בקשה לביטול צו הריסה מנהלי בגין עבודות בניה בלתי חוקיות

לפניי בקשת המבקש לביטול החלטתי מיום 09/05/2022, לפיה הוריתי, לבקשת המשיבה, על הארכת תוקפו של צו הריסה מינהלי שניתן ביום 03/04/2022 ביחס לעבודות אסורות של בניית מיתחם המשמש לאורוות סוסים במקרקעין הידועים כחלקה 4, גוש 19144, נ.צ. 228540/759330 מאדמות כפר נחף (להלן: "צו ההריסה המינהלי"), ב- 90 ימים נוספים.

לטענת המבקש, לא נודע לו על מתן צו ההריסה המינהלי מאחר ומדובר בשטח פתוח ואין הוא נוכח במקום כל הזמן.

בית משפט המחוזי עמד בעבר על ההבחנה בין שתי הבקשות, בע"פ 7138/15 צוקרמן נ' יו"ר הועדה המקומית לתיכנון ובנייה תל אביב-יפו (03.11.2015) וקבע: "תקנות צו ההריסה המנהלי מבחינות הבחן היטב בין 'בקשה להארכת מועד לבצוע צו' (להלן: בקשה להארכת מועד) לבין 'בקשה לביטול צו' ו'בקשה לעיכוב ביצוע צו' (להלן: בקשה לעיכוב ביצוע). בקשה להארכת מועד מוגדרת בתקנה 1 לתקנות כבקשה 'להארכת מועד לבצוע צו המוגשת בידי מי שרואה את עצמו נפגע על-ידי הצוו...', היינו, הבקשה מיועדת להארכתו של המועד שנקבע לבצוע צו הריסה. לעומת זאת, בקשה לעיכוב ביצוע מוגדרת בתקנה זו כבקשה לפי סעיף 238א(ז)(1) לחוק התיכנון והבניה, היינו כבקשה המוגשת בידי מי ש'רואה עצמו נפגע על ידי צו הריסה מנהלי' ומעוניין בבטול הצוו. סעיף 238א(ז)(2) מוסיף כי דרך העירעור על החלטה בבקשה לביטול הצוו אשר בצידה בקשה לעיכוב ביצוע, תהא לפי סעיף 250 לחוק התיכנון והבניה – כלומר בדרך שמערערים על פסק דין פלילי [...] להבחנה הדיונית שעליה עמדתי זה עתה יש גם פן מהותי. בבסיסה של בקשה לעיכוב ביצוע עומדת מחלוקת לגבי המצב החוקי החל על המקרקעין וההצדקה למתן הצוו (ומכאן – בקשה לבטל את הצוו). לעומת זאת, בקשה להארכת מועד היא בקשה שמטרתה דחיית מועד ההוצאה לפועל של הצוו המנהלי מסיבות שונות, על אף שאין מחלוקת לגבי שאלת חוקיותה של הבניה באותו מועד". התוצאה היא, כי בית המשפט הדן בבקשה להארכת מועד לבצוע צו רשאי לדחות את הבקשה מבלי שיקיים בה דיון.

אמנם, העלאת טענות בדיעבד אינה שקולה להעלאתן מראש, אלא שבנסיבות של המקרה הנוכחי, כאשר מאזנים את הפגם המינהלי הכרוך בפגיעה האמורה בזכות הטיעון של המבקש למול שאר האינטרסים, ובראשם – לפעול כלפי הבניה הבלתי חוקית, כאשר צו ההריסה הוצא כדין –הכף אינה נוטה לטובת המבקש (ראו והשוו: עפ"א (חי') 56653-08-21 ח'אלד ג'בארין נ' היחידה הארצית לאכיפת דיני התיכנון והבניה (20.10.2021)).

...

לפניי בקשת המבקש לביטול החלטתי מיום 09/05/2022, לפיה הוריתי, לבקשת המשיבה, על הארכת תוקפו של צו הריסה מנהלי שניתן ביום 03/04/2022 ביחס לעבודות אסורות של בניית מתחם המשמש לאורוות סוסים במקרקעין הידועים כחלקה 4, גוש 19144, נ.צ. 228540/759330 מאדמות כפר נחף (להלן: "צו ההריסה המנהלי"), ב- 90 ימים נוספים.

