בקשה לביטול צו הריסה מנהלי בשל חוסר סמכות

צו ההריסה המינהלי ההליך הנוכחי עניינו ערעור על החלטת בית משפט קמא לדחות את בקשת המערער לבטל צו הריסה מינהלי שהוצא בנוגע למבנה בשטח כ- 60 מ"ר (קונסטרוקציית ברזל) המצוי בגוש 30589, חלקות 48, 124, 149, נ.צ. 223892/637490 בירושלים.

בבקשה טען המערער כי הצוו ניתן בחוסר סמכות משום שהמשנה למנהל אינו מוסמך לחתום על צוי הריסה מינהליים; כי מדובר במקום בו נעשה שימוש מזה עשרות שנים על פי הוראות תכנית המתאר שבמקום, "מדובר ברצפת בטון הקיימת במקום והייתה חלק מעסק שפונה מהמקום באופן בלתי חוקי לפני כשנה על ידי עריית ירושלים. הריצפה הייתה ועודנה קיימת במקום ובכל מקרה מדובר באלמנטים שאינם מהוים בנייה על פי חוק התיכנון והבניה" (עמ' 2 לבקשה); כי מדובר בשטח בכפר חיזמא המצוי מחוץ לשטחה המוניציפלי של ירושלים ומחוץ לשטח מדינת ישראל; כי לצוו לא צורף תצהיר המפקח, ולא ברור אם המפקח היה מוסמך ליתן תצהיר; כי לא ברור אם הייתה היתייעצות עם היועץ המשפטי ועם מתכנן המחוז; וכי במועד הביקור בנכס "היה המקום עסק פעיל של רחיצת מכוניות מזה שנים רבות" (פסקה 8 לבקשה).

...

בהמשך לכך, יש לומר שטענת המערער לפיה, כביכול, חלפו ששה חודשים מיום הבנייה – דינה להידחות.

לפיכך, דין הערעור להידחות.

אשר על כן, הערעור נדחה.

לטענתו הסמכות לידון בעתירה היא של בית המשפט לעניינים מינהליים ולא של בית המשפט המוסמך לידון בצו ההריסה המינהלי, זאת מאחר שאין בפיו טענות כנגד חוקיות הצוו המינהלי או ההצדקה להוצאתו.

בדיון המוקדם הוסיפו המשיבות כי "לגבי שיטת הריסה, לא הייתה שום פנייה אלינו מצד העותרים... אם תהיה פניה נבדוק אותה. אם אנחנו מדברים לגופו של עניין על האפשרות שייפגעו בתים סמוכים, אני יכולה לחשוף לפני בית המשפט להראות שאנחנו לקחנו זאת בחשבון, מעורבים בו גורמים שונים מכל ההריסות שלנו, אנחנו הורסים בדרך כלל על ידי מהנדסים שנמצאים בשטח, במקרה זה לקחנו חברה מיוחדת שהעירייה סוכרת אותה בעלות מאוד גבוהה... חברה ותיקה שמבצעת הריסות בסדר גודל כזה במשך שנים רבות... ראינו את חוות הדעת... הוא לא יכול לדעת איך אנחנו הולכים לבצע את ההריסה... יש לנו התחייבות של החברה שמבצעת במשך שנים הריסות מסוג זה, מעולם לא היו תביעות נגדה ואף פעם לא נהרס מבנה סמוך". דיון והכרעה דין העתירה להדחות בשל חוסר סמכות וכן בשל אי מיצוי מוקדם של טענות העותרים.

סעיף 228(א) לחוק התיכנון והבנייה, תשכ"ה – 1964 קובע: "הרואה את עצמו נפגע מצו מינהלי רשאי להגיש בקשה לביטול הצוו לבית המשפט המוסמך כאמור בסעיף קטן (ב) בתוך 15 ימים מיום המצאת הצוו..." בעע"מ 3518/02 רג'בי נ' יור הועדה המקומית לתיכנון ולבנייה ירושלים (27.11.02), הורחבו העילות שעל פיהן מוסמך בית המשפט לעניינים מקומיים לידון במסגרת בקשה לביטול צו הריסה מנהלי, זאת מתוך מגמה לאפשר מסלול תקיפה אחד של הצוים, והמנעות מפיצול הדיון בין ערכאות שונות.

