המבקשת טענה כי רשימת המקרים שנזכרו בבקשת המשיב לעניין מדיניות האכיפה איננה מחייבת ואיננה רשימה סגורה וכי בכל מקרה המסמך מתייחס גם למקרים בהם העבודה האסורה מסכלת תוכנית בהכנה ומקרים בהם הבנייה האסורה בוצעה במקרקעין בייעוד חקלאי.
המסגרת הנורמאטיבית –
מהי עבודה שהסתיימה לפי סעיף 221(א) לחוק התיכנון והבניה
השאלה אם נפל פגם בצו המינהלי לנוכח מועד הקמת המבנה, היא שאלה קריטית ומכרעת.
מפאת חשיבות הסעיף, להלן נוסחו:
"ראה מנהל היחידה הארצית לאכיפה, יושב ראש ועדה מקומית או מהנדס הועדה, על יסוד תצהיר שהגיש לו מפקח כאמור בסעיף קטן (ב), כי בוצעה עבודה אסורה, רשאי הוא לצוות בכתב על הריסת העבודה האסורה (בפרק זה – צו הריסה מנהלי), ובילבד שבמועד הגשת התצהיר לא הסתיימה העבודה האסורה או שלא חלפו יותר משישה חודשים מיום שהסתיימה, ולעניין עבודה אסורה לגבי בית מגורים – בית המגורים לא אוכלס או שלא חלפו יותר מ-30 ימים מהיום שאוכלס; צו הריסה מנהלי יכול שיכלול גם הוראות בדבר הפסקת שימוש אסורה"
לאחר שבחנתי את טענות הצדדים בעיניין הזה וסקרתי את הפסיקה הנוהגת בנסיבות דומות, מצאתי כי הדין בעיניין הזה עם המבקשת וכי הבניין במצבו, כשלד וללא אכלוס, אף אם בנייתו החלה בשנים 2016 – 2017, נימנה על המקרים בהם "לא הסתיימה העבודה האסורה או שלא חלפו יותר משישה חודשים מיום שהסתיימה".
מוסכם על הצדדים כי מדובר במבנה במצב שלד דהיינו בטון עירום ללא טיח פנים או חוץ, ללא דלתות או חלונות, ללא ריצוף, ללא חיבורי חשמל, מזגנים, חלוקה פנימית, מטבח, כלים סניטרים ומלבד המעטפת החיצונית, לא בוצע דבר במבנה ועל כן ממילא הוא איננו מתאים לאיכלוס ואיננו מאוכלס בפועל.
ביטול הצוו בהתאם לסעיף 229 לחוק התיכנון והבנייה
בהתאם לסעיף 229 לחוק התיכנון והבניה העילות לביטול צו הריסה מינהלי הן אלו:
· הוכח שהעבודה בוצעה כדין – אין חולק שהעבודה הנה עבודה אסורה;
· לא היתקיימו הדרישות למתן הצוו – לא עלה בידי המשיב להוכיח זאת;
· נפל בצו פגם חמור שבשלו יש לבטל את הצוו – לא הוכח בפניי קיומו של פגם כאמור.
...
הסכמת הצדדים נוסחה כך:
"לאחר ששמענו את הערות ביהמ"ש, אנו מסכימים כי בקשת המשיב בהליך הנוכחי, כפי שהוגשה בפני כב' השופטת פיינסוד בהליך קודם, דהיינו בקשה לביטול צו הריסה מינהלי, בקשה למתן צו זמני ובקשה להארכת מועד להגשתם, יידונו בהליך זה בד בבד עם בקשת המבקשת להארכת תוקף הצו."
בהתאם הונחה לפניי בקשת המשיב לביטול צו ההריסה מחד ובקשת המבקשת להארכת המועד לביצוע הצו מאידך.
מפאת חשיבות הסעיף, להלן נוסחו:
"ראה מנהל היחידה הארצית לאכיפה, יושב ראש ועדה מקומית או מהנדס הוועדה, על יסוד תצהיר שהגיש לו מפקח כאמור בסעיף קטן (ב), כי בוצעה עבודה אסורה, רשאי הוא לצוות בכתב על הריסת העבודה האסורה (בפרק זה – צו הריסה מינהלי), ובלבד שבמועד הגשת התצהיר לא הסתיימה העבודה האסורה או שלא חלפו יותר משישה חודשים מיום שהסתיימה, ולעניין עבודה אסורה לגבי בית מגורים – בית המגורים לא אוכלס או שלא חלפו יותר מ-30 ימים מהיום שאוכלס; צו הריסה מינהלי יכול שיכלול גם הוראות בדבר הפסקת שימוש אסורה"
לאחר שבחנתי את טענות הצדדים בעניין הזה וסקרתי את הפסיקה הנוהגת בנסיבות דומות, מצאתי כי הדין בעניין הזה עם המבקשת וכי הבניין במצבו, כשלד וללא איכלוס, אף אם בנייתו החלה בשנים 2016 – 2017, נמנה על המקרים בהם "לא הסתיימה העבודה האסורה או שלא חלפו יותר משישה חודשים מיום שהסתיימה".
מוסכם על הצדדים כי מדובר במבנה במצב שלד דהיינו בטון ערום ללא טיח פנים או חוץ, ללא דלתות או חלונות, ללא ריצוף, ללא חיבורי חשמל, מזגנים, חלוקה פנימית, מטבח, כלים סניטרים ומלבד המעטפת החיצונית, לא בוצע דבר במבנה ועל כן ממילא הוא איננו מתאים לאכלוס ואיננו מאוכלס בפועל.
בנסיבות העניין, ולאחר בחינת כל הנסיבות העובדתית והטענות המשפטיות, לא שוכנעתי כי התקיימו העילות לביטול הצו ועל כן לא מצאתי עילה המצדיקה התערבות ואני דוחה את בקשת המשיב לביטולו.
על כן אני נעתרת לבקשת המבקשת ומורה על הארכת המועד לביצוע הצו עד ליום 10.6.2023 וזאת בהתחשב בחלוף הזמן שנדרש לצורך בירור בקשת המשיב ומתן אפשרות סבירה למבקשת להיערך לביצוע הצו.