החלטתי הנ"ל ניתנה בעקבות בקשה שהגישה המשיבה להארכת מועד ביצוע צו הריסה שהוגדרה כנגד "פלוני" (להלן" "בקשת ההארכה").

לטענת המשיבה, בקשת המבקש היא למעשה הסוואה לבקשה לביטול צו הריסה מנהלי, ולאור האמור לעיל, דינה של הבקשה להידחות על הסף.

לאור כל האמור והמקובץ לעילי, מצאתי לדחות את בקשת המבקש.

אני מורה על החזרת הפקדון על פירותיו למבקש באמצעות ב"כ המבקש.

המזכירות תמציא החלטתי לצדדים.

לפניי בקשה לביטול צו הריסה מנהלי שהוצא על ידי המשיבה ביום 18.5.2022 (הודבק ביום 30.5.2022) (להלן: "צו ההריסה" או "הצוו") בהתאם לסעיף 221 לחוק התיכנון והבניה, התשכ"ה – 1965 (להלן: "החוק"), ומתייחס ל"ריצפת בטון ועליה חפוי אבן בשטח כולל של כ- 690 מ"ר", שהקים המבקש ללא היתר במקרקעין שבגוש 7762 חלקה 82 בעיר טירה (להלן: "המשטח" ו-"העבודה האסורה") בקרקע חקלאית מוכרזת.

באי כוח המבקש עוה"ד שחר בן עמי ועוה"ד קיריל קפלון טענו בבקשתם בכתב ובמהלך הדיונים מספר טענות שבעטיין עתרו לביטול הצוו מכוח סעיף 229 לחוק, כמפורט להלן: בצו נפלו פגמים מהותיים היורדים לשורשו של עניין: ראשית, בשל טעות בזיהוי המקרקעין בשים לב כי העבודה האסורה לא הוקמה בגוש 7762 (ואכן התברר בדיון הראשון שנפלה טעות קולמוס ומדובר בגוש 7764); מתוך כך נטען כי לא קויימה דה פאקטו חובת ההיוועצות בהיעדר היתייחסות ספציפית אל המקרקעין הרלונטיים; הצוו חסר פירוט לגבי מועד ביצוע העבודה אסורה; הצוו הוצא ע"י מנהל המחוז, מר' יוחאי אלבס, שאינו נימנה עם בעלי התפקידים המוסמכים להוציא צו. השמוש במשטח בוצע כדין משום שעבודה זו אינה מצריכה היתר, בהיותה חוסה תחת תקנה 31 לתקנות התיכנון והבניה (עבודות ומבנים הפטורים מהיתר), התשע"ד – 2014 (להלן: "תקנות הפטור").

דיון והכרעה המסגרת הנורמאטיבית צו הריסה מנהלי הוא כלי אכיפה יעיל ומהיר למניעה וסלוק של עבודות בנייה בלתי חוקיות (רע"פ 1288/04 נימר נ' יו"ר הוועדה המקומית לתיכנון ובניה – ירושלים (9.3.2004); (רע"פ 5499/16 בדיר ואח' נ' הועדה המחוזית לתיכנון ובניה – מחוז מרכז ואח' (17.7.2018)).

...

ואומר כי אני דוחה את טענת ב"כ המבקש כי בצילומי חברת סיפקלס תועדו "הבדלי גוונים" שנבעו מהפרש של כשעה וחצי בצילום (בהתחשב במעבר לשעון קיץ).

ועוד בהקשר זה, אני דוחה את הטענה בכתב (עליה לא חזרו ב"כ המבקש בדיונים) כי מר יוחאי אלבס, מנהל המחוז, לא היה מוסמך להוציא את הצו, טענה שנדונה ונדחתה בעבר בנוגע למנהל מחוז ירושלים (רע"פ 4841/20 חמזה חמוד נ' מנהל היחידה הארצית לאכיפת דיני תכנון ובניה (16.8.2020)).

