הבקשה מתייחסת לצוו הריסה מינהלי מס' 26/17 שניתן מידי ראש הערייה ויו"ר הועדה המקומית לתו"ב לוד, ביחס לבנייה חדשה מבלוקים ובטון, מעל מבנה קיים, בגודל של כ-60 מ"ר, אשר ניבנתה ללא היתר, בגוש 3978 חלקה 8.
בעניינינו, בוצעה הדבקה בולטת ונראית לעין על גבי שער הברזל הקרוב מאד לדלת המבנה, והא ראיה שהמבקש אכן ראה את הצוו, ובעקבות זאת מיהר להגיש את הבקשה לביטולו.
...
במסגרת ההליך האחר נשמעו עדויותיהם של מנכ"ל משרד ראש הממשלה, והמשנה ליועץ המשפטי לממשלה אשר דחו מכל וכל את הטענות כאילו הושג סיכום כלשהו על הקפאת צווי הריסה, באופן הנוגד את חוק התו"ב. בהחלטתי קבעתי: "בנוגע לטענות לפיהן הוסכם בין ראש הממשלה ושר האוצר על הקפאה של צווי הריסה במגזר הערבי למשך שנתיים, הראיתי כי על פי הראיות שהביא המבקש עצמו, אין שחר לטענה העובדתית, לפיה הושגה הסכמה שכזו. מעבר לכך, הראיתי כי הסכמה שכזו אילו נרקמה, היתה מהווה פגיעה חמורה בשלטון החוק ועיקרון הפרדת הרשויות, אשר מכוחו פועל היועץ המשפטי לממשלה כממונה הבלעדי על מדיניות האכיפה. בהקשר זה ראוי להסב תשומת לב לכך שהמבקש מיקד טיעוניו בעניין מדיניות האכיפה במגזר הערבי דווקא, אך בשונה מכך, מכתב חה"כ חסון אינו מזכיר את המגזר הערבי כלל, אלא טוען לסיכום שהושג בדבר הקפאה של כלל צווי ההריסה הניתנים ברחבי הארץ, מה שמעמיד את המכתב באור מתמיה ומופרך עוד יותר".
הנה כי כן, סוגיית מכתבו של חה"כ חסון ו"הקפאת צווי ההריסה לשנתיים", נדונה כבר והטענות נדחו מכל וכל, כך שלא ניתן עוד להשתית עליהן את הבקשה לביטול צו ההריסה.
סיכום
לאחר דיון ארוך, המסקנה היא כי אין כל טעם טוב להתערב בשיקול דעת הרשות המנהלית ולבטל את צו ההריסה.
סוף דבר
אני דוחה את הבקשה.