בקשה לביטול צו הריסה מנהלי בגין רצפות שנבנו בהיתר

כעולה מנוס הצוו, הרי שהוא הוצא לשם הריסתן של "בניית בלוקים ויציקת ריצפה מבטון מעל ריצפה קיימת ללא היתר בניה. הריצפה נופלת בתחום דרך מאושרת מס' 1616 לפי תכנית מפורטת ענ/1132 כפר קרע". הצוו הוצא ביום 1.6.2020 והוא מתייחס לבנייה במקרקעין הנמצאים בגוש 12128 חלקה 52 במרחב התיכנון המקומי עירון, נ"צ 203790/711715.

" בפרט אין מקום להחלה, של הגנה מן הצדק בהליך מינהלי – של צו הריסה ההליך המינהלי אינו מתאים במהותו לבירור טענות ממין אלה שנטענו לפניי, אשר ממילא דורשות בדיקה מעמיקה באשר להליכים שהביאו להיתר בעיניין גני אלרדואן או לאי אכיפה נטענת בעיניין עבירות הבניה שם. אין זה ההליך המתאים לבירורן של הטענות הללו; אם נפלו מעשים של ניגוד עניינים במתן היתר לגני אלרדואן – פתוחה הדרך למבקשים לפעול בעיניין, הן בתלונה למישטרה, הן בהליך מינהלי לביטול ההיתר.

...

בסופו של דבר, טוענים המבקשים, כי ההיתר לגני אלרדואן ניתן מבלי שרבים מהתנאים קוימו.

גני אלרדואן אינם חלק מהליך זה בנוסף לכל האמור, הטענות שהועלו בעניין גני אלרדואן – בדיקתן לעומק תחייב הליך ממושך וארוך – ומטבע הדברים בעלי גני אלרדואן אינם חלק מהליך זה. אם בכל הליך של צו מנהלי, ימצא בית המשפט לבחון אחת אחת כל טענה בעניין שכן או אחר שקיבל עדיפות ואף כל טענה בעניין "אי כשרותו" של המתלונן, נמצאנו הופכים את סעיף 229 לחוק לאות מתה.

סוף דבר נוכח כל האמור, נדחית הבקשה נושא תיק זה. בנסיבות, ובשים לב לטיב ההליך – כשאני נותן דעתי גם על תחושתם הסובייקטיבית הקשה של המבקשים ומתחשב בה לעניין זה בלבד – אין צו להוצאות.

הבקשה לביטול צו ההריסה נדחית, עיכובו של הצו מבוטל והמשיבה רשאית לפעול לביצועו כחוק.

עניין הוא בשתי בקשות לביטול צוי הריסה מינהליים, האחד נשוא תיק בצה"מ 34717-01-22 (להלן:" צו מס' 1 "), אותו עותר המבקש 2 ( להלן – "המבקש" ) לבטל, והשני נשוא תיק בצה"מ 34719-01-22 (להלן:" צו מס' 2 "), אותו עותרת המבקשת 1 ( להלן – "המבקשת " ) לבטל.

בתאריך 12.12.21 הוצא צו מס' 1 ביחס לעבודת בניה אשר בוצעה במקרקעין שבבעלות המבקש, הידועים כגוש 18745 חלקות:23/28 מאדמות כפר יאנוח ג'ת. המדובר במקרקעין בקרקע אשר הוכרזה כקרקע חקלאית בתוכנית מתאר מס' ג/ 6540 המאושרת מיום 26.12.91.

אשר לריצוף, טענה ב"כ המבקש כי מדובר במשטח קיים אשר עומד על תילו ללא שינוי מהותי החל משנת 2013, כאשר השינוי היחידי אשר בוצע לגביו היה הוספת ריצוף שהונח מעל ריצפת בטון, אשר בשל שחיקתו היוה סכנת החלקה (המבקשים מפנים לעניין זה לתצלום אויר מיום 22.10.20 אשר צולם על יד המשיבה במסגרת צו ההריסה שהוצא על ידה ).

