בקשה לביטול צו הריסה מינהלי - אצילת סמכות והבחנה בין משטחי בטון

לפניי בקשות לביטול שני צוי הריסה מינהליים, אשר הוצאו בידי המשיבים על פי סעיף 221 לחוק התיכנון והבנייה, התשכ"ה-1965, ביחס לעבודות אסורות במקרקעין הידועים כחלקה 1 בגוש 17578, בביר אל מכסור, כדלקמן: צו הריסה מיום 2.5.19 בעיניין עבודות אסורות שהן בניית שלד דו-קומתי, מבטון ובלוקים חשופים, בשטח כולל של 188 מ"ר, וכן קונסטרוקציה לגג בשטח של כ-100 מ"ר, עשויה פרופילים של מתכת, כולל קירוי חלקי על ידי רעפים.

סמכות זו, לטענת המבקש, אין המנהל רשאי להאציל לאחר.

סעיף 221(א) לחוק, אשר מכוחו קמה הסמכות להוצאת צוי הריסה מינהליים, קובע, כי – "ראה מנהל היחידה הארצית לאכיפה, יושב ראש ועדה מקומית או מהנדס הועדה, על יסוד תצהיר שהגיש לו מפקח כאמור בסעיף קטן (ב), כי בוצעה עבודה אסורה, רשאי הוא לצוות בכתב על הריסת העבודה האסורה (בפרק זה – צו הריסה מנהלי)...". הסמכות להוציא צו הריסה מסורה, איפוא, גם למנהל היחידה הארצית לאכיפה, ולא רק במקרה של נטילת סמכויות מהועדה המקומית, לצורך מסוים או בכלל.

לאור האמור, נראה כי אין באמת מחלוקת על כך שקיים מבנה ישן, ככל הנראה מאוכלס, אשר לא ניתן היה להורות בצו מינהלי על הריסתו, ובנגוד לטענות המשיבים, אף ניתן להבחין בינו לבין התוספת החדשה.

...

על כן, אין להיעתר לבקשה החלופית לעיכוב ביצועם של צווי ההריסה.

לאור האמור לעיל, אני דוחה את הבקשות.

עם זאת, אני מורה כי צווי ההריסה יסויגו באופן שלא יחולו על הקיר הדרומי ועל המבנה הישן בגודל 60 מ"ר, כמפורט בסעיף 8 לעיל.

מושא הצוו הנו מבנה בן 2 קומות מאבן ובטון בשטח של 960 מ"ר בשועפט, גוש 30571 חלקה 110, נ.צ. 223462/634969.

בגין תוספת בנייה מזערית ומינורית דורשת המשיבה להרוס את הבניין כולו, מבלי להבחין בין הבנייה הישנה לחדשה.

דיון והכרעה העילות לביטול צו הריסה מנהלי סעיף 221 לחוק התיכנון והבנייה קובע את סמכות מנהל היחידה הארצית לאכיפה, יו"ר ועדה מקומית או מהנדס הועדה לצוות על הריסת עבודה אסורה, ובילבד שבמועד הגשת התצהיר לא הסתיימה העבודה האסורה או שלא חלפו יותר מששה חודשים מיום שהסתיימה, ולעניין עבודה אסורה לגבי בית מגורים - בית המגורים לא אוכלס או שלא חלפו יותר מ-30 ימים מהיום שאוכלס.

הואיל והטענה הועלתה מפורשות רק בשלב הסיכומים ולא בבקשה לביטולו של צו ההריסה המנהלי, לא הגישה המשיבה בתיק זה את ההסמכה.

בהתאם למסמך זה האציל מנהל היחידה הארצית למר משה וולנוביץ, שהנו מפקח מיוחד, את סמכויותיו לפי סעיפים 216, 217 ו-221 לחוק התיכנון והבנייה וכן צורף אישור היועמ"ש של היחידה הארצית לאכיפת דיני התיכנון והבנייה, עו"ד שי שנהר לאצילת סמכויות זו. מכאן שבוצעה אצילת סמכויות כדין, ועל כן מר משה וולנוביץ היה מוסמך לחתום על צו ההריסה המנהלי.

