בקשה לביטול צו עיקול בשל אי המצאה אישית

לטענת המבקשים, ככל שנקף הזמן, המשיכו המשיבים להפר התחייבויותיהם באופן בוטה, עת לא דווחו למבקשים באופן שוטף אודות היתקדמות העבודות, לא המציאו למבקשים הצעות מחיר ואף לא חשבוניות בגין התשלומים מאת ספקי השירותים, חרף העובדה שמלוא התשלומים הועברו לידי משיב 1 לשם תשלומם לנותני השירותים.

לטענתם, בהליך נוסף המתנהל בין הצדדים ת"א 5666-07-21 בבית משפט השלום בעיר רמלה, במסגרתו הוגשה תביעה על ידי משיבה 2 נגד המבקשים בגין אי תשלום סך של 336,595 ₪ בשל הפרת התחייבויות נטענות, בין היתר, ביחס להסכם ההזמנה (להלן: "ההליך הנוסף"), טענו המבקשים טענת העדר יריבות עם משיבה 2 (התובעת שם) בקשר עם אותן עילות תביעה.

התביעה מושתתת בעיקרה על מעשי מירמה נטענים שביצע משיב 1 והפרת התחייבויות בהתאם להסכם ההזמנה, כאשר לשיטת המבקשים בעצמם הסכם זה נחתם על ידי משיב 1 אישית כ"חברה מתאמת", אלא שחרף האמור, מבוקש לחייב גם את משיבה 2, שאינה צד להסכם, במלוא סכום התביעה, כל זאת כאשר בכתב התביעה נטען ביחס אליה אישית, כי לא העבירה לחשבון הנאמנות את מלוא הסכום שהיה עליה להעביר מכח היותה חברה בקבוצת הרכישה.

למען הסדר הטוב אבהיר, כי בתגובה לבקשה לביטול צו העיקול, שהוגשה על ידי המבקשים ביום 30.8.21, הועלתה טענה לפיה: "למיטב ידיעת התובעים, נתבע 1 הקים את נתבעת 2 על רקע קשייו הכלכליים (היה על סף פשיטת רגל) והגב' רחל קרצ'בסקי נרשמה כבעלים על מנת שנושים של הנתבע או חברות נוספות שבבעלותו לא יוכלו להפרע ממנו ו/או חברותיו הקודמות. לעניין זה מופנה ביהמ"ש לשם נתבעת 2 שהנה ראשי תיבות של : רונן מיימון יזמות ומימון בע"מ" (סעיף 13 לתגובה).

בשים לב למפורט מעלה, ושעה שלשיטת הצדדים שניהם שווי הזכויות בנכס בנתניה לא נמוך מ- 700,000 ₪, הרי שאני סבורה כי הותרת העיקול על הנכס האמור, יהיה בה משום איזון נכון וראוי, שבעתיים עת מדובר בעיקול ברשום, וממילא לא נטען על ידי מי מהמשיבים כי הותרתו תכביד עליהם בשלב זה. נוכח האמור, אני מורה על ביטול העיקולים שהוטלו מכח הצוו, מלבד העיקול על זכויות המשיבה בנכס בנתניה.

...

נוכח האמור, וטרם מתן צו העיקול, התבקשה הבהרה בעניין וזאת במסגרת החלטתי מיום 9.5.21.

סבורני, כי בהינתן המפורט מעלה, לא ניתן לשלול קיומו של חשש כי לכאורה למשיב 1 שליטה ,למצער עקיפה, בנכסי משיבה 2 וכי אם יוסרו כלל העיקולים, יכול שיוברחו נכסים על ידי המשיבים, או מי מהם, ובמקרה שכזה, האמור עשוי להכביד על מימוש פסק הדין, אם וככל שתתקבל התביעה כולה או חלקה.

בשים לב למפורט מעלה, ושעה שלשיטת הצדדים שניהם שווי הזכויות בנכס בנתניה לא נמוך מ- 700,000 ₪, הרי שאני סבורה כי הותרת העיקול על הנכס האמור, יהיה בה משום איזון נכון וראוי, שבעתיים עת מדובר בעיקול ברישום, וממילא לא נטען על ידי מי מהמשיבים כי הותרתו תכביד עליהם בשלב זה. נוכח האמור, אני מורה על ביטול העיקולים שהוטלו מכח הצו, מלבד העיקול על זכויות המשיבה בנכס בנתניה.

לא הוצגו ראיות המלמדות על היתנהלות המעלה חשש להברחת נכסים מצד מי מהנתבעים, ואף אין חשש מהעדר יכולת כלכלית של הנתבעים, כך שאף סכום התביעה כשלעצמו אינו מצדיק את צו העיקול.

התובעת כשלה בבקשת העיקול בהיבט ניקיון הכפיים ותום הלב מאחר שלא כללה בבקשתה היתייחסות להשבות המשמעותיות שבוצעו לידיה כאמור לעיל ולא צרפה את המסמכים התומכים בכך, על אף שמצויים בידיה.

ואולם, הנתבע 1 לא הבהיר בתשובותיו מדוע האם לא מסרה תצהיר והתייצבה לעדות במסגרת בקשת הביטול הנוכחית ואף ביחס לסיבה בעיניין העברת הכספים מספרד לישראל על ידו דרך חשבונה של האם, השיב בלקוניות, כי מדובר בהעברה כספית שבוצעה בחודש מאי 2013 "כחלק ממערכת שיקולים משפחתית. מדובר בנושאים אישיים בתוך המשפחה". אני סבורה, כי בנסיבות העסקיות הנתונות, ובסכום הגבוה בו מדובר, תשובה זו אינה מספקת ויש בה כדי להקרין, מעבר לשאלת מאזן הנוחות, אף לביסוס רכיב ההכבדה.

באשר לטענה בדבר פקיעת צו העיקול נוכח אי המצאה כדין, בזמנו, לידי הנתבעים, אני סבורה, כי הנתבעים אינם זכאים להסתמך על טענה זו כיום.

...

ואולם, לעת הזו, לצורך בקשת העיקול, בשים לב לכך שסכום העיקול אליו מתייחסת הבקשה הינו 1.5 מיליון ₪ בלבד, ובשים לב לצרופות כתב התביעה עליהם נסמכים תחשיבי התובעת (ונזכיר, כי נכון להיום כבר הוגשו אף ראיות התובעת), אני סבורה, כי אין מקום לצמצומו של סכום העיקול בטענה לתביעה ריאלית בטווח הסכומים לו טוענים הנתבעים בלבד.

באשר לטענה בדבר פקיעת צו העיקול נוכח אי המצאה כדין, בזמנו, לידי הנתבעים, אני סבורה, כי הנתבעים אינם זכאים להסתמך על טענה זו כיום.

לסיכום - מהטעמים לעיל, הבקשה לביטול העיקול נדחית והוא יוותר על כנו במלוא סכומו – 1.5 מיליון ₪.

ביחס לסעדים זמניים, חובת המסירה של מיסמכי העיקול במסירה אישית בתוך שלושה ימים נקבעה בתקנה 367(ב) לתקנות סד"א. לפי תקנה 370(3) לתקנות, סעד זמני שניתן במעמד צד אחד יפקע, אם "לא הומצא למשיב במסירה אישית כאמור בתקנה 367(ב), זולת אם קבע בית המשפט אחרת מטעמים מיוחדים שיירשמו". התכלית העומדת ביסוד החובה לבצע המצאה אישית של מיסמכי העיקול בתוך תקופה קצרה של שלושה ימים, היא כפולה: "האחת - לאזן בין זכותו של מי שניתן, לטובתו, צו עיקול במעמד צד אחד ובין הפגיעה בזכויותיו הקניניות של מי שעוקלו נכסיו, ללא שנשמעו טיעוניו והשניה - לאפשר למי שעוקלו נכסיו, שלא בנוכחותו, לא רק לדעת על מתן הצוו, אלא אף לדעת אם מולאו תנאיו ומכח אילו טענות ניתן הצוו, על מנת שיוכל לפעול, במהירות (אם וככל שיחפוץ), לביטולו של הצוו" (להרחבה ראו ת"א (פ"ת) 40645-07-18 ר.מ. מלונות החורש בע"מ נ' אוויה איירפורט פוד בע"מ (28.08.2018) והאסמכתאות המצוטטות שם).

כמו כן, לא ראיתי בטענה זו טעם מיוחד אשר מצדיק שימוש בסמכותי מכח תקנה 370(3) לתקנות סד"א. אשר לשלאת ידיעת הנתבעים אודות צו העיקול ומשהודו הנתבעים בידיעה זו, נשאלת השאלה האם די בידיעתם בלבד של הנתבעים על דבר קיומו של צו העיקול מצדדים שלישיים, על מנת לקבוע כי הצוו לא פקע בשל העידר המצאה ואף כעת הנו בתוקף.

סוף דבר לאור האמור לעיל, הבקשה לביטול צו העיקול מתקבלת במובן זה שצו העיקול שניתן ביום 17.02.2020 פקע מחמת שלא הומצא כדין ובמועדים הקבועים לידי הנתבעים.

...

מסקנתי היא, כי בנסיבות המקרה שבפניי יש הצדקה לקבוע כי צו העיקול פקע, וכי אין טעם מיוחד אשר מצדיק קביעה אחרת.

סוף דבר לאור האמור לעיל, הבקשה לביטול צו העיקול מתקבלת במובן זה שצו העיקול שניתן ביום 17.02.2020 פקע מחמת שלא הומצא כדין ובמועדים הקבועים לידי הנתבעים.

המזכירות תמציא החלטתי לב"כ הצדדים.

המשיבה אמורה הייתה ליידע את המבקשים בדבר ההחלטה בתוך 10 ימים מיום קבלתה אך לא עשתה כן ופעלה בנגוד להחלטת כב' הרשמת, ומכאן ניצלה את העובדה שהמבקשים לא יכולים היו לדעת על החלטה זו. נוכח היתנהלותה של המשיבה והסתרתה באופן מכוון את החלטת בית המשפט ואי ההמצאה במסירה אישית, צו העיקול שהוטל על חשבונות הבנק של המבקשים פוקע כי ניתן במעמד צד אחד.

אי ההמצאה למבקשים לא מבטלת בצורה אוטומאטית את העיקולים אלא הכול לגופה של בקשה ולשיקול דעת ביהמ"ש. לדידם, עקב טעות משרדית לא הומצאה ההמצאה למבקשים בטווח עשרת הימים ולכן אין להורות על ביטול צוי העיקול על חשבונות המבקשים.

לצד האמור, עיון בהחלטת רשם ההוצאה לפועל, מלמד כי בצידה של אותה הוראה לא ניתנה כל סנקציה הקובעת כי בהיעדר המצאה כאמור, יבוטלו העיקולים.

...

על רקע האמור, יש לבחון קיומו של יסוד ההכבדה.

מנגד, הוטל עיקול על מס' רב של נכסי מקרקעין, מיטלטלין וחשבונות בנק של המבקשים, נראה כי סכום העיקולים הוא הרבה מעבר לסכום החוב הנטען, אף זה בניגוד להחלטת רשם ההוצאה לפועל ובנסיבות אלו, אני סבורה כי מאזן הנוחות נוטה באופן מובהק לטובת ביטול העיקולים.

סוף דבר: אשר על כן, אני מורה על ביטול העיקולים שהוטלו בתיק זה. המשיבה תישא בהוצאות המבקשים בסך של 5,000 ₪, שתשולמנה על ידי המשיבה תוך 30 ימים מעת המצאת החלטה זו לידיה, שאם לא כן, יישא הסכום האמור הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד מתן ההחלטה ועד למועד התשלום הפועל.

לפני בקשה מיום 15.08.2022 מטעם הנתבעות בתביעה העיקרית (המבקשות) להורות על ביטול צו עיקול זמני שניתן במעמד צד אחד ביום 29.03.2022 (להלן:" הבקשה").

ברקע לבקשה, תביעה לאכיפת פסק דין שהגישו התובעים (המשיבים) כנגד הנתבעות בסך של 1,020,000 ש"ח בגין אי תשלום כספים שהנם נשוא הסכם פשרה שנחתם בין הצדדים ביום 02.09.2021.

בבקשה טענו הנתבעות- כי הבקשה למתן הצוו עיקול והן צו העיקול שהוגש כבקשה לסעד אירעי, כמו גם יתר המסמכים הרלוואנטיים, לא הומצאו להן- לא במועד ולא בכלל.

תוקף הצוו- תקנה 97(ד) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט- 2018 (להלן: "התקנות") קובעת כהאי לישנא: "נתן בית המשפט סעד זמני אירעי במעמד צד אחד, יומצאו במסירה אישית למשיב העתקים של הצוו, הבקשה והמסמכים המצורפים אליה וכן העתק כתב הערבות, בלא דיחוי ולא יאוחר משלושה ימים ממועד מתן הצוו". הצוו ניכנס לתוקפו ביום 06.04.22.

ניתנה היום, י' טבת תשפ"ג, 03 ינואר 2023, בהיעדר הצדדים.

...

לא שוכנעתי כי התובעים "פעלו באופן מכוון כדי להימנע מהמצאת הבקשה, צו העיקול והצרופות למבקשות" כפי שטענו הנתבעות (ס' 17 לבקשה).

לאחר שהקשבתי לטענות באי כוח הצדדים ובחנתי את הראיות והעדויות בשני הדיונים, הגעתי לכלל דעה כי התובעים עמדו בנטל הדרוש להנחת תשתית עובדתית המבססת ראיות מהימנות לכאורה בדבר קיום עילת תביעה.

לאור המקובץ לעיל, ולאחר שהגעתי לכלל דעה כי התנאים לצורך מתן צו עיקול זמני מתקיימים, אני דוחה את בקשת הנתבעות לביטול הצו לעיקול זמני.