טיעוני המשיבה: לטענת המשיבה, אשר לצוו מס' 1, המדובר בצו סופי שהמועד להגשת בקשה לביטולו חלף ביום 05.01.22, שכן, הוא הודבק כדין על המבנה ביום 21.12.21, בעוד שבקשת ביטולו הוגשה רק ביום 17.01.22, ועל כן הבקשה הוגשה באיחור ולפיכך יש לדחות אותה כבר מנימוק זה. לטענתה, המדובר בעבירה חמורה של בניה נוספת במיתחם צימרים לא חוקי שניבנה כולו בשמורת טבע ובקרקע חקלאית מוכרזת, למטרות מסחריות.

...

למען הזהירות אציין כי עיון בנספחי הבקשה והתגובה מוביל למסקנה כי הצו מס' 2 ניתן כדין, ואין עילה לביטולו.

מכאן המסקנה כי לא חלפו 6 חודשים מיום מתן תצהיר המפקח הנ"ל ועד למתן הצו.

כאמור, המבקשת הסכימה להסרת המבנה הנ"ל. סוף דבר אני דוחה את הבקשות, בשני התיקים המאוחדים, לביטול צווי ההריסה המנהליים.

הריצפה היא בשטח 22.59 מ"ר, חדר השירותים שיטחו 1.69 מ"ר, והגג שיטחו 33.29 מ"ר. גובה הקירות – 6 מ"ר. הבקשה שהוגשה פירטה את הטעמים הבאים לביטולו : מדובר במחסן שניבנה בשנת 1936, ב- 1959 הוגשה בקשה להיתר בניה שאמור היה להכשיר את הבנייה .

אני דוחה את הבקשה לביטול צו ההריסה המינהלי , למעט רכיב השירותים ולמעט רכיב הרצפות .

...

אני סבור שיש צדק בטענת ב"כ המשיבה לפיה קורות התמיכה בגג הוחלפו.

לגבי רכיבים אלו אני מורה על ביטול צו ההריסה המנהלי.

בנסיבות המצערות שהובילו לבנייה האסורה אני סבור שיש מקום לעיכוב ביצוע צו ההריסה המנהלי בשישה חודשים, וזאת בכפוף להצגת אישור קונסטרוקטור בנוגע ליציבות המבנה.

ככל שנוגע לפסיקת הוצאות אני סבור שיש מקום לפסוק הוצאות לטובת המשיבה אך בהתחשב בנסיבות שהובילו לבנייה , יש מקום לפסוק הוצאות מופחתות.

כאשר באת כוח המשיבה שאלה האם מותר להשתמש בברזל ישן לצד חדש לצורך חזוק מבנה השיב הנדסאי המבקש כי: "בישן לא. יותר מורכב וקצת מסוכן. שם לא זיהיתי שילוב בין ישן לחדש. הגג הוא חדש. ויש עוד חלק של חיזוקים חדשים ניצב מהגג לרצפה. מכל כיוון היה 10 לאורך מצד אחד והצד השני היה פתוח. נראה לי שזה גם לפי הצילומים שאני צירפתי. צריך היתר בניה בכל מקרה ואני אמרתי לו את זה" (עמ' 24, ש' 1-3 לפרוט').

למי איפוא ישנה זכות עמידה בבקשה לביטול צו הריסה מינהלי או עיכובו? בע"פ 3249/05 בר יוסף נ' יו"ר הוועדה המקומית לתיכנון ובנייה פתח תקווה (17.4.05), נדונה סוגיה זו ונקבע: "קשה להלום, כי הפתח פתוח לכל אדם, ותהא זיקתו לנכס זיקה שאיננה כדין, ואף המנוגדת לדין, לבוא בשערי בית המשפט לעניין הצוו. אכן, לכאורה נראית שובת לב הטענה, כי אם באורח זה או אחר יכול המערער לבוא בגדרי מי שניתן להאשימו בעבירות בניה ללא היתר וכיוצא בזה לפי החוק, הריהו בגדר מי שרואה עצמו נפגע... לעניין זה "רואה עצמו נפגע" משמעו, בעל זכויות כדין אשר רואה עצמו נפגע – וזכויות כאלה יכול שיהיו - למשל – של בעלי קרקע, חוכרים ושוכרים, בעלי נכס שכן שנכס שלהם עלול להפגע מהריסה וכיוצא בזה.