אשר על כן הבקשה נדחית.

לפניי בקשה לביטול צוי הריסה מנהליים שהוצאו על ידי המשיבה ביום 6.6.2022 (להלן: "צוי ההריסה" או "הצוים") בהתאם לסעיף 221 לחוק התיכנון והבניה, התשכ"ה – 1965 (להלן: "החוק").

המסגרת הנורמאטיבית צו הריסה מנהלי הוא כלי אכיפה יעיל ומהיר למניעה וסלוק של עבודות בנייה בלתי חוקיות (רע"פ 1288/04 נימר נ' יו"ר הוועדה המקומית לתיכנון ובניה – ירושלים (9.3.2004); (רע"פ 5499/16 בדיר ואח' נ' הועדה המחוזית לתיכנון ובניה – מחוז מרכז ואח' (17.7.2018)).

וזהו לשונו: "לא יבטל בית המשפט צו מינהלי אלא אם כן הוכח לו שהעבודה או השמוש בוצעו כדין או שלא היתקיימו הדרישות למתן הצוו כאמור בסימן זה, או אם שוכנע כי נפל הצוו פגם חמור שבשלו יש לבטל את הצוו". ובתוך כך נקבע כי הקף הבקורת השיפוטית על צוי הריסה מנהליים מצומצם (עפמ"ק (ירושלים) 46058-02-19 יו"ר הועדה המקומית לתיכנון ובניה ירושלים נ' דבש (31.3.2019)); רע"פ 2958/13 סבאח נ' מדינת ישראל (‏8.5.2013)).

...

בנוגע לטענה שמשטחי הבטון פטורים מהיתר, לא עמד המבקש בנטל ההוכחה המוטל עליו, בהעדר התייחסות לכך בתצהיר המהנדס מטעמו, ולפיכך בהתאם לתקנות 2(ג) ו- 6 לתקנות התכנון והבניה (סדרי דין בבקשות לעניין צו הריסה מנהלי), התש"ע-2010, דין הטענה להידחות על הסף.

בנוגע לטענת אכיפה בררנית, מדובר בטענה המחייבת הוכחת תשתית ראייתית שהנטל הוא על הטוען לה אחרת דינה להידחות על הסף, ואילו המבקש לא הביא כל ראשית ראיה בהקשר זה ולמעשה הטענה נזנחה בדיונים.

סוף דבר מכל האמור לעיל הגעתי לכלל מסקנה, כי אין בסיס לטענת המבקשת כי צווי ההריסה המינהליים הוצאו שלא כדין, או שנפלו פגמים מהותיים בהוצאתם, לפיכך הבקשה נדחית.

רקע עניינו של הליך זה בבקשה לביטול צו הריסה מנהלי עליו חתם מנהל מחוז ירושלים ברשות לאכיפה במקרקעין, מר משה וולנוביץ' (להלן גם: "נותן הצוו") ביום 19.6.22 (נספח 1 לבקשה, להלן: "הצוו"), בהתאם לסמכותו לפי סעיף 221(א) לחוק התיכנון והבניה, התשכ"ה- 1965 (להלן: "החוק").

לטענת המבקש, ברי כי בכיתוב "הכשרת קרקע" בצו הכוונה היא להתחלת בניה ולא זה המצב במקרה הנידון.

