בקשה לביטול צו הריסה מנהלי למבנה חקלאי עתיק

תוצאותיהם של מגעים אלה אינן ברורות, אולם מכל מקום, אין חולק כי העותר ניהל עסק במקרקעין בסוף שנות ה-80', במהלך שנות ה-90' ובשנת 2005 (עניין הרציפות אינו ברור אף הוא; לטענת העותר נוהל העסק ברציפות בכל השנים הללו), וכי עירית רמת השרון הנפיקה לו כאמור רישיונות ל"רוכלות בירק ודברי במבוק (משתלה)", וזאת מעת לעת (לכתב העתירה צורפו העתקי רישיונות תקופתיים מן השנים 1990-1986, 1999-1998 ו-2005); אך בנובמבר 2005 לא חודש רשיון הרוכלות משנמצא כי מיתנהל במקום מסחר ברהיטים עתיקים. ביני לביני שונה ייעוד הקרקע משטח צבורי פתוח לאיזור מעורב למגורים, שעה שנכנסה לתוקף ביום 9.11.04 תכנית רש/800. ביום 12.9.05 הוציאה המשיבה 1 לעותר צו מנהלי להפסקת בניה בשל עבודה שבוצעה ללא היתר. כן הוציאה צו הריסה מנהלי למבנה סככה של העותר, כ-900 מ"ר גודלו, ביום 6.10.05 (חלק מן המסמכים המצורפים מתייחסים ליום הוצאת הצוו כ-9.10.05). בקשה שהוגשה לביטול הצוו נדונה בבית המשפט לעניינים מקומיים ברמת השרון, ונדחתה. העותר ביקש את עיכוב ביצועה של ההחלטה בעירעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו. נוסף על כך, הוציאה עירית רמת השרון כנגד העותר ביום 18.1.06, בעקבות המלצות משטרת ישראל, צו מנהלי להפסקת ניהול עסק, שאף לגביו נתבקש ביטול בבית המשפט לעניינים מקומיים ברמת השרון, ואף בקשה זו נדחתה. בקשות שהגיש העותר לעיריה לחידוש רישיון הרוכלות סורבו. אף בעיניין זה פנה העותר לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו. בית המשפט (השופטת לבהר-שרון) דן במאוחד בשני הערעורים לגופם (תיק ב"ש 93771/05, 90358/06 בעפ"א 88029/06 ובעפ"א 80380/05). בהחלטתו מיום 19.6.06 ניתן תוקף להסדר בין הצדדים, לפיו עוכב הבצוע בשני הערעורים למשך שנה מיום מתן ההחלטה, ונכתב בה כי "בתום השנה יהרס המבנה ולא ינתן רישיון עסק מעבר לתום השנה מהיום". בהחלטה צוין עוד, כי העותר רשאי לפנות ולפעול לקבלת היתר ורישיון, אך לא תהיה כל התחייבות מצד העיריה.

בעיניין אחר נאמר: "למעשה, שעה שקיים צו הריסה חלוט, שאין עליו ערעור, מבקשת העותרת, בגדר העתירה שלפנינו, גם צו ביניים שיאסור על ביצוע ההריסה על-פי אותו צו. לדידי, אין מקום לכך שבית-משפט זה יפתח בפני העותרת את הדרך למסלול 'עוקף' זה. לא לכך נועדו ההליכים בבית-המשפט הגבוה לצדק" (בג"צ 6309/06 מושב הודיה אגודה שיתופית חקלאית להתיישבות נ' מינהל מקרקעי ישראל (לא פורסם) (השופט ד' חשין)).

...

לטענת המשיבים, דין העתירה להידחות על הסף מחוסר סמכות עניינית של בית משפט זה, כמו גם בשל אי-מיצוי הליכים, ניהול הליכים מקבילים, ואף העדר ניקיון כפיים והעלמת עובדות בידי העותר, בשל מחדלו לפרט בכתב עתירתו – כך נטען – את הפיצוי הכספי שקיבל בעבור פינויו ממשתלתו באזור צומת מורשה.

