בקשה לביטול צו הריסה מנהלי בשל אי צירוף תצהיר מפקח

ביום 3.5.2018 נערך גם מיסמך שאינו נידרש על פי החוק אשר כותרתו "בקשה למתן צו הריסה מילוי ואטימה מינהלי". המסמך מופנה אל ראש עריית ירושלים (המשיב) ונחתם על ידי מנהל האגף לרשוי ופקוח בעריית ירושלים, היועץ המשפטי של עריית ירושלים ומנכ"ל עריית ירושלים.

לא צורף לצוו תצהיר המפקח ולפיכך הצוו בטל.

מדובר במבנה המאוכלס למעלה מ-30 ימים ולפיכך אין ליתן לגביו צו הריסה מנהלי (בהתאם לסעיף 221(א) לחוק).

העידר מדידה מדוייקת של שטח הריצפה/העבירה (כפי טענת המבקשת) אינו משליך על תוקף הצוו במקרה דנן.

...

ממכלול הראיות שבפניי לא נשמטה עמדת המשיב לפיה מדובר בבניה חדשה שלא כדין.

דין הטענה להידחות.

התוצאה אני דוחה את ההתנגדות לביצוע צו ההריסה המינהלי מושא ההליך דנן.

בהיעדר מחלוקת בין הצדדים, קבע בית המשפט קמא, שהבנייה בוצעה ללא היתר, כך שמבחינה פורמלית היתקיימו הדרישות למתן הצוו (לתשובת המערער צורף תצהיר מפקח וכן תרשומת הוועצות).

טענות הצדדים לטענת המערער, דין הבקשה לביטול צו ההריסה המינהלי היה להדחות על הסף משום שהוגשה שלא בהתאם לתקנות ובהעדר זכות עמידה של המשיב.

מכאן נלמד מקל וחומר, שאם עיכוב ביצוע צו הריסה יינתן רק במקרים חריגים ויוצאי דופן, קל וחומר הוראה על ביטול צו הריסה מינהלי לא תהא מכוח פגם בשל אי הצגת תוכנית בנייה שעדיין לא אושרה ועודה בחיתוליה.

...

טענות הצדדים לטענת המערער, דין הבקשה לביטול צו ההריסה המנהלי היה להידחות על הסף משום שהוגשה שלא בהתאם לתקנות ובהיעדר זכות עמידה של המשיב.

מכאן, אני קובעת שהמערער עמד בתנאים הקבועים בסעיף 221 לחוק התכנון והבנייה.

אשר לטענה כי בית משפט קמא הפך את סדר הבאת הראיות מטעם הצדדים, ואפשר למשיב יתרון דיוני, כך שהורה על המערער להביא לדיון עדים אשר יש להם ידיעה אישית לגבי תוכנית 30013 והטענה כי הבינוי הוקם בשטח שאינו אמור להיות כביש לפי תוכנית האב האמורה, אני סבורה שטעה בית משפט קמא עת הטיל על המערער את נטל ההוכחה, כאשר נטל זה רובץ על הטוען (ובענייננו המשיב) לאור חזקת התקינות המנהלית.

אשר לטענה כי לא היה מקום לעכב את ביצוע הצו, היא נזנחה במסגרת הדיון שלפניי ולא מצאתי להכריע בה. סוף דבר, מהנימוקים שפורטו לעיל, דין הערעור להתקבל.

לפניי ערעור על החלטת בית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים (כבוד השופט ד' מ' דמביץ) מיום 4.10.18 בב"נ 8734-05-18 (להלן: בית משפט קמא) במסגרתה דחה בית משפט קמא את בקשת המערער לביטול צו ההריסה המינהלי שהוציא המשיב מיום 29.4.18 (להלן: ההחלטה).

בנוסף דחה בית משפט קמא את טענות המערער בהקשר לאפלייתו, אי צירוף תצהיר המפקח לצוו שהומצא, ואת הטענה כי אין להוציא צוי הריסה לבניינים שיש לגביהם סיכוי להיתר בנייה והבנויים באיזור המיועד לבנייה משום שטענות אלו לא הוזכרו בסיכומי המערער ומדובר בטענות סרק.

כמו הוסיפה ב"כ המשיב, כי לא ניתן ללמוד ממקרה בו בוטל כתב האישום בשל אי שמיעת החשודים שהוזמנו לחקירה, לענייננו ואין בעצם ביצוע החקירה כדי לערער את תוקף הצוו.

אשר לפסק הדין אליו הפנה ב"כ המערער, אין להקיש מתיק זה בו בוטל כתב האישום, משום שלא ניתן לנאשם זכותו למסור את גירסתו טרם הגשת כתב אישום לענייננו, זאת משום שבעניינינו מדובר בהליך מינהלי בו אין הדין קובע זכות טיעון טרם הוצאת צו ההריסה.

...

לפיכך, לא מצאתי כי יש יסוד לטענת המערער שתחילת הוצאת הצו טרם קיום החקירה מובילה למסקנה בדבר פגם שנפל בהליך המנהלי היורד לשורשו של הליך.