באשר לדיון בבקשה לביטול הצוו, הרי שבהוראת סעיף 229 לחוק נקבעה הוראה מיוחדת ומצמצמת לענין הקף שיקול דעת בית המשפט בדיון בבקשה, שלפיה "לא יבטל בית המשפט צו מנהלי אלא אם כן הוכח לו שהעבודה או השמוש בוצעו כדין או שלא היתקיימו הדרישות למתן הצוו כאמור בסימן זה, או אם שוכנע כי נפל בצו פגם חמור שבשלו יש לבטל את הצוו". עם זאת ובהתאם להלכה הפסוקה, ניתן להעלות טענות נגד חוקיות הצוו ובהן גם טענות במישור המשפט המנהלי המצדיקות זאת, "ובילבד שמדובר בפגמים חמורים העושים את הצוו לבטל מעקרו". הנטל להוכחת טענות בהקשר זה מוטלות על כתפי המבקש את ביטול הצוו, שכן לזכות המשיבה עומדת חזקת התקינות המינהלית (ראה: רע"פ 1088/86 סברי חסן מחמוד ואח' נ' הועדה המקומית לתיכנון ולבנייה הגליל המזרחי, פ"ד מד(2) 417, 419 (1990); רע"פ 9174/08 גבריאל פרץ ואח' נ' הוועדה המקומית לתיכנון ובניה תל אביב (16.11.2008); רע"פ 2958/13 תייסיר סבאח נ' מדינת ישראל (8.5.2013); רע"פ 9242/16 כמאל מרזוק נ' יו"ר הועדה המחוזית לתיכנון ובניה, מחוז צפון (8.5.2018).

...

דיון והכרעה כבר עתה אקדים ואציין כי לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי את הצדדים ועדיהם במהלך הדיון שהתקיים לפני, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל בכל הנוגע לעבודות שעניינן כמתואר בצו "שינוי פני קרקע" ולהידחות בכל הנוגע להקמת החומה, הכל כפי שיפורט להלן.

סוף דבר הבקשה מתקבלת חלקית.

באשר לעבודה המתוארת בצו כ-" בניית חומת בטון ואבן שדה בשטח של כ-135 מטרים"- הבקשה נדחית והצו עומד בעינו.

העותרים הבהירו כי בסמוך לאחר רכישתו, הם חילקו את החלל במרתף לתאי אחסון באמצעות קירות גבס, ובמהלך העבודות הוצא נגדם צו הריסה מינהלי בשל ביצוע עבודות ללא היתר בניה.

העותרים הגישו בקשה לביטול הצוו, ובית המשפט לעניינים מקומיים קבע כי מדובר בשינויים פנימיים שנעשו במחסן קיים בהיתר וביטל את צו ההריסה.

שנית, נטען כי הלכה ידועה היא שבית המשפט לא מחליף את שיקול דעתו בשקול דעת הרשות המנהלית בעלת המומחיות, וכי העותרים לא ביססו פגם שנפל בהחלטת המשיבה כגון אי חוקיות, שיקולים זרים, חריגה מסמכות, חוסר סבירות קצוני או חוסר תום לב. נטען כי העותרים לא הפריכו את תקינות פעולות המשיבה ואין להחליף את שיקול דעת המשיבה בשקול דעתו של בית המשפט בכל הנוגע לסוגיות תכנוניות שמוסדות התיכנון חיוו דעתם עליהם.

...

טענות המשיבה 1 – הרשות לרישוי עסקים המשיבה טענה כי לא נפל פגם בהחלטתה, כי אין מקום להתערבות בית המשפט וכי יש לדחות את העתירה על הסף ולגופה.

לא מצאתי שבנסיבות יש לדחות את העתירה על הסף מטעם זה. כידוע, חלק ממטרות רישיון עסק הן הבטחת איכות נאותה של הסביבה, מניעת סכנות לשלום הציבור, הבטחת בריאות הציבור, קיום הדינים הנוגעים לכבאות וקיום תכליות דיני התכנון והבנייה (ס' 1 לחוק רישוי עסקים).

סמכות בית המשפט להידרש לפרשנות תוכנית במסגרת עתירה בנושא רישיון עסק העירייה והדיירים טענו כי יש לדחות את העתירה על הסף כיוון שהעותרים לא הצביעו על פגם מנהלי שנפל בהחלטה כגון אי חוקיות, שיקולים זרים, חריגה מסמכות, חוסר סבירות קיצוני, וכי מדובר בעניין תכנוני-מקצועי ואין מקום להתערב בשיקול דעתה של המשיבה.

סוף דבר העתירה נדחית.