עניין הוא בשתי בקשות לביטול צוי הריסה מינהליים, האחד נשוא תיק בצה"מ 34717-01-22 (להלן:" צו מס' 1 "), אותו עותר המבקש 2 ( להלן – "המבקש" ) לבטל, והשני נשוא תיק בצה"מ 34719-01-22 (להלן:" צו מס' 2 "), אותו עותרת המבקשת 1 ( להלן – "המבקשת " ) לבטל.
בתאריך 12.12.21 הוצא צו מס' 1 ביחס לעבודת בניה אשר בוצעה במקרקעין שבבעלות המבקש, הידועים כגוש 18745 חלקות:23/28 מאדמות כפר יאנוח ג'ת. המדובר במקרקעין בקרקע אשר הוכרזה כקרקע חקלאית בתוכנית מתאר מס' ג/ 6540 המאושרת מיום 26.12.91.
אשר לריצוף, טענה ב"כ המבקש כי מדובר במשטח קיים אשר עומד על תילו ללא שינוי מהותי החל משנת 2013, כאשר השינוי היחידי אשר בוצע לגביו היה הוספת ריצוף שהונח מעל ריצפת בטון, אשר בשל שחיקתו היוה סכנת החלקה (המבקשים מפנים לעניין זה לתצלום אויר מיום 22.10.20 אשר צולם על יד המשיבה במסגרת צו ההריסה שהוצא על ידה ).
טיעוני המשיבה:
לטענת המשיבה, אשר לצוו מס' 1, המדובר בצו סופי שהמועד להגשת בקשה לביטולו חלף ביום 05.01.22, שכן, הוא הודבק כדין על המבנה ביום 21.12.21, בעוד שבקשת ביטולו הוגשה רק ביום 17.01.22, ועל כן הבקשה הוגשה באיחור ולפיכך יש לדחות אותה כבר מנימוק זה.
לטענתה, המדובר בעבירה חמורה של בניה נוספת במיתחם צימרים לא חוקי שניבנה כולו בשמורת טבע ובקרקע חקלאית מוכרזת, למטרות מסחריות.
...
למען הזהירות אציין כי עיון בנספחי הבקשה והתגובה מוביל למסקנה כי הצו מס' 2 ניתן כדין, ואין עילה לביטולו.
מכאן המסקנה כי לא חלפו 6 חודשים מיום מתן תצהיר המפקח הנ"ל ועד למתן הצו.
כאמור, המבקשת הסכימה להסרת המבנה הנ"ל.
סוף דבר
אני דוחה את הבקשות, בשני התיקים המאוחדים, לביטול צווי ההריסה המנהליים.