כן נטען, כי על העתירה להידחות על הסף בשל שיהוי בהגשתה ובשל אי-צירופו של מינהל מקרקעי ישראל כצד לה. לגופו של עניין נטען, כי כנגד העותר נוהלו שני הליכים משפטיים - במישור הפרת דיני התכנון והבנייה, שבגדרו הוצא צו ההריסה המינהלי, ובמישור דיני רישוי עסקים, שבגדרו ניתן לעותר צו להפסקת ניהול עסק וסורבו בקשותיו למתן רישיון עסק – וכי אין מקום להכשיר "מסלול עוקף" להליכים אלו בגדרי עתירה זו. לאחר עיון בכתב העתירה, בבקשה למתן צו ביניים ובתגובת המשיבים, באנו לכלל מסקנה כי אין בידינו להיעתר לעתירה.

לא למותר להזכיר שוב, כי החלטת בית המשפט המחוזי מיום 19.6.06 לעכב את ביצוע הצוים למשך שנה - "כאשר בתום השנה יהרס המבנה ולא ינתן רישיון עסק מעבר לתום השנה מהיום" - ניתנה בהסכמת הצדדים; קרי - אף בהסכמת העותר, המנסה בעתירתו זו להשיג על ההחלטה בעקיפין, ואף מטעם זה אין בידינו לקבל את העתירה.

עניינו של צו ההריסה המינהלי מבנה במצב של שלד קומת קרקע וקומה א בשטח של כ- 200 מ"ר ללא טיח חלונות ודלתות.

בשלב הנוכחי מדובר במקרקעין אשר ייעודם חקלאי.

ביום 3.12.18, המשיבה הלינה על מתן ההחלטה במעמד צד אחד, ללא המצאתה כדין וללא עריכתה כנדרש, אך הודיעה כי "אולם לאור הנסיבות כפי במועלות בבקשה, ולאור סיכוי להכשרתה בנייה מחד ולאור תקופת העיכוב הקצרה בהתאם להחלטה מאידך, לא תעתור המשיבה לביטול החלטת בית המשפט מיום 19.11.18, זאת לפנים משורת הדין." אולם ציינה כי אין בכך משום התחייבות להסכמה לבקשות עתידיות לעיכוב נוסף של צו ההריסה המינהלי.

בהחלטתו מיום 26.11.19 הורה כב' השופט נאסר- "8. מחלוקת עתיקת יומין קיימת בין מדרשו של שמאי לבין מדרשו של הילל. אם נלך לפי מדרשו של שמאי ונבחן את הבקשה בהתאם להוראות החוק והכללים המחייבים, כי אז דין הבקשה להדחות. אם נתייחס למצבו הסוציואקונומי הבעייתי של המבקש ונבחן מצב זה לפי מדרשו של הילל, כי אז יש מקום לתת אורכה נוספת.

...

בשקלול מלוא הנתונים, נחה דעתי לעכב את ביצוע צו ההריסה המנהלי למשך 120 יום מהיום.

נמצא כי כבר בהחלטה זו מצא כב' השופט אנסר כי על פי הוראות החוק דין הבקשה לדחייתה.

לפיכך, הבקשה לעיכוב ביצוע צו ההריסה המנהלי נדחית.

לפניי בקשת המדינה להארכת תוקפו למשך 60 ימים של צו הריסה מינהלי שהוצא ביום 20.01.2021 (להלן: "צו ההריסה") ואשר מתייחס למבנה בלוקים ובטון בשטח של 33 מ"מ, שסביבו משטח בטון של 86 מ"ר, וקיר בלוקים באורך 14 מטרים, ובגובה 60 ס"מ, המצויים על המקרקעין שבחלקה 51, גוש 18574, נ"צ מרכזי 214258/750736, בקירבת העיר טמרה (להלן: "הבנייה").

המשיב בסיכומיו חזר וטען כי ביצע עבודות תיחזוקה למחסן חקלאי שקיים שנים וזאת במהלך מרץ 2020, וכי מאז ספטמבר 2020, אז הודבק צו האזהרה וצו ההריסה המינהלי, לא הוסיף לבנות.

בין היתר, יתחשב בית-המשפט בהתנהגות בעל הנכס או המחזיק בו, כמו גם בתקלות סבירות וצפויות בעיניין הוצאתו לפועל של הצוו, שנגרמו בתוך המנגנון הפנימי של הרשות (ע"פ (י-ם) 40278/07 ד"ר ח'לוי פח'רי אסקאפי נ' יו"ר הוועדה המקומית לתיכנון ובניה ירושלים, פסקה 10, (06.05.2007)), זאת בפרט כאשר חוסר היכולת לבצע את הצוו נובע מהעדר יכולת המישטרה לספק סיוע לתקופה המבוקשת (רע"פ 9430/08 חסן מחמד עתיק נ' הוועדה המקומית לתיכנון ובניה ירושלים (פורסם בנבו, 08.01.2009)).

המשיב העלה לפניי טענות מטענות שונות באשר לחוקיות הצוו, אכיפה סלקטיבית וכיו"ב אשר ראוי לידון בהן במסגרת בקשה לביטול צו ההריסה ככל שבכוונת המשיב להגיש בקשה כזו.

...

למרות שלא נדרשים "נימוקים מיוחדים", ברע"פ 710/02 משה דדו נ' ראש עיריית חיפה ויו"ר הועדה המקומית לתכנון ובניה חיפה (02.06.2002) אימץ בית המשפט העליון את עמדת היועץ המשפטי לממשלה ולפיה יש לנהוג בזהירות בבקשות להארכת מועד לביצוע צו הריסה, ולא להיעתר להן בדרך של שגרה, כאשר במקרה שלפניי מצאתי כי יש מקום לעשות כן. במסגרת שיקוליו של בית-המשפט בהקשר זה, שומה עליו לשקול את כל נסיבות העניין, בהם האינטרס הציבורי שבאכיפת דיני התכנון והבניה ומניעת קביעת עובדה מוגמרת שתפגע במרקם התכנוני.

בהקשר זה אוסיף כי גם אלמלא המשבר, קושי מבצעי לקיים את הצו מהווה במקרים רבים נימוק מספיק להיעתרות לבקשה כגון דא, אם כי לא באופן אוטומטי.

מצאתי אפוא כי בנידון הצדקה למתן הארכה המבוקשת לביצוע צו ההריסה למשך 60 ימים מהיום ואני נעתרת לה כמבוקש.

הוסף בבקשה כי יעוד המקרקעין אמנם לחקלאות אך על המקרקעין קיים מבנה עתיק יומין מהתקופה העותומנית.

פורט בבקשה כי נערך למבנה שפוץ שלא שינה את מהותו וכן נוספו לו תוספות בנייה עפ"י היתר שניתן לפני שנתיים ויותר וכי אותו היתר בוטל לאחר מכן בנימוק שניתן לא כדין, כל זאת לאחר סיום עבודות הבנייה וכי בכל מקרה חלפו יותר משישה חודשים מיום סיום עבודות הבנייה, כך ולאור הוראות הדין, לא ניתן להוציא בגינם צו הריסה מנהלי.

המשיבה טענה שאין בעניינינו כל "סיכון כפול" הואיל והמבקש נידון במסגרת תיק תו"ב 25476-09-13 בגין שימוש בקרקע חקלאית בשטח כולל של 2,000 מ"ר, כמתחם תיירותי ולצורכי עסקים צימרים, אירוח וכן אחרים שאין להם ולא כלום עם הקמת המבנים החדשים עליהם הוצא צו ההריסה.

...

מכאן גם טענה זו של המבקש דינו להידחות.

ברי, לאור קביעותיי כי הבנייה החדשה היתה בחודשים מאי-יוני 2018, כי חלות הוראות החוק שלאחר תיקון 116 כך שדין טענה זו של ב"כ המבקשת להידחות.

התוצאה: דין הבקשה לביטול צו ההריסה המינהלי, מיום 20/8/18 אשר ניתן ע"י מנהל היחידה הארצית לאכיפה, דיני תכנון ובנייה והמתייחס למקרקעין אשר בחלקות 21, 22 בגוש 18673 בכפר מעיליא להידחות בקשר למבנים אשר צויינו בפריטים 1, 3, 4 ו- 6 (מבנה יביל, רצפת בטון, מבנה מעץ וגדרות) וכך הינני מורה.

פתח דבר: לשם הרחבת המבט וקבלת תמונה מלאה יתואר כי הליך זה ניפתח ביום 18.7.22 בבקשה להארכת מועד להגשת בקשה לביטול צו הריסה, תוך שנטען כי צו ההריסה "הוצא שלא כדין ביום 28.6.22 למבנה חקלאי עתיק שנים – שעשוי ממתכת ופחים – אשר שימש את המבקש ואביו מלפניו מאז שנות החמישים ועד לעתה ברציפות ובאופן גלוי לצרכים חקלאיים" (להלן: בקשת הארכה).

עוד נטען להסתמכות על שתיקת המשיבה ואי נקיטת הליך כלשהוא נגד הבניה למרות השמוש בבניה במשך תקופה ארוכה רבת שנים ופיתוח ציפייה מצד המבקש שלא יינקט כל הליך נגדו, באופן שהפרת הציפייה ונקיטת הליך מינהלי נגד הבניה הוא בבחינת "היתנהגות שרירותית ושערורייתית, היתנהגות בלתי מידתית, בלתי סבירה, בלתי צודקת ובלתי נסבלת בעליל הנוגדת את כל כללי המנהל הצבורי התקין". נטען כי הואיל והבניין הוקם לפני כניסתו לתוקף של חוק התיכנון והבניה התשכ"ה – 1965, "הריהו חסין מפניו ומפני תחולתו והוראותיו, ודי בטעם זה לבדו וכשלעצמו להביא לביטול הצוו". ביום 8.11.22, לאחר שהדיון בבקשה נדחה מפעם לפעם לבקשת הצדדים ולאחר שהתקבלה תגובת המשיבה לבקשת ביטול הצוו, עתר המבקש לצרף לבקשתו ראיות הכוללות טופס בקשה לביטול צו הריסה מינהלי במתכונת התוספת לתקנות התיכנון והבניה (סדרי דין בבקשות לעניין צו הריבה מינהלי), תש"ע, צילומים מאתר המפות הרישמי של מדינת ישראל govmap (להלן: המרכז) משנים קודמות, שני צלומי אויר מטעם המרכז, חוות דעת מהנדס בדבר שטח המבנה, גילו והרכיב שהוחלף בו (להלן: חוות דעת הגורם המקצועי) ותצהיר מטעם בן המבקש (להלן: הראיות הנוספות).

...

לנוכח האמור, כפי שציינתי בהחלטתי מיום 20.11.22: "היה בסיס לביטול הצו הארעי המעכב את ביצוע צו ההריסה עד למתן החלטה ושקלתי אם להורות כן עוד היום. בסופו של דבר, ובכדי שלא לסכל מתן הכרעה על בסיס הראיות והטיעונים שנשמעו, שוכנעתי להסתפק במתן צו להפסקת השימוש במבנה שייכנס לתוקף בתוך 48 שעות. מובהר כי אי ביצוע של הפסקת השימוש יוביל לביטול הצו הארעי וכניסה מידית של צו ההריסה לתוקף ללא צורך בהחלטה נוספת ובלבד שיתועד דבר השימוש בניגוד לצו שניתן.

סוף דבר, הבקשה נדחית.

לפנים משורת הדין ובהתחשב בהוצאות שכבר פסקתי, אני מורה על תשלום מדוד ולא ממצה של הוצאות למשיבה בסך 5,000 ₪.

ביצוע הצו תוך 60 יום מיום המצאת החלטתי לצדדים.