לפניי בקשה לביטול צו הריסה מנהלי שהוצא ביום 29.12.2021 (להלן: "צו ההריסה" או "הצוו") על ידי מהנדסת הועדה המקומית לתיכנון ובניה דרום-השרון, לפי סעיפים 219 ו-221 לחוק התיכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: "החוק"), בנוגע לשלוש עבודות אסורות שבוצעו בקרקע חקלאית מוכרזת (תוכנית שד/6/86), ללא היתר כדלקמן:
יציקת משטח בטון בשטח של כ-2 דונם, עליה ניבנה מבנה קשתות ממתכת בקירוי ניילון ורשתות שמשמש למכירת ריהוט גן;
הצבת 2 מכולות פלדה של כ- 17 מ"ר כל אחת, הצפונית משמשת כמשרד והשנייה לאחסנה.
הוסיף וטען ב"כ המבקש כי הוצאת צו ההריסה נעשתה תחת פגמים מהותיים: משום שלא ברור האם בסמכות המפקח לחתום על תצהיר, והאם קוימה חובת ההיוועצות עובר להוצאת הצוו.
סעיף 229 לחוק קבע תנאים שרק בהתקיים אחד מהם יבוטל צו ההריסה, וזה לשונו:
"לא יבטל בית המשפט צו מנהלי אלא אם כן הוכח לו שהעבודה או השמוש בוצעו כדין או שלא היתקיימו הדרישות למתן הצוו כאמור בסימן זה, או אם שוכנע כי נפל הצוו פגם חמור שבשלו יש לבטל את הצוו".
אשר להקף הבקורת השיפוטית על צוי הריסה מנהליים נקבעה הלכה, שאומצה גם לאחר תיקון 116 לחוק, נקבע כי הוא מצומצם (עפמ"ק (ירושלים) 46058-02-19 יו"ר הועדה המקומית לתיכנון ובניה ירושלים נ' דבש (31.3.2019)); רע"פ 2958/13 סבאח נ' מדינת ישראל (8.5.2013)).
...
אני סבורה שאין בטענה זו ממש.
המפקח לא נחקר על כך, ולפיכך נראה כי המבקש זנח טענתו ומכל מקום לא עמד בנטל המוטל עליו להפריך את חזקת התקינות המנהלית, גם בהקשר זה.
סוף דבר
לאחר בחינת טענות המבקשת קבעתי כי צו ההריסה הוצא כדין, והמבקש לא עמד בנטל להוכחת העילות לביטול צו ההריסה, ולפיכך הבקשה נדחית.
לצד זאת, לצורכי התארגנות, אני מורה על עיכוב ביצוע הצו למשך 10 ימים מהיום.