...

לנוכח האמור, כפי שציינתי בהחלטתי מיום 20.11.22: "היה בסיס לביטול הצו הארעי המעכב את ביצוע צו ההריסה עד למתן החלטה ושקלתי אם להורות כן עוד היום. בסופו של דבר, ובכדי שלא לסכל מתן הכרעה על בסיס הראיות והטיעונים שנשמעו, שוכנעתי להסתפק במתן צו להפסקת השימוש במבנה שייכנס לתוקף בתוך 48 שעות. מובהר כי אי ביצוע של הפסקת השימוש יוביל לביטול הצו הארעי וכניסה מידית של צו ההריסה לתוקף ללא צורך בהחלטה נוספת ובלבד שיתועד דבר השימוש בניגוד לצו שניתן.

סוף דבר, הבקשה נדחית.

לפנים משורת הדין ובהתחשב בהוצאות שכבר פסקתי, אני מורה על תשלום מדוד ולא ממצה של הוצאות למשיבה בסך 5,000 ₪.

ביצוע הצו תוך 60 יום מיום המצאת החלטתי לצדדים.

לפני ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בכפר סבא, מפי כב' הש' אביב שרון, שניתנה ביום 12.05.21 בתיק צה"מ 52893-01-21, ובה נדחתה בקשת המערער לביטול צו הריסה מינהלי שהוצא ביום 5.1.21, בגין ריצפת בטון סביב סככה קיימת בשטח של כ-400 מ"ר בגוש 7764 חלקה 106 בטירה, וזאת מכוח סעיף 221 לחוק התיכנון והבניה, תשכ"ה-1965 [להלן – החוק].

סיכם הש' קמא עניין זה באמרו כי נוכח האמור לעיל, הוכח לפניו, במידת ההוכחה הנדרשת בהליך זה של ביקורת מנהלית על מעשה הרשות (לא נידרשת מידת הוכחה של "מעבר לספק סביר" או מידה הקרובה ל"וודאות"), כי ליציקת הבטון האמורה לא ניתן היתר כדין; כי העבודה האסורה בוצעה פחות משישה חודשים לפני חתימת תצהיר המפקח וחתימת צו ההריסה המינהלי; וכי אין מדובר בעבודה העונה על תנאי תקנות הפטור ועל כן, טעונה היתר בניה.

...

עוד אפנה, בעקבות ב"כ המלומד של המערער, לפסק הדין שניתן היום בעתפ"ב (מרכז) 43287-06-21 אמטיראת נ' מ.י. (28.05.23), ובפרט לדיון בסוגיה זו. הפרתה של חובת ההיוועצות המהותית: עניין זה לא עלה כלל בחקירתו הנגדית של המפקח עמר, אלא בסיכומיו של ב"כ המערער, בהם טען כי הצגתו של מצב הדברים לאשורו יכול והיה מוביל את גורמי הייעוץ למסקנה כי מדובר ב"זוטי דברים".

סוף-דבר: כאמור לעיל, הכרעותיו של בית המשפט קמא הנכבד בהחלטתו מבוססות היטב, כמודגם בהבאתם של עיקרי החלטתו.

לפיכך, נדחה הערעור (אין צו להוצאות, שלא התבקשו על-ידי ב"כ המשיבה, ובהתחשב בסך ההוצאות שנפסק בביהמ"ש קמא).