בקשה לביטול צו הריסה מינהלי בגין כביש אספלט לא חוקי

לאחר תיקון 116 המועד להגשת בקשה לביטולו של צו ההריסה מינהלי נקבע בחוק ולא בתקנות, כפי שהיה טרם תיקון 116, אז קבעה תקנה 2(א) לתקנות התיכנון והבניה (סדרי הדין בבקשות לעניין צו הריסה מינהלי), תש"ע-2010, כי הבקשה תוגש בתוך 3 ימים.

בתגובה לבקשה לביטול צו ההריסה המינהלי נרשם בסעיף 3 "למען הסר ספק, צו ההריסה המינהלי הוצא אך ורק ביחס לקטעי האספלט הטריים, אשר נסללו במהלך חודש דצמבר 2017. מבלי שכלל את קטעי האספלט שהיו קיימים קודם לכן בתוואי הדרך, לאחר שנסללו בעבר ללא היתר כדין." משמעות הדבר כי אין מדובר בכביש כולו אלא במקטעים מסוימים בו, מצומצם יותר מן התאור המופיע בצו.

...

לפיכך הנני מורה על מחיקתו של המבקש 1 מן הבקשה.

המבקש גם מעיד כי אינו נוהג וילדיו מסיעים אותו וכי לא שם לב במדויק מה היה שם ומה תוקן, ובסופו של דבר הבהיר " היה אספלט, אבל היינו הולכים על האספלט הישן. היה גשם ובגלל הגשם היו בורות בכביש, ואז אנחנו תיקנו את זה." (עמ' 10 ש' 13-14).

לא נטען לקיומה של כל תוכניתמתאר המתווה דרך, שאינה "מטרוקה", בתוואי זה או קרוב לו. סיכומו של דבר הבקשה לביטולו של צו ההריסה מנהלי נדחית באשר לקטעים 1 ו-3.

רקע בתאריך 9.12.19 נחתם ע"י מהנדס העיר חדרה צו הריסה מנהלי (להלן: "הצוו"), שהוצא לצורך הריסת כביש אספלט בשטח של כ- 2,400 מ"ר (להלן: "הכביש"), אשר נסלל ללא היתר כחוק בגוש 10014 חלקה 17, ברח' זאב הוכברג (להלן: "המקרקעין").

סעיף זה (בנוסח שקדם לתיקון 116 לחוק) נחקק בשעתו על רקע תופעת הבניה הבלתי חוקית, השלכותיה מרחיקות הילכת, פגיעתה הקשה בשלטון החוק ובסדר הצבורי והקשיים הכרוכים במילחמה בתופעה זו ובמיגורה, בהיתחשב בהתמשכות ההליכים המשפטיים בעבירות מסוג זה. תכליתו של צו ההריסה המנהלי היא להסיר בניה בלתי חוקית המצויה בשלביה הראשונים, לשם מניעת הווצרות עובדות מוגמרות בשטח (ר' רע"פ 5584/03 מאיר פינטו ואח' נ' עריית חיפה (1.12.04); רע"פ 5738/00 סלאמה סלאמה נ' יו"ר הוועדה המחוזית לתיכנון ולבניה ירושלים (24.10.00)).

ועוד סיפר מר נחום כי במהלך ביצוע עבודות הסלילה, פנה אליו מר מרגי, וביקש ממנו "להשלים את האספלט לכיוון הכביש" והוא עשה כן. לטעמי, די באלה לצורך מתן החלטה בדבר ביטול הצוו בשל פגם מהותי שנפל בתהליך הוצאתו.

...

לאחר שהבקשה להארכת המועד נדונה בפני , החלטתי לקבלה, כשבתוך כך קבעתי כי יש למבקשת זכות עמידה בהליך זה (ר' החלטתי מיום 12.2.20).

מהכלל אל הפרט לאחר שנדרשתי לטענות הצדדים, לעדויות ששמעתי ולראיות שהונחו בפני, מסקנתי היא כי חרף העדר מחלוקת בדבר סלילת הכביש על ידי המבקשת ללא היתר כחוק, דין הבקשה להתקבל.

