גם טענה זו מעוררת קושי רב.
בהתאם להוראת סעיף 222 לחוק (תיקון 116), עומדים לרשות המשיבה 60 ימים ממועד החתימה על התצהיר, או ממועד ההחלטה בבקשה לביטול הצוו, ככל שהוגשה בקשה שכזו ובצידה ניתן עיכוב ביצוע:
222(ב) צו הריסה מנהלי יבוצע בתוך 60 ימים מיום הגשת תצהיר לפי סעיף 221, ואולם-
(1) הוגשה בקשה לביטול צו ההריסה המנהלי לפי סעיף 228 ועוכב ביצועו לפי סעיף 254ח, ונדחתה הבקשה לביטול בידי בית המשפט, יבוצע צו ההריסה המנהלי בתוך 60 ימים ממועד החלטת בית המשפט בדבר דחיית הבקשה;
עם זאת, על פי ההלכה הפסוקה שנהגה עוד קודם לתיקון 116, נכון היה לחשב את מירוץ 60 הימים החל ממועד מתן ההחלטה הסופית, גם כשלא עוכב ביצוע הצוו בהחלטה מפורשת של בית המשפט, כפי שנקבע בע"פ 2604/98 דוויק נ' וועדה מקומית ירושלים (25.12.08):
משנדחית בקשה לביטולו של צו הריסה מנהלי, או לעיכוב ביצועו, מתחיל מניין שלושים הימים לבצוע ההריסה מיום דחיית הבקשה, אף אם בית-המשפט לא הורה על עיכוב ביצוע הצוו בתקופה שבה נדונה אותה בקשה (רע"פ 2724/90 ארזי נ' מדינת ישראל (3.10.90); רע"פ 4105/07 אלעוברה נ' הועדה המקומית לתיכנון ובנייה רמלה (14.5.07).
בית-המשפט העליון הבהיר בפסיקתו, כי הכלל האמור חל אף אם לא ניתן צו זמני בדבר עיכוב ביצוע ההריסה עד למתן החלטה בבקשה לביטול הצוו או לעיכוב ביצועו, בציינו כי אין לזקוף לחובת רשויות הפיקוח על הבנייה את העובדה שבהגינותם המתינו להכרעת הערכאות השיפוטיות, אף אם לא נצטוו לכך בגדריו של צו זמני או אירעי.
...
לאור כל האמור ומעבר לצורך, אני דוחה את הטענות לביטול הצו בשל חשש ליציבות המגרש או המבנה.
כאמור, טענה זו נזנחה בסיכומים, אך מעבר לצורך, אציין כי אינני מקבלת אותה.
לפיכך, הבקשה נדחית.