כך, שטח הקומה הראשונה של המבנה מושא הצוו הוא כ-560 מ"ר, בעוד שמר ג'אבר העיד כי בוצעה הרחבה של 70 מ"ר למבנים ששטחם הכולל היה כ-300 מ"ר. סיכומו של דבר: מהראיות האובייקטיביות שהוצגו בפני עולה מסקנה ברורה, כי המבנים הישנים שהיו במקום נהרסו, וכי במקום הוקם מבנה חדש שהקמתו לא הסתיימה 6 חודשים לפני מועד ההגשת תצהיר המפקח למשיב.

...

אין מחלוקת שהריסת מבנה ישן והקמת מבנה חדש במקומו היא עבודה הטעונה היתר בנייה, ומשלא ניתן היתר בנייה, לא היה בכך כדי להביא לשינוי המסקנה כי מדובר בעבודה אסורה.

איני מקבלת את טענת המבקש כי מדובר בשיקול זר. נהפוך, הוא מדובר בשיקול רלבנטי לאכיפת דיני התכנון והבנייה.

סיכומו של דבר: הצו הוצא כדין ולא נפלו בו פגמים ועל כן אני דוחה את הבקשה לביטולו.

הבניה שבהתייחס אליה הוצא הצוו הנה ריצפת בטון בשטח של כ-750 מ"ר והצבת מכולה בשטח של כ-12 מ"ר. בית-משפט קמא בהחלטתו היתייחס לטענות המערער בכל הקשור להאצלת הסמכות, וקבע שאין בהן ממש לאור הוראות החוק, ומשהיחידה הארצית לאכיפת דיני תיכנון ובניה מוסמכת להוציא צו הריסה כסמכות ראשית.

דפית האיתור נחתמה על-ידי מר רון קורן ב-21/12/20 איתור הסימפלקס שמספרו 93652, שעל בסיסו הגיע המפקח רון קורן למקרקעין, צורף לתגובת המשיבה לבקשה לביטול צו הריסה מינהלי, ובמסגרתו ניתן לראות בבירור את ההבדלים בצלומי השטח בין הצלום מ-22/10/20 לבין הצלום מ-19/11/20, וכן את הפיענוח של סימפלקס שאותרה ריצפת בטון חדשה ב-28/12/20 חתם המפקח רון קורן על תצהיר לפי סעיף 221(ב), תוך ציון פרטי המקרקעין הרלוואנטיים, לרבות נ.צ, ותוך קביעה כי ב-14/12/20, טרם חלפו 6 חודשים מיום שהסתיימה העבודה האסורה, בהסתמך על תצלומי-אויר מ-22/10/20.

המערער הגיש בקשה לעיכוב ביצוע צו ההריסה המינהלי, אשר במסגרתה טען כי המקרקעין הנם בבעלות סבו, ובבקשה טען להעדר סמכות להוצאת צו ההריסה, טען כי המבנה קיים מלפני מספר שנים, ולאחרונה בוצע נקיון חול מעל משטח בטון, שלדברי המערער היה קיים מלפני שנת 16', טען כי העבודה אינה מצריכה היתר, כי קיימים מבנים אחרים על אותה חלקה, ולכן הוצאת צו הריסה לגבי משטח הבטון והמכולה מהוה אכיפה בררנית.

...

בהעדר ראיות על קיום מבנים בעלי נתונים דומים, ובהינתן האמור בסעיפים 23 ו-24 לתגובת המשיבה לבקשה לביטול צו ההריסה המנהלי, בבית-משפט קמא, וכאשר המפקח כלל לא נחקר לגבי מבנה ספציפי שאי-נקיטת הליכים כלפיו עשויה להוות אכיפה בררנית, הרי דין הטענה באשר לאכיפה בררנית - להידחות.

לאור האמור לעיל, הערעור נדחה.

המבנה מושא הצוו הוא מבנה רפת עשוי בטון וקונסטרוקציית מתכת בשטח 790 מ"ר. ייעוד המקרקעין חקלאי.

המשיבה מוסיפה וטוענת כי מנהל היחידה הארצית האציל סמכותו כדין למנהל המחוז וכי הוצאת הצוו על ידי מנהל המחוז נעשתה מכח הסמיכה מפורשת ולא נפל בה פגם כלשהוא.

המשיבה חוזרת על ההבחנה בין תכליתו העונשית של ההליך הפלילי, המכוון כנגד עבריין הבנייה, לבין תכלית צו ההריסה האזרחי, שהיא הסרה מהירה של עבודות אסורות, במיוחד כאשר הן נועדו לקביעת עובדות בשטח.

