החלטה בבקשתה של המשיבה לביטול צו העיקול הזמני שניתן לבקשת המבקשים ביום 4.11.2020, אשר על-פיו עוקלו זכויותיה של המשיבה בשתי דירות שניבנו במיזם לפי תמ"א 38, בבניין ברחוב רבקה 22 (להלן – ביניין רבקה) (כפי שיתואר להלן) וכן חשבון הבנק של המשיבה בבנק מזרחי-טפחות בע"מ. בהתאם לצוו העיקול הזמני, הוגבל סכום העיקול לסך 2,550,000 ₪ (להלן – צו העיקול).
על פי טענתם, הם אף החתימו מספר רב יותר של דיירים ממספר הדיירים שחתמו על ההסכם (בעיניין זה יוער, כי על-פי טענת המבקשים, בעותק התוספת שצורף אל הבקשה למתן צו עיקול זמני, לא מופיעות חתימות כל הדיירים שחתמו על התוספת, מאחר שחלקם חתמו במועד מאוחר יותר ולכן חתימותיהם אינן מופיעות על אותו עותק.
טענותיה המקדמיות של המשיבה הנוגעות לעצם מתן צו העיקול, כללו את הטענות הבאות: ראשית, צו העיקול ניתן בחוסר סמכות, מאחר שלא התמלאו תנאי סעיף 8(ב) בחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן – חוק הבוררות); שנית, צו העיקול הזמני פקע, משלא הוגשה תובענה לבית משפט תוך שבעה ימים; שלישית, יש להורות על ביטול צו העיקול בשל אי הפקדת ערבות ואי צירוף התחייבות עצמית של כל המבקשים.
כל טענותיה של המשיבה בכל הנוגע להסכם ולתוספת, לנסיבות כריתתם, לתוכנם ולפרשנות שיש לתת להוראותיהם, לשאלה אם כטענתה, ההסכם לכאורה סוכל, אם קוים בתום לב או בחוסר תום לב וכל כיוצא באלה שאלות, הרי שמקומן להתברר במסגרת תובענת המבקשים נגד המשיבה, אשר הוסכם כי תתברר במסגרת הליך בוררות.
...
בסופו של דבר, לאחר משא ומתן, נחתם בשנת 2013 הסכם בין רוב דיירי בניין ליפשיץ לבין המשיבה (נספח 5 לבקשה למתן צו עיקול (להלן – ההסכם)).
כך בין השאר, העלתה טענות שלפיהן בסופו של דבר, לכאורה, לא היה צורך בהסכמת דיירי ליפשיץ כדי לבנות את החניות במגרש המשותף.
בסופו של דבר צו העיקול הזמני ניתן ביום 4.11.2020.
סיכום
מכל הטעמים שהובאו לעיל, משנקבע כי התקיימו כל התנאים המצדיקים מתן צו עיקול זמני בנסיבות הנדונות, הבקשה לביטול צו העיקול הזמני נדחית.