המחלוקות העיקריות בין הצדדים הן אלה: מה היה גובה התמורה שסוכמה בגין הבנין- האם 4,300,000 ש"ח כטענתו של נתני, או שמא 7,000,000 ש"ח כטענתו של בוסקילה; האם בוסקילה יכול היה למכור את הבנין למרות שהוא רשום על שמה של אימו והאם המסמכים שנערכו בין הצדדים מגבשים עסקה במקרקעין .
נתני מקשה בסיכומיו כיצד זה יכול היה המסמך להועיל לו מול רשויות המס, אלא שגולדשמידט לא טען כי זו היתה מטרת המסמך, אלא רק שנתני ביקש ממנו שלא לציין את המחיר של 7,000,000 ש"ח, משקולי מס. במילים אחרות, המסמך לא נועד להיות מוצג לרשויות המס, אלא רק לתעד קיומה של עסקת חבילה בין בוסקילה לנתני, לאחר שבוסקילה ביקש לבטל את העיסקה, אך נתני ביקש לוודא שאגב תעוד העיסקה, לא ייגרם לו נזק ביום מן הימים מול רשויות המס.
חרף מאמציו הרבים של נתני, לא עלה בידו להצביע על טעם של ממש אשר בגינו יסכימו גולדשמידט ועו"ד אברון, גם יחד, לעשות כן.
בוסקילה והעדים מטעמו טענו כי נתני תיכנן מראש תרגיל "עוקץ", קרי, יצירת ראיות כוזבות לפיהן הוסכם כביכול בין הצדדים שהבנין יימכר לנתני תמורת 4,300,000 ש"ח בלבד, כדי לכפות על בוסקילה מכירה במחיר כזה.
צו המניעה הזמני וצו העיקול הזמני- יבוטלו.
...
לנוכח מסקנה זו, מתייתר הצורך לדון בשתי המחלוקות הנוספות שהתגלעו בין הצדדים, קרי, האם בוסקילה יכול היה למכור את הבנין למרות שהוא רשום על שמה של אימו והאם המסמכים שנערכו בין הצדדים מגבשים עסקה במקרקעין.
הואיל ונתני מבקש אכיפה של עסקה למראית עין, קרי, עסקה לפיה הוא רכש את הבנין תמורת סך של 4,300,000 ש"ח בלבד, ואין הוא מבקש לאכוף את העיסקה האמיתית, קרי, רכישה של הבנין תמורת סך של 7,000,000 ש"ח- דין התביעה להדחות.
סוף דבר
התביעה, על כל ראשיה- נדחית.
