בקשה לביטול צו הריסה מנהלי בגין תוספת למסעדה

לפניי בקשה לביטול צו הריסה מינהלי שניתן ביום 21.6.21 על ידי יו"ר הוועדה לתיכנון ובניה מעלה חרמון, המורה על הריסתה וסילוקה של העבודה האסורה וכן על הפסקת השמוש האסור במבנה קל מעץ, גג קל ושבילים ללא היתר, (להלן: :"הבניה האסורה"), בקרקע שייעודה חקלאי על פי תכנית ג'/6540 בישוב מסעדה – ברכת רם נ"צ 271350/793207 (להלן: "צו ההריסה המינהלי").

סעיף 2 לתקנות קובע: (א) בקשה – (1) לביטול צו או לעיכוב ביצוע צו תוגש בכתב לפי הטופס שבתוספת הראשונה, בתוך שלושה ימים מיום שנודע למבקש על הצוו; (2) להארכת מועד לבצוע צו תוגש בכתב לפי הטופס שבתוספת השניה, עד שבעה ימים לפני מועד ביצוע הצוו.

...

בעניין זה מקובלת עליי טענת המשיבה כי הימנעות המבקש מהבאת ראיות שלטענתו בשליטתו משמעה חיזוק ראיות המשיבה.

לא ברור מאיפה המסקנה כי יש בכך כדי להוכיח כי הבניה נשוא בקשה זו הסתיימה לפני למעלה 6 חודשים כטענת המבקש, כשמטרת המכתב המוצהרת היא לפעול במידית להפסקת עבודות הבנייה המבוצעות והשבת המצב לקדמותו.

סוף דבר אני מורה על דחיית הבקשה לביטול צו הריסה מנהלי.

רקע ביום 15.11.18 פנה המבקש לבית משפט זה בבקשה לעיכוב ובטול צו הריסה מינהלי שהוצא על ידי המשיבה ביום 11.11.18 (להלן: "הצוו") להריסת "תוספת למסעדה קיימת מקונסטרוקציית אלומיניום בשטח של כ- 30 מ"ר ללא היתר" (להלן: "התוספת"), במקרקעין הידועים כחלקה 18 גוש 10014 באיזור התעשיה הדרומי של חדרה (להלן: "המקרקעין").

במצב דברים זה החליטה המבקש לבצע את בניית התוספת בטרם תחל עונת הגשמים ומיד לאחר מכן החל להשתמש בה ונציג המשיבה אף הגיע אליו כדי למדוד את התוספת לצורך חיוב בתשלומי ארנונה.

...

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, מצאתי כי יש מקום להורות על עיכוב ביצוע הצו במעמד צד אחד בכפוף להפסקת הבניה נושא הצו עד לדיון במעמד שני הצדדים.

ב"כ המבקש אישר זאת בהגינותו ואולם הוא דחה את הצעתי כי יחזור בו מן הבקשה והוא חזר וטען כי מדובר במקרה שהיתר הבניה לגביו מצוי בהישג יד. בהמשך הדיון הוסיף ב"כ המבקש והבהיר כי על אף שהמהנדס אליו פנה הלה לצורך הגשת התצהיר הנדרש על פי התקנות כדי לבסס את הטענה בדבר קיומו של סיכוי ממשי לקבלת ההיתר בתוך פרק זמן קצר, חזר לארץ זה מכבר, אזי בכל מקרה לא יעלה בידו להגיש תצהיר שכזה משום שלנוכח טענות המשיבה בדבר הסיכון הבטיחותי הטמון בהקמת התוספת ליד מיכלי הדלק "עשה המהנדס בעצמו צעד אחורה". במצב הדברים המתואר לעיל, בהעדר אסמכתא כלשהי לתמיכת איזו מטענות המבקש הן בדבר אופן השתלשלות העניינים שקדמו להקמת התוספת והן במבט צופה פני עתיד, ומשגם טענתו לאכיפה בררנית נתמכה בהפניה לבית עסק אחד נוסף בלבד שנסיבות הקמת התוספת בו אינן זהות לאלה שבפני שכן הסיכון הבטיחותי לו טוענת המשיבה כאן לא מתקיים בו גם כן, שוכנעתי כי דין הבקשה להידחות.

סוף דבר, אני מחליטה לדחות את הבקשה לביטול הצו המינהלי אשר הוצא על ידי המשיבה כדין ונמצא מוצדק בעיני, בעוד שהבקשה לביטולו נותרה חסרת בסיס.

ביום 25.11.2019 הוצא נגדה צו הריסה מינהלי (להלן: צו ההריסה), בהתאם לסעיף 221 לחוק התיכנון והבניה, התשכ"א-1965 (להלן גם החוק), ובו היא נדרשה להרוס סגירה עונתית של המסעדה העשויה קונסטרוקציית ברזל, חורגת מגבולות המיגרש ומצויה בתחום 50 מ"ר מציר נחל, שהתוכנית החלה עליו אינה מאפשרת בניה בתחומו (להלן: תוספת הבניה).

ביום 25.12.19 שב בית המשפט קמא ודחה את הבקשה, כשהוא קובע כי אף שסעיף 228 לחוק נתן בידי המערערת 15 יום להגשת בקשה לביטול צו הריסה מינהלי, התקנות קובעות מסגרת דיונית ספציפית שנועדה לקיים את ההליך במהירות, באופן המתיישב עם מסגרת הזמן הקבועה לבצוע הצוו בסעיף 222 לחוק.

...

מן האמור עד כה נגזרת מסקנה נלווית ביחס לבקשת המערערת להורות למשיבה להמציא לה מסמכים, ועד להכרעה בבקשתה זו – לעכב את ביצוע צו ההריסה.

