בנוסף, אין בדברים עליהם הצביע המפקח בעדותו – כמו המצאות רעפים ומשטח "רפסודה" במקום – ללמד כי הבניה טרם הסתיימה שכן מדובר בחומרי בניה עודפים שנותרו לאחר השלמת בניית גג הרעפים.
סעיף 221 לחוק קובע כדלהלן:
"ראה מנהל היחידה הארצית לאכיפה, יושב ראש ועדה מקומית או מהנדס הועדה, על יסוד תצהיר שהגיש לו מפקח כאמור בסעיף קטן (ב), כי בוצעה עבודה אסורה, רשאי הוא לצוות בכתב על הריסת העבודה האסורה (בפרק זה – צו הריסה מנהלי), ובילבד שבמועד הגשת התצהיר לא הסתיימה העבודה האסורה או שלא חלפו יותר משישה חודשים מיום שהסתיימה, ולעניין עבודה אסורה לגבי בית מגורים – בית המגורים לא אוכלס או שלא חלפו יותר מ-30 ימים מהיום שאוכלס; צו הריסה מנהלי יכול שיכלול גם הוראות בדבר הפסקת שימוש אסור".
יצויין שבהוראת סעיף 229 לחוק נקבעה הוראה מיוחדת ומצמצמת לענין הקף שיקול דעת בית המשפט בדיון בבקשה, שלפיה "לא יבטל בית המשפט צו מנהלי אלא אם כן הוכח לו שהעבודה או השמוש בוצעו כדין או שלא היתקיימו הדרישות למתן הצוו כאמור בסימן זה, או אם שוכנע כי נפל בצו פגם חמור שבשלו יש לבטל את הצוו".
עם זאת ובהתאם להלכה הפסוקה, ניתן להעלות טענות נגד חוקיות הצוו ובהן גם טענות במישור המשפט המנהלי המצדיקות זאת, "ובילבד שמדובר בפגמים חמורים העושים את הצוו לבטל מעקרו".
הנטל להוכחת טענות בהקשר זה מוטלות על כתפי המבקש את ביטול הצוו, שכן לזכות המשיבה עומדת חזקת התקינות המינהלית (ראה: רע"פ 1088/86 סברי חסן מחמוד ואח' נ' הועדה המקומית לתיכנון ולבנייה הגליל המזרחי, פ"ד מד(2) 417, 419 (1990); רע"פ 9174/08 גבריאל פרץ ואח' נ' הוועדה המקומית לתיכנון ובניה תל אביב (16.11.2008); רע"פ 2958/13 תייסיר סבאח נ' מדינת ישראל (8.5.2013); רע"פ 9242/16 כמאל מרזוק נ' יו"ר הועדה המחוזית לתיכנון ובניה, מחוז צפון (8.5.2018).
...
בית המשפט לא נעתר לבקשה ואפשר למבקש לטעון טענותיו ולהציג ראיותיו בהקשר זה בדיון שנקבע.
בניגוד לטענות המבקש, הרי שבהעדר ראיה, ולו ראשית ראיה, להוכחת זיקה קניינית אין לו כל זכות עמידה וזאת כפי שקבע בית משפט העליון ברע"פ אבו רקייק:
"משלא הונחה תשתית ראייתית לפיה המבקשת מחזיקה בזכות מוכרת במקרקעין, סבור אני כי בדין דחה בית המשפט המחוזי את בקשתה של המבקשת לביטול צו ההריסה, שכן בהיעדר קיומה של זכות קניינית או חוזית מוכחת ומוכרת במקרקעין, אין למבקשת כל זכות עמידה להתנגד לצו ההריסה."
וכן, הנטל ללמד על קיומה של זיקה קניינית מונח על כתפי המבקש כפי שנקבע ברע"פ טחאן:
"נוכח כך שהוא היה זה שעתר לביטולו של צו ההריסה, פשיטא כי הנטל להראות כי הוא רכש זכויות כדין במקרקעין – מוטל על כתפיו, ובנטל זה הוא לא עמד"
לאור כל האמור, אני קובעת כי אף לא עלה בידי המבקש להוכיח זיקה כלשהי למקרקעין מושא הבקשה ולפיכך בקשתו נדחית גם מטעם זה.
הערות לפני סיום
כפי שנכתב בפרק טענות המבקש, הרי שבבקשתו הוסיף וטען המבקש צבר טענות קצרות אך לא חזר עליהן בדיון שהתקיים ומשכך אראה בכך זניחת הטענות האמורות.
סיכומו של דבר
דין הבקשה להידחות.