בית המשפט העליון קבע: " העומד מאחורי הרחבה זו הוא הרצון לאפשר לפרט להעלות טענותיו כנגד צו ההריסה במסלול תקיפה אחד, תוך המנעות מפיצול הדיון בעיניינו בין הערכאות השונות. בכך גם נימנע העיכוב בבירור המחלוקת שבין הפרט לרשות, עיכוב שפוגע באנטרס הצבורי בבירור מהיר של הטענות כנגד צו ההריסה. בצדק ציין חברי כי חקיקתו של חוק בתי-משפט לעניינים מנהליים, התש"ס-2000 (הדן בעינייני תיכנון ובנייה כאמור בסעיף 10 לתוספת הראשונה לחוק) לא שינה לעניין זה. גם לאחר חקיקתו עומד הצורך להמנע מפיצול מיותר של הדיון בעיניינו של התוקף את צו ההריסה. כך עומד הצורך הצבורי להגיע להסדרה מהירה של הסיכסוך בין הפרט לרשות סביב היכולת לעשות שימוש בצו ההריסה. על-רקע זה אנו קובעים כי בית-המשפט לעניינים מקומיים יכול לידון בכל טענה התוקפת את צו ההריסה המנהלי המצביעה על פגמים חמורים העלולים להביא את בית-המשפט בסופו של ההליך להצהרה על בטלות ההריסה" על הלכה זו חזר בית המשפט העליון פעמים נוספות ובין היתר בבר"ם 5777/17 מוחמד יונס רשק נ' עריית ירושלים (30.7.17), שם נקבע: "יש מקום לזהירות בכל הנוגע להליכים שבמהותם הם הליכים כפולים וחוזרים, לאחר שסוגיית צו ההריסה כבר נדונה, באופן שתורם לחוסר יעילות דיונית, לבזבוז של משאבי שיפוט ואף עלול להוביל לפסיקות סותרות". פסיקה זו קדמה אמנם לתיקון האחרון שניכנס לתוקף בחוק התיכנון והבניה, אך טעמה עודנו עימה גם לאחר התיקון.

...

בדיון המוקדם הוסיפו המשיבות כי "לגבי שיטת הריסה, לא הייתה שום פנייה אלינו מצד העותרים... אם תהיה פניה נבדוק אותה. אם אנחנו מדברים לגופו של עניין על האפשרות שייפגעו בתים סמוכים, אני יכולה לחשוף לפני בית המשפט להראות שאנחנו לקחנו זאת בחשבון, מעורבים בו גורמים שונים מכל ההריסות שלנו, אנחנו הורסים בדרך כלל על ידי מהנדסים שנמצאים בשטח, במקרה זה לקחנו חברה מיוחדת שהעירייה סוכרת אותה בעלות מאוד גבוהה... חברה ותיקה שמבצעת הריסות בסדר גודל כזה במשך שנים רבות... ראינו את חוות הדעת... הוא לא יכול לדעת איך אנחנו הולכים לבצע את ההריסה... יש לנו התחייבות של החברה שמבצעת במשך שנים הריסות מסוג זה, מעולם לא היו תביעות נגדה ואף פעם לא נהרס מבנה סמוך". דיון והכרעה דין העתירה להידחות בשל חוסר סמכות וכן בשל אי מיצוי מוקדם של טענות העותרים.

בית המשפט העליון קבע: " העומד מאחורי הרחבה זו הוא הרצון לאפשר לפרט להעלות טענותיו כנגד צו ההריסה במסלול תקיפה אחד, תוך הימנעות מפיצול הדיון בעניינו בין הערכאות השונות. בכך גם נמנע העיכוב בבירור המחלוקת שבין הפרט לרשות, עיכוב שפוגע באינטרס הציבורי בבירור מהיר של הטענות כנגד צו ההריסה. בצדק ציין חברי כי חקיקתו של חוק בתי-משפט לעניינים מינהליים, התש"ס-2000 (הדן בענייני תכנון ובנייה כאמור בסעיף 10 לתוספת הראשונה לחוק) לא שינה לעניין זה. גם לאחר חקיקתו עומד הצורך להימנע מפיצול מיותר של הדיון בעניינו של התוקף את צו ההריסה. כך עומד הצורך הציבורי להגיע להסדרה מהירה של הסכסוך בין הפרט לרשות סביב היכולת לעשות שימוש בצו ההריסה. על-רקע זה אנו קובעים כי בית-המשפט לעניינים מקומיים יכול לדון בכל טענה התוקפת את צו ההריסה המינהלי המצביעה על פגמים חמורים העלולים להביא את בית-המשפט בסופו של ההליך להצהרה על בטלות ההריסה" על הלכה זו חזר בית המשפט העליון פעמים נוספות ובין היתר בבר"ם 5777/17 מוחמד יונס רשק נ' עיריית ירושלים (30.7.17), שם נקבע: "יש מקום לזהירות בכל הנוגע להליכים שבמהותם הם הליכים כפולים וחוזרים, לאחר שסוגיית צו ההריסה כבר נדונה, באופן שתורם לחוסר יעילות דיונית, לבזבוז של משאבי שיפוט ואף עלול להוביל לפסיקות סותרות". פסיקה זו קדמה אמנם לתיקון האחרון שנכנס לתוקף בחוק התכנון והבניה, אך טעמה עודנו עמה גם לאחר התיקון.

אשר על כן דין העתירה להידחות.

סוף דבר העתירה נדחית.

עוד נקבע באותו עניין (שם, פסקה 19), לאמור: "בהתאם לדוקטרינת הבטלות היחסית, החלטה שניתנה על ידי ערכאה שיפוטית, מקום שנשוא הדיון מצוי בסמכותה הייחודית של ערכאת שיפוט אחרת לא בהכרח תבוטל מחמת חוסר סמכות. לצורך בירור תוקפה של החלטה שנפל בה פגם כאמור, יש לבחון את מכלול נסיבות הענין, ובכלל זה את מהות הנושא העומד לדיון, את מהות הפגם, את האינטרסים היחסיים של הצדדים להתדיינות, ואת אינטרס מערכת השיפוט המייצגת את עניינו של הציבור הרחב. בהתאם לכך יוחלט האם במישור הסעד יש מקום לבטל את ההחלטה מכל וכל, או להותירה על כנה, או שמא להותיר רק חלק מן ההחלטה בתוקפה (רע"פ 2413/99 גיספאן נ' התובע הצבאי הראשי, פד"י נה(4) 673, 685; רע"א 4929/04 פינס נ' חומרי בנין יוסי, 2005; ע"פ 866/95 סוסן נ' מדינת ישראל, פד"י נ(1) 793, 810-809; דנ"פ 5189/05 איילון חב' לביטוח נ' מדינת ישראל, 2006; בג"צ 2911/94 באקי נ' מנכ"ל משרד הפנים, פד"י מח(5) 291, 306-305)". הלכה זו, הקובעת כי לא כל חריגה מסמכות עניינית בהכרח תוביל לבטלות ההחלטה שניתנה בחוסר סמכות וכי יש לבחון את מהות הפגם לנוכח מכלול הנסיבות, יפה לא רק לגבי הליכים אזרחיים, אלא גם לגבי הליכים פליליים וגם לגבי הליכים מינהליים (ראו לעניין זה את הפסיקה הנזכרת שם ובמיוחד ראו: ע"פ 866/95 סוסן נ' מדינת ישראל, פד"י נ(1) 793 (1996), כבוד השופט א' גולדברג, פסקות 17-16 (1996); ע"פ 2413/99 גיספן נ' התובע הצבאי הראשי, פ"ד נה(4) 673 (2001), כבוד השופט י' זמיר, פסקות 13-12).

לעומת זאת, הסמכות לידון בבקשה לביטול צו הריסה מינהלי שנתן יו"ר ועדה מקומית, מהנדס ועדה מקומית או מהנדס רשות מקומית, נתונה לבית המשפט לעניינים מקומיים, אשר בהתאם להוראת סעיף 37(ב)(8) לחוק בתי המשפט, ערעור על החלטתו נדון בבית המשפט המחוזי הדן בדן יחיד.

...

מקובלת עלינו טענת ב"כ המשיבה, כי אין בעובדה שלאחר כניסתו לתוקף של תיקון 116 של החוק, הבקשה לביטול הצו ההריסה שנתן מנהל היחידה הארצית לאכיפה, נדונה בבית המשפט לעניינים מקומיים, כדי להביא לבטלותהּ.

לפיכך וכאמור, אנו דוחים את טענות המערער.

כן מקובלת עלינו טענתו, כי בכל מקרה, דובר בנסיבות שונות לחלוטין.

לנוכח כל האמור הערעור נדחה.

לא מצאנו להידרש להוראה זו, שכן לא הונחה לפנינו תשתית באשר לתוכניות החלות במקום, אך לא מצאנו כי ישנה הצדקה לעיכוב ביצוע הצו מעבר למספר ימים הנדרש לצורך התארגנות.

מבוא בקשה לביטול צו הריסה מינהלי.

לטענתו, העובדה כי המבקש ביצע את העבודות נשוא הצוו כאן לאחר שניתנו כבר צוי הריסה מינהליים כנגד עבודות בניה אחרות שהקים על אותה חלקה, ולאותו ייעוד, מלמדת על חוסר רתיעה שלו ועל זלזולו בדין.

דיון והכרעה: סמכותו של בית המשפט להורות על ביטולו של הצוו מוסדרת בהוראת סעיף 229 לחוק התיכנון והבניה תשכ"ה - 1965, לפיה: "לא יבטל בית המשפט צו מינהלי אלא אם כן הוכח לו שהעבודה או

...

בית המשפט העליון התייחס לסמכויותיו של ממלא מקום המתכנן, בהליך שהובא בפניו בהתייחס לסמכותו של ממלא מקום המתכנן להגיש ערר על החלטת הוועדה המחוזית, וקבע כי: "המסקנה המתבקשת היא, כי על-פי המצב החוקי הקיים לא מוקנית לממלא

יובהר, כי אין במסקנה פרשנית זו כדי למנוע מממלא המקום להפעיל סמכויות הנלוות לזו הנוגעת לעצם ההשתתפות בדיוני הוועדה המחוזית וועדות המשנה.

שכן, עיון בתצלום האוויר מיום 17/6/20 מלמד כי העבודות נשוא הצו כאן טרם הוקמו, ולכן המסקנה כי, ביצוע הקמת המבנים היה לאחר מועד צילום התצ"א מיום 17/6/20, וסיום העבודות היה במועד לאחר מכן, ולכן, לא חלפו 6 חודשים מיום סיום ביצוע העבודות ועד למתן הצו המנהלי.

סוף דבר אני דוחה את הבקשה לביטול הצו.

המבקש מוסיף וטוען כי הצוו ניתן בחוסר סמכות, מאחר ובעניין עבודות הבנייה הנ"ל ניתן צו הפסקת עבודות ע"י הועדה המרחבית, ומשכך, בהתאם להוראות סעיפים 216 ו-217 לחוק התיכנון והבנייה, תשכ"ה – 1965 ( להלן – "החוק" ), ניתן להוציא צו הריסה מינהלי אך במידה ואותן עבודות נמשכו לאחר שניתן צו ההפסקה, נסיבה שלא היתקיימה בעיניינו של המבקש, ועוד, הגורם המוסמך להוציא צו הריסה מינהלי שעה שהעבודות נמשכו לאחר מתן צו ההפסקה הוא אותו הגורם שנתן את צו ההפסקה, הוא הועדה המרחבית, ואין למשיבה הסמכות ליתן את הצוו בעצמה.

המדובר בשתי סמכויות מקבילות, האחת של נותן צו ההפסקה, המוסמך להוציא צו הריסה מינהלי עקב הפרת צו זה, והאחרת של מנהל המחוז, ליתן צו הריסה מינהלי במידה והוברר כי מבוצעת עבודה אסורה, ובהתקיים התנאים המוסדרים שם. מתן צו הפסקת עבודות לא מבטל את הסמכות המוסדרת בסעיף 221 לחוק, כלל ועיקר.

...

מסקנה כזו עלולה להביא לכך שלאותם מבצעי בנייה אסורה יהא העניין למשוך ההליכים בדיון בבקשה לביטול צו הריסה מנהלי, כך שאלה יושלמו רק בחלוף 6 חודשים, ואז, לכאורה, לא ניתן יהיה להוציא צו הריסה חדש.

טוען המבקש כי התצהיר של מפקח הבניה מר רז אשכנזי, מיום 22.8.21, שהונח בפני נותן הצו, לא מקיים אחר דרישת החוק בדבר הגשת תצהיר מפקח בניה, מכיוון ולפי תצהיר זה המפקח ערך ביקור במקרקעין ביום 29.6.21, בעוד שצו ההריסה המנהלי ניתן ביום 1.9.21, ומכאן המסקנה כי אותו תצהיר אין בו כדי ללמד כי העבודה האסורה טרם הסתיימה במהלך 30 הימים עובר למתן הצו, והתצהיר הנ"ל לא מכסה את תקופת 30 הימים עובר למתן הצו כנדרש בחוק.

סוף דבר: אני דוחה את הבקשה לביטול צו ההריסה המנהלי.