החלטה זו דנה בסוגיה דומה לזו שהתעוררה בבקשה שלפניי, ונוגעת לסמכותה של הועדה המחוזית לפעול בהתאם לסעיף 28 לחוק התיכנון והבנייה ולבטל החלטה של הועדה המקומית למתן היתר לבנייה כמו גם לשאלה האם הסתמכותו של מקבל ההיתר על ההיתר שניתן לו על ידי הועדה המקומית, מצדיקה ביטול צו הריסה מינהלי שהוצא נגדו.
בסופו של יום, טענותיו העיקריות של המבקש הנן כדלקמן:
לגדר שבנה המבקש ניתן היתר בניה על ידי הוועדה המקומית, והיא ניבנתה כדין בהתאם להיתר שניתן לו, תוך הסתמכות עליו והוצאת הוצאות משמעותיות, ומבלי שהיתר זה בוטל על ידי הועדה המחוזית, ומבלי שהמבקש היה מודע או יכול היה להיות מודע להפעלת סמכותה של הועדה המחוזית מכוח סעיף 28 לחוק התיכנון והבניה.
מכאן, שנפל פגם חמור בהליך ההיוועצות שקדם להוצאת צו ההריסה המינהלי, המצדיק את ביטולו;
המשיבה נקטה באכיפה בררנית פסולה מובהקת כלפי המבקש עת בחרה לנקוט נגדו בהליך של צו הריסה מינהלי בגין בניית גדר עבור החלקה החקלאית, בעוד שבכל החלקות שמסביבו ניבנו גדרות דומות ואף ניבנו מבנים לא חוקיים, מבלי שננקטה נגד בעלי החלקות האחרות כל פעולת אכיפה.
...
על כן, דינה של טענת האכיפה הבררנית להידחות אף היא.
סיכומו של דבר
הבקשה נדחית.
כאמור, הבקשה נדחית, והתיק ייסגר.
