להידחות משסיכויי הערעור אינם נחזים להיות גבוהים ומשמאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקשת.

עם זאת, לא שוכנעתי כי אלה הם פני הדברים.

דין טענתה של המבקשת בדבר מצבה הכלכלי כטעם למתן הסעדים המבוקשים להידחות.

סוף דבר, הבקשה נדחית.

החלטה זו עניינה בקשה לביטול צו עיקול זמני שניתן במעמד צד אחד.

סעיף זה אינו מגביל את אופי וסוג האמצעים העומדים לרשותו של בית-המשפט לצורך שמירת זכויות המבקש, כשצו עיקול הוא אחד מהסעדים שבסמכות בית-המשפט לתת מכוחו של הסעיף (רא' בשא (מישפחה כ"ס) 1790/04 א. נ. נ' א. מ, פורסם בנבו (13.7.2004)).

3.37 מחקירת המשיב עולה כי המשיב מיתנהל באמצעות חשבון החברה, כשלטענתו רו"ח החברה עורך היתחשבנות בין הכספים שהוציא המשיב מהחברה לבין הכספים המגיעים לו מהחברה.

...

לעניין זה רא' עא 9147/16 עו"ד אבנר כהן, בנאמנות עבור רוכשי קבוצת הרכישה בנווה יעקב נ' עו"ד מרדכי קרויזר, פורסם בנבו (24.7.2018): "... הפסיקה עמדה על כך שעירוב נכסי החברה עם נכסי בעל המניות עולים כדי פגם בהתנהלות העשוי להיחשב שימוש לרעה במסך ההתאגדות (ראו והשוו לעניין טקסס בפס' 6); וכי מקום בו "בבעל מניות המחזיק ב-100% ממניות החברה, המנהל אותה באופן בלעדי ושולט בפעולותיה... באופן שלמעשה מטשטש את גבולותיו של מסך ההתאגדות", אזי הדבר תומך במסקנה כי "צודק ונכון" לבצע הרמת מסך לפי סעיף 6(ב) לחוק החברות (עניין צאיג, פס' 36; והשוו גם לאפשרות להטיל עיקול זמני על נכס הנמצא בבעלותה של חברה של הנתבע, מקום בו הוכח כי "החברה במבנה פעילותה הקיים מקיימת בפועל יחסים של יחידה כלכלית אחת עם הנתבע" (אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 918 (מהדורה שתים עשרה, 2015), כמובא בעניין טקסס בפס' 4)".

אני מקבל משכורת מהחברה ורו"ח עושה את ההתחשבנות בין הכספים שהוצאתי מהחברה לבין הכספים שמגיעים לי מהחברה.

לסיכום 3.40 לאור כל האמור לעיל, צו העיקול הזמני שניתן ביום 1.8.2022 יעמוד בתוקפו בשלב זה, כשמובהר כי לאחר שתוכרע המחלוקת שבין הצדדים בעניין מהות הסכמתה של המבקשת ותוקפו של הסכם המכר, ובהתאם לתוצאה, יהיה מקום לשוב ולבחון את המשך תוקפו של צו העיקול הזמני.

במקביל למתן ההחלטה הראשונה, ביום 20.11.2022 קיבל בית המשפט המחוזי, במעמד צד אחד, את בקשתה של מ.ע.ג.ן להוצאת צו עיקול זמני על נכסיה של החברה בהתאם לסכום התביעה המעודכן.

ביום 11.12.2022 הגישו המבקשים בקשה לביטול צו העיקול הזמני, בין היתר בטענה כי למ.ע.ג.ן אין עילת תביעה ביחס למרבית הסעדים שתבעה, שכן הזכות בנכס שייכת לוינברג, כאשר מ.ע.ג.ן משמשת אך כחברת ביצוע עבורה.

הנחה זו בולטת על רקע לשון תקנה 24 לתקנות הישנות, שהורתה כי בית המשפט רשאי "לצוות על מחיקת שמו של בעל דין שצורף שלא כהלכה כתובע או כנתבע, או על הוספת שמו של אדם שהיה צריך לצרפו כתובע או כנתבע" וזאת "לבקשת אחד מבעלי הדין או בלא בקשה כזאת ובתנאים שייראו לו". ואולם, בהעדר הוראה מפורשת אשר שוללת את סמכות בית המשפט להוסיף בעל דין לכתב תביעה מיוזמתו (דהיינו ללא בקשה כאמור), ונוכח תכליות התקסד"א, כפי שיפורט כעת, סבורני כי אין לפרש את תקנה 46(א) לתקסד"א באופן שחוסם את בית המשפט מלעשות זאת.

...

למרות ששיקולים אלו נקבעו בהתאם לנוסח תקנה 24 לתקנות הישנות, סבורני כי לאור הלימתם לתכליות התקסד"א שהוזכרו לעיל, ניתן להיעזר בהם גם כאשר עסקינן בצירוף צד להליך מכוח תקנה 46(א) לתקסד"א (השוו: עע"מ 1856/22 חי נחמיאס מגורים והשקעות בע"מ נ' פרץ בוני הנגב (1993) בע"מ, פסקה 3 (30.3.2022); רע"א 4321/22 ריץ' אנד רויאל שוקי הון בע"מ נ' ביטוסי בע"מ, פסקה 16 (13.9.2022)).

בנסיבות אלו, ובשים לב לכך שצירופה של וינברג להליך אינו צפוי לגרום לעיכוב משמעותי בבירור התובענה (ראו פסקה 12 להחלטה השנייה), אף אני סבור כי שיקולי היעילות מצדיקים את צירופה כתובעת להליך.

סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית, וממילא נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע.

הצוו הוטל בסמכות בהתאם להוראת תקנה 103(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט – 2018 (להלן: "התקנות") ניתן להטיל עיקול זמני בתביעה כספית או בתביעה על דבר שבעין.

הוא טען כי שלמה ייצג קבוצה של נושים, וכי התשלום האמור נועד לאותם נושים שהלוו לו כספים לשם הוצאת הפרויקט מן הכוח אל הפועל (שם, שורות 11 – 14, עמ' 7, שורות 3 – 4).

מקובל עלי הסברם של מנדל וישראל, כי לאחר שהתחוורו להם התהיות אודות קיומו של הפרויקט פעלו לקבלת כספם, תחילה במסגרת בקשה לפתיחת תיק ההוצל"פ ובהמשך בגדרה של תביעה זו. סוף דבר דין הבקשה לביטול צו העיקול הזמני להדחות.

...

דיון והכרעה דין הבקשה לביטול צו העיקול הזמני להידחות.

מקובל עלי הסברם של מנדל וישראל, כי לאחר שהתחוורו להם התהיות אודות קיומו של הפרויקט פעלו לקבלת כספם, תחילה במסגרת בקשה לפתיחת תיק ההוצל"פ ובהמשך בגדרה של תביעה זו. סוף דבר דין הבקשה לביטול צו העיקול הזמני להידחות.