סוף דבר, מפני כל האמור לעיל וחרף העובדה שמדובר בסלילת כביש שבוצעה ללא היתר, אני מורה על ביטול הצו.

רקע בתאריך 9.12.19 נחתם ע"י מהנדס העיר חדרה צו הריסה מנהלי (להלן: "הצוו"), שהוצא לצורך הריסת כביש אספלט בשטח של כ- 2,400 מ"ר, אשר נסלל ללא היתר בגוש 10014 חלקה 17, ברח' זאב הוכברג (להלן: "המקרקעין"), והודבק בהם ביום 10.12.19.

גם בדיון שהתקיים בפני ביום 4.2.20 העלתה ב"כ המבקשת טענות דומות לאלה ובהתייחסותה לתגובת המשיבה (ר' להלן) ולמכתבו של מהנדס העיר שהגיע לידיה ביום 16.1.20 טענה כי "לא היו הודעות בעל פה ולכן אני מפנה למכתב הערייה... שם היא טוענת שמישהו עודכן... עודכן נציג הפונים מר יוסי נחוסי. לא כתוב מי עידכן ואנו לא יודעים מי זה יוסי נחוסי... אין לנו נציג בשם יוסי נחוסי...". עמדת המשיבה בתגובתה לבקשה להארכת המועד, הפניתה ב"כ המשיבה להוראת סעיף 228(א) לחוק התיכנון והבניה, תשכ"ה-1965 וטענה כי לא בכדי הגביל המחוקק את מי שניתן בעיניינו צו הריסה מנהלי, בפרק זמן של 15 ימים מעת המצאת הצוו לידיו, לצורך הגשת בקשה לביטולו.

...

זאת ועוד – מאחר שנציגי המבקשת בקשו כי תינתן להם האפשרות לבצע את ההריסה בעצמם, ניתנה להם ארכה לעשות כן. בנוסף לכך טענה ב"כ המשיבה כי אין למבקשת זכות עמידה להגשת שתי הבקשות או איזו מהן, שכן "רק מי שרואה עצמו נפגע יכול להגיש בקשה לביטול צו הריסה... רק מי שיש לו זיקה קניינית לנכס יכול להגיש בקשה כזו... ולכן אין בכלל טעם בהארכת המועד". לטענת המשיבה, המקרקעין הנדונים שייכים עיריית חדרה ומצויים בבעלותה המלאה (ר' נסח טאבו – ת/1) ומשכך, גם מן הטעם הזה דין הבקשה להארכת המועד להידחות על הסף.

בנוסף לכך טען מר עמרם כי "מי שמטפל במתחם הוא סמי ואילו הוא עצמו משמש כשותף משקיע ואינו פעיל בכלום". דיון והכרעה לאחר שנדרשתי לטענות הצדדים, מסקנתי היא דין הבקשה להארכת המועד להתקבל.

סוף דבר, הבקשה להארכת המועד להגשת הבקשה לביטול הצו מתקבלת.

עקרי העובדות עניינו של הליך זה בבקשה לביטול צו הריסה מנהלי עליו חתם מר משה וולנוביץ', מנהל מחוז ירושלים ברשות לאכיפה במקרקעין (להלן גם: "נותן הצוו") ביום 15.8.22 (נספח א' לבקשה וכן נספח 1 לתגובת המשיבה, להלן: "הצוו"), בהתאם לסמכותו לפי סעיף 221(א) לחוק התיכנון והבניה, התשכ"ה- 1965 (להלן: "החוק").

המחלוקת טענות המבקשת צו ההריסה אינו חוקי ואינו תקין משום שהבניה מושא הצוו אינה מתאימה להוצאת צו; הצוו אינו דרוש לצורך מניעת עובדה מוגמרת; לא מתמלאים התנאים והדרישות בהתאם לסעיף 221 לחוק; הצוו לא ניתן היה להפקה והתאריכים המופיעים בו נכתבו כדי לשוות לו צורה חוקית; מדובר במקום בו נעשה שימוש מזה עשרות שנים; ממילא אין מדובר באלמנטים המהוים בניה.

לאור כל האמור לