הבקשה:
לפניי בקשה לביטול צו הריסה מינהלי שהוצא ביום 15/6/2020 ע"י המשיבה - היחידה הארצית לאכיפת דיני התיכנון והבנייה במשרד האוצר (להלן: הצוו), מתוקף סמכותה לפי סעיף 221 לחוק התיכנון ובנייה, תשכ"ה- 1965 (להלן: החוק).
הצוו הוצא בנוגע לגדר באורך של כ-25 מטרים ובגובה של כ-1.8 מטרים ותלתלית פרוסה על פני המים באורך של כ-25 מטרים, במקרקעין הידועים כגוש חלקה 15071/6 ו-152725/9 נ.צ. 249692/745921, חלקה בשטח התיכנון המקומי של הועדה המקומית טבריה וחלקה בשטח גלילי (להלן: המקרקעין).
האם במקרה דנן הייתה הצדקה להוצאת הצוו?
לאחר שעיינתי בראיות שהוצגו לעיוני ושמעתי את טענות הצדדים ועדיהם, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את הבקשה, שכן אני סבור כי במקרה דנן לא היה מקום להשתמש בכלי אכיפה מינהלי זה.
המחלוקת בין הצדדים נעוצה בעיקרה בשאלה האם הגדר שוחזרה, כטענת המבקשת, או שמא בנייתה מהוה בנייה חדשה המחייבת היתר בנייה, כטענת המשיבה, ובהיעדר היתר כדין דינה הריסה בהתאם לצוו.
...
באשר לטענת המשיבה לפיה הגדר הוקמה, בחלקה, בשטח שכלל אינו בבעלות המשיבה, סבורני כי בירור סוגיה זו חורג מגבולותיו של הצו.
על אף האמור, לנוכח טענת ב"כ המשיבה לפיה ננקטים הליכי אכיפה בנוגע למתחם הכנסייה הרוסית לשם הוצאת צו הריסה שיפוטי, איני נדרש לקבוע מסמרות בהקשר זה. סבורני כי לנוכח ממצאיי, כאמור, ראוי היה לנקוט בהליך דומה אף בנוגע למבקשת ולהימנע מהליך מנהלי.
לאור האמור – אני מורה על ביטול הצו המנהלי.