נוכח כל האמור לעיל מתבקשת המסקנה, כי לא נמצאה כל עילה לביטולו של הצו אשר הוצא כדין, ועל כן לא מצאתי מקום להתערב בקביעות בית משפט קמא נושא הערעור, למעט האמור לעניין הפיקדון.

לפיכך, אני דוחה את הערעור ומורה כי צו ההריסה יוותר על כנו והוא יכנס לתוקפו ביום 16.12.18.

הוסיף וטען המבקש לפגמים בהוצאת הצוו באופן שלא צורף אליו תצהיר המפקח וכי לגופו של עניין דין הצוו להתבטל נוכח העובדה שהבניה הנטענת בוצעה מזמן ונציגי המשיבה הגיעו למקום ולא הודיעו למבקש על איסור המשך העבודה.

טוענת המשיבה כי ביום 24.9.20 חתם המפקח על תצהיר וב – 24.9.20 קוימה היתייעצות עם היועץ המשפטי של היחידה אשר חיווה דעתו שאין מניעה לתת צו הריסה מינהלי ובתאריך 29.9.20 קוימה היתייעצות עם מתכנן המחוז אשר קבע שהמבנה אינו תואם את התכניות התקפות החלות על המקרקעין אם כי ציין את קידומה של תכנית המתאר הכוללנית.

הדיון במעמד הצדדים אני מוצאת לנכון לציין כי דיונים שנקבעו על ידי בית המשפט בסופו של יום לא היתקיימו מסיבות כאלה ואחרות ובדרך כלל בשל אי התייצבות המבקש או סניגורו.

המשיבה הגישה תגובה לבקשה המתוקנת לביטול צו הריסה ובה טענה בין היתר כי לא מדובר בתוספת לבניין קיים וכי המבקש בנה בית חדש גדול בשטח של 275 מ"ר בקומת קרקע והחל בבניית קומה שנייה כלומר מדובר במבנה המשתרע על שטח כולל של יותר מ – 500 מ"ר. זאת ועוד, טוענת המשיבה כי עבודות הבניה לא הושלמו ביולי 2020 כיוון שהמבקש עצר לאחר שהחל לבנות את הקומה השנייה ועל כן העבודות לא הסתיימו עד היום ולא חלפו 6 חודשים מסיום העבודות ועד להגשת התצהיר ביום 24.9.20.

סעיף 254 יד' (א) לחוק התיכנון והבניה מקנה מפורשות סמכות שכזו, והוראותיו גוברות על הנחיות היועץ המשפטי לממשלה שניתנו לפני תיקון 116, ובהתאם אין בסיס לטענות המבקש בדבר העידר סמכות המשיבה להוציא צו מינהלי.

...

מהנימוקים שפירטתי לעיל, אני דוחה את הבקשה לביטול צו הריסה מנהלי וכן את הבקשה לעיכוב ביצוע צו ההריסה .

בנסיבות העניין אני סבורה כי יש להשית על המבקש הוצאות ומחייבת את המבקש בתשלום הוצאות בסך של 5,000 ₪ למשיבה וזאת בתוך 30 יום.

המזכירות תמציא החלטתי לצדדים.

עוד העלה המבקש מספר טענות אשר לגישתו, מהוות פגם בצו ויש בכל אחת מהן כדי להביא לביטול הצוו; נטען, כי לצוו שהומצא למבקש לא צורף תצהיר המפקח ויש בכך כדי לקפח את הגנת המבקש בשל אי תמיכת טענות המשיבה.

לעניין טענת המבקש בדבר קיומה של אכיפה בררנית ואשר לתמיכתה, צירף המבקש תמונה המראה כי בקרקע קיימת סככה מבניה קשיחה ובגינה לא הוצא צו הריסה מינהלי, הנני דוחה את הטענה בהתאם לקביעת בית המשפט ברע"פ 3154/11 כמיס אליאס נ' מדינת ישראל (15.5.11): "מרגע שנקבע קיומו של אינטרס צבורי בהריסת הבניה הלא חוקית, הינה לשם הוצאת הצוו בעיניין הקונקרטי אין משמעות של ממש לשאלה האם יש בניה בלתי חוקית נוספת אשר נגדה לא ננקטו הליכים". [בעיניין הזה ראו גם: עפ"א (חי') 112/08 אטיאס נ' עריית חיפה (20.7.08); עניין גלינה בר לעיל].

...

לאור כל האמור, טוען המבקש, כי בהיות העבודה באישור המועצה המקומית, דין הצו להתבטל.

וזו לשונו של סעיף 229: "229. לא יבטל בית המשפט צו מינהלי אלא אם כן הוכח לו שהעבודה או השימוש בוצעו כדין או שלא התקיימו הדרישות למתן הצו כאמור בסימן זה, או אם שוכנע כי נפל בצו פגם חמור שבשלו יש לבטל את הצו". לאור האמור, הנני קובעת כי המבקש לא הוכיח כל עילה לביטול הצו.

סוף דבר נוכח האמור לעיל ובשים לב להוראת סעיף 229 לחוק התו"ב, הוכח לפני ברמת ההוכחה הנדרשת בהליך כגון דא, כי העבודה הנזכרת בצו בוצעה שלא כדין.

התוצאה היא שאני דוחה את הבקשה לביטול צו ההריסה המנהלי.