לסיכום עד כאן, המערערת לא הגישה בקשה לביטול צו ההריסה (עד היום למעשה).

הערעור נדחה על כן. ניתן היום, כ"ה שבט תשפ"א, 07 פברואר 2021, בהעדר הצדדים.

בית משפט לעניינים מקומיים בתל אביב - יפו בב"נ 4576-01-22 מסעדת פינת השלושה אביוב בע"מ נ' ועדה מקומית לתיכנון ובניה תל אביב תיק חצוני: צו 7111-2021 בפני כבוד השופטת ציפורה גילוני (גז) מבקשת מסעדת פינת השלושה אביוב בע"מ ע"י ב"כ עוה"ד צור יוסף משיבה ועדה מקומית לתיכנון ובניה תל אביב ע"י ב"כ עוה"ד אלי ציטרון החלטה

סעיף 229 לחוק קובע את המסגרת לשיקול הדעת של בית המשפט לעניין ביטול צו הריסה מינהלי: "לא יבטל בית המשפט צו הריסה מינהלי אלא אם הוכח לו שהעבודה או השמוש בוצעו כדין או שלא היתקיימו הדרישות למתן הצוו כאמור בסימן זה, או אם שוכנע כי נפל בצו פגם חמור שבשלו יש לבטל את הצוו". הנטל להוכחת קיומם של התנאים הדרושים לביטול הצוו מוטל על המבקש את ביטולו, ועליו גם מוטל הנטל לסתירת חזקת תקינות הצוו.

עוד נקבע במש/2, צו ההריסה המקורי, כי צו הריסה זה יחול על כל תוספת עבודה אסורה נוספת באותם המקרקעין כאמור בסעיף 223 לחוק.

...

שלישית, ב"כ המשיבה טען כי אין לתת אמון בגרסת נציג המבקשת שטען כי הוסר חלק קטן בלבד מהגדר אך לצורך הריסת המבנה בהתאם לצו ההריסה המקורי, שכן שינה גרסתו שלוש פעמים ובסופו של דבר אישר כי כל הגדר הוסרה ויש להעדיף את עדותו של מר זייץ.

דיון והכרעה לאחר ששמעתי את הצדדים, התרשמתי מעדויות נציג המבקשת והמפקח ועיינתי בכתבי הטענות, בסיכומים ובראיות שהוצגו על ידם, לא מצאתי כי המבקש עמד בתנאי סעיף 229 לחוק ונחה דעתי כי דין הבקשה להידחות.

סוף דבר נוכח האמור אני דוחה את בקשת המבקשת לביטול הצו ומורה כי הצו מאושר לביצוע.

מונח לפניי ערעור על החלטת מפקד מחוז מרכז של משטרת ישראל, ניצב אבי ביטון (להלן – המשיב) שחתם ביום 25.10.23 על צו מכוח סמכותו לפי סעיף 12ב4 לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב – 1952 (להלן – חוק הכניסה לישראל), במסגרתו הורה על סגירת בית העסק של המערער (להלן – המערער), מסעדת "חומוס בהדונס" ברעננה (להלן – בית העסק) למשך 30 יום, וזאת בשל חשד לבצוע עבירה של העסקה והלנת שוהה בלתי חוקי בבית העסק.

לשם השוואה, ר' לעניין זה הדין הנוהג בכל הנוגע להגשת בקשה לביטול צו הריסה מינהלי שהוצא מכוח חוק התיכנון והבניה, התשכ"ה – 1965 ועמדת הפסיקה בשאלה זו (רע"פ 2034/06 מוחמד שקיר נ' יו"ר הוועדה המקומית לתיכנון ולבניה ירושלים (פורסם בנבו, 21.3.06)).

לשם המחשה, בתי המשפט המחוזיים ביושבם כבתי משפט מינהליים מכוח חוק בתי המשפט לעניינים מינהליים, התש"ס - 2000 דנים בערעורים מינהליים, עתירות מנהליות ותובענות מנהליות, ורשימת ההליכים שנידונים כ"ערעור מינהלי" מפורטת בתוספת השנייה לחוק בתי המשפט המינהליים, שחוקק כמובן לאחר פסק הדין בע"א 1326/91 הנזכר לעיל, ונקט במכוון בביטוי "ערעור מינהלי". עוד אוסיף כי בנגוד לשיטתו של כבוד ס' הנשיאה טורס, לטעמי העובדה כי המחוקק הבחין בחוק הכניסה לישראל בין "צו מינהלי להגבלת שימוש במקום" (סעיף 12ב4 לחוק) לבין "צו שפוטי להגבלת שימוש במקום" (סעיף 12ב5 לחוק), מחזקת את הקביעה כי ההליך שלפנינו הוא הליך מינהלי מובהק.

...

המערער, באמצעות בא כוחו עו"ד איתי שוחט, חזר על טענותיו בכתב ואף הוסיף עליהן, ואילו ב"כ המשיב פקד עו"ד איבון בנדל, טענה כי יש לדחות את הערעור משום שלא נפל כל פגם בהחלטת המשיב שהיא החלטה מנהלית, והמערער לא הצביע על כל עילה המצדיקה התערבות בה. בסופו של הדיון הוגש לעיוני תיק החקירה של משטרת ישראל, במסגרתו נחקרו המערער וכן שוהה בלתי חוקי תושב איזור יהודה ושומרון בחשד לביצוע עבירות של העסקה והלנה של שוהה בלתי חוקי ועבירה של כניסה ושהייה בישראל שלא כחוק, בהתאמה.

על כן, אני דוחה את טענת המערער, וקובע כי ההליך שלפניי הוא הליך מנהלי, שממנו גם נגזר היקף הביקורת השיפוטית על החלטת המשיב.