המשיבה מוסיפה כי במקרה הנוכחי הוגש כנגד המבקש כתב אישום על בנייה בשטח 250 מ"ר, ולמרות זאת, הספיק המבקש לשלש את שטח הבנייה בפרק הזמן הקצר שבין הגשת כתב האישום בחודש דצמבר 2021 והוצאת צו ההריסה המינהלי בחודש ינואר 2022.

באשר לטענת המבקש כי הוצאת צו ההריסה עומדת בנגוד להנחיית היועץ המשפטי לממשלה, גם טענה זו נדחתה בלא מעט פסקי דין קודמים, מאחר שהנחיית היועץ יצאה לפני תיקון 116 לחוק התיכנון והבנייה, אשר הסמיך את המשיבה להוציא צו הריסה באופן עצמאי, מעבר להסמכתה ליטול סמכות אכיפה מרשות תכנונית מקומית במקרים המתאימים.

באשר לטענת קיומו של אופק תיכנוני, טענה זו נטענה בחצי פה. מעבר לטענה כללית על כוונתו של המבקש לפעול להכשרת המבנה, והצגת צעד ראשוני של פנייה לועדה המקומית בבקשה לקבלת מידע, המבקש לא הביא כל ראייה להתקדמות ההליך התיכנוני גם כעבור תשעה חודשים מיום הפנייה לועדה המקומית ועל כן יש לקבוע כי המבקש לא הראה אופק תיכנוני ממשי שיוכל לשמש שיקול בעל משקל במערך השיקולים בבקשה לביטול צו הריסה מינהלי.

...

לא בכדי נמנע ב"כ המבקש מלבקש לחקור את פקח המשיבה בקשר לצילום האוויר הנ"ל. סיכומה של נקודה זו, טענת המבקש כי המבנה נבנה והושלם בחודש מרס 2021 או בסמוך לאחר מכן נדחית.

על פני הדברים מקובלת עלי עמדת המשיבה לפיה כבר משהתברר כי המבקש ביסס את בקשתו על נתון עובדתי מטעה, יש להורות על דחיית בקשתו על הסף.

לאור כל האמור לעיל, הבקשה לביטול צו ההריסה נדחית.

עיקר המחלוקת נסוב ביחס לשאלות האם רשאית היועצת המשפטית של היחידה הארצית לאכיפה לאצול סמכותה וכן האם ניתן עניינו להבחין בין משטח הבטון החדש, מושא הצוו, למשטח הבטון הישן הצמוד לו. עקרי העובדות עניינו של הליך זה בבקשה לביטול צו הריסה מנהלי עליו חתם מר משה וולנוביץ', מנהל מחוז ירושלים ברשות לאכיפה במקרקעין (להלן גם: "נותן הצוו") ביום 12.6.22 (נספח לבקשה וכן נספח 1 לתגובת המשיבה, להלן: "הצוו"), בהתאם לסמכותו לפי סעיף 221(א) לחוק התיכנון והבניה, התשכ"ה- 1965 (להלן: "החוק").

במקרה מעין זה, יש לשקול האם בנסיבות בהן מדובר בשני משטחי בטון הסמוכים זה לזה, האחד נותר במקום משקולי צרכי ביטחון ובהיותו בניה ישנה והאחר הריסתו מתבקשת וקיים קושי להבחין בין השניים, יש מקום לצוו מנהלי.

...

דיון והכרעה כבר עתה אקדים ואציין כי לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי את הצדדים במהלך הדיון שהתקיים לפני, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

ברע"פ 7316/21 נקבע כי "חיוב היחידה הארצית בהיוועצות עם היועץ המשפטי בלבד עובר למתן כל אחד ואחד מצווי ההריסה המינהליים עלול להביא לשיתוק מוחלט של פעולת הרשות בתחום ולמניעה בפועל של האפשרות להוציא צווי הריסה במקרים בהם נבצר מהיועץ המשפטי למלא את תפקידו". בסיכומו של דבר נקבע כי אין מקום לקבל את פרשנותו של המערער לפיה היועץ המשפטי אינו רשאי להאציל את סמכות ההיוועצות המסורה לו בסעיף 225(א)(1) לחוק.

לפיכך אין בידי לקבל טענה זו. סוף דבר התוצאה היא אפוא, כי הבקשה מתקבלת ולפיכך אני מורה על ביטול צו ההריסה.