וכאשר בוחנים אנו את האמור לעיל לגבי אותו המקרה על שלל פגמיו, למול הפגם שעליו הצביע המערער בתיק הנוכחי– הדברים יפים לעניינינו על דרך של "קל וחומר".
עוד אפנה, על דרך ההשוואה לרע"פ 6175/17 זבן נ' יו"ר הוועדה המקומית לתיכנון ובניה ירושלים (7.9.2017), אשר אף שם התקבלה בקשה למתן ארכה דומה לזו שהתבקשה כאן, אשר הוגשה באיחור יחסית למועדים הקבועים בתקנה 2 לתקנות, וראו בנוסף את ע"פ (ירושלים) 65563-03-15 שקיראת נ' יו"ר הוועדה המקומית לתיכנון ולבניה ירושלים (1.5.2015), שם נדחה ערעור על החלטה בית משפט השלום ליתן ארכה לבצוע צו הריסה – אף שהוגשה אחרי שחלפה התקופה לבצוע, לאמור:
"נקבע לא אחת, כי בית המשפט מוסמך להאריך את מועד תחילת מניין שלושים הימים לביצועו של הצוו, אף אם הבקשה מוגשת בחלוף תקופת שלושים הימים שנקבעו בצו או בהחלטת בית משפט, וזאת על רקע תכליתו של צו ההריסה המינהלי, שהנה סילוק בנייה בלתי חוקית על אתר, במטרה למנוע קביעת עובדות מוגמרות בשטח. עם זאת יודגש, כי אין מקום להעתר לבקשות מסוג זה על דרך של שגרה ויש לבחון כל מקרה לגופו ...
ערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי נדחה, ובקשת רשות ערעור נדחתה אף היא, כאשר בית המשפט העליון מדגיש כי גם בבקשה השלישית מעבר לפרטים מהותיים שהמבקש החסיר, הוא נימנע בעיקר מלהצביע על זיקתו למקרקעין, ובמצב דברים זה לא נפל כל דופי בהחלטת בית משפט השלום, לדחות את הבקשה לביטול צו ההריסה, ללא דיון בה, וזאת לאחר שניתנו למבקש מספר הזדמנויות לתקן את בקשתו.
עוד נקבע כי:
"תכליתן של התקנות לאפשר בחינה יעילה ומהירה של הבקשות לביטול צוי הריסה מינהליים, והן מאזנות בין האנטרס הצבורי שעניינו אכיפה יעילה של צוי ההריסה לבין מתן מענה מיידי וממצה למי שרואה עצמו נפגע מהצו המינהלי שניתן בעיניינו. לפיכך, נודעת חשיבות רבה להקפדה על מילוי נכון ומפורט של כל סעיפי הבקשה. כאמור, למבקש ניתנו לא פחות משלוש הזדמנויות לתקן את בקשתו, ולמלא בה פרטים, שהם בסופו של יום פשוטים למדי. פרטים אלו נועדו לאפשר לבית המשפט, הבוחן את הבקשה לביטול צו ההריסה המינהלי, לקבוע האם מדובר בבקשה מבוססת על פניה, המצדיקה דיון במעמד הצדדים, או שמא מדובר בבקשת סרק שמטרתה לדחות, ככל האפשר, את מועד ביצוע צו ההריסה. המבקש לא פעל כנדרש, ומשכך לא היה מנוס מדחיית בקשתו על הסף."
משמע, שאכן – בית המשפט העליון הדגיש את החשיבות שיש בהקפדה על התקנות, אך הפרת התקנות בעיניין אבו רומי לא דומה להפרה במקרה דכאן.
אם המשיבה הייתה מבקשת ארכה של שבועיים בלבד – ניתן היה לומר שהיא "ביזבזה" את השבועיים "המבוקשים" עת ישבה בחוסר מעש ולא פנתה אל המישטרה אלא לאחר שבועיים ומחצה; אלא, שהתבקשה ארכה משמעותית יותר, שכן המישטרה הודיעה למשיבה שלא רק שהיא לא תצליח להעמיד את הסיוע הנידרש עד תום התקופה המקורית לבצוע הצוו, אלא שהיא אף זקוקה לארכה של 60 ימים.
...
כפי שעולה מהפסיקה שכבר אוזכרה מעלה, בתי המשפט הכירו בכך שעומס משימות ומיעוט במשאבים המאפשרים הענקת סיוע לביצוע צווי הריסה מבחינת המשטרה עולים בגדר נימוק ענייני המצדיק להיעתר לבקשות לארכה כפי שהתבקשה כאן, וראו לדוגמא את רע"פ 5646/16 רג'בי נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה בירושלים (14.8.2016), לאמור:
"כאמור, במקרה דנן, הבקשה להארכת תוקפו של צו ההריסה הוגשה לאחר המועד שנקבע לביצוע הצו. ואולם, העניין לא נעלם מעיניהן של הערכאות הקודמות, אשר נימקו, באורח ממצה, את החלטתם לדון בבקשה, חרף האיחור. בין היתר נאמר, כי האיחור נבע מ"סיבה עניינית", הנעוצה בצורך לקבלת סיוע ממשטרת ישראל לביצוע הצו.
סיכום –
אשר על כן, ונוכח כל האמור מעלה במצטבר, הערעור נדחה.
מצאתי להיעתר לבקשה זו ולאפשר שהות קצרה מתאימה.
