· ביום 28.9.17 דחיתי את בקשת התובעות מאותו יום למתן צו עיקול זמני במעמד צד אחד על נכסים שונים של הנתבעים, כולל זכויות בנכסי מקרקעין, זכות ברכב וזכויות בבנקים ובחברת ביטוח (להלן – "בקשת העיקול").
· על התובעות להגיש בתוך 20 יום בקשה נפרדת לגבי אופן מסירת מיסמכי התביעה לנתבעת 4, שהנה חברה זרה שמקום מושבה בחו"ל, תוך דחיית בקשת התובעות למתן פס"ד בהעדר הגנה נגד הנתבעת 4.
· ביום 12.1.18 הגישו הנתבעים בקשה לביטול צו העיקול הזמני (להלן – "בקשת הביטול").
...
· ביום 19.11.17 הגישו הנתבעים "בקשה להצהיר על פקיעת עיקול זמני בשל אי המצאת מסמכי העיקול במועד הקבוע לכך בדין (ובקשה) להאריך למבקשים את המועד להגשת בקשה לביטול עיקול זמני עד 30 יום לאחר ההכרעה בבקשה זו".
· ביום 19.11.17 החלטתי שלא להתיר פיצול דיון בין סעד הפקיעה המבוקש לבין סעד ביטול העיקול, וקבעתי כי יש להגיש תחילה בקשה לביטול העיקול, ובמסגרתה תידון גם טענת הפקיעה.
· ביום 21.11.17 הגישו הנתבעים "בקשה למתן הבהרה לעניין תחילת מניין הימים להגשת בקשה לביטול העיקול הזמני גופו".
· ביום 21.11.17 החלטתי על העברת הבקשה לתגובת התובעות בתוך יומיים מיום המסירה.
שוכנעתי בקיומן של ראיות מהימנות לכאורה לביסוס יסוד עילת התובענה [תקנה 362(א) לתקסד"א]
· בערעור הנ"ל נקבע לגבי בקשת העיקול כי "הונחה תשתית ראייתית לכאורה ולפיה המשיבים רימו לכאורה את המבקשות והוליכו אותן שולל בכל הנוגע להשקעתן הכספית ברכישת נדל"ן בארה"ב".
· אני ער לטענות הנתבעים הנגדיות ואיני מתעלם גם מהעובדה הבעייתית משהו כי התובעת 1 לא הייתה גלויה מספיק בתצהירה בבקשת העיקול (בחקירתה בפניי אישרה כי הסך של 51,333$ המפורט בסעיף 27.
שוכנעתי כי מתקיימים גם שאר היסודות והתנאים שבתקנה 362(ב) לתקסד"א
· כפי שראינו, הנכס המשמעותי ביותר שעוקל הוא אותה וילה של הנתבע 1, שבה הוא מתגורר עם משפחתו.
· שוכנעתי כי העיקול שהוטל (ודאי בשים לב למה שתפס בפועל) הינו מידתי וסביר ומאוזן.
סיכום
בקשת ביטול העיקול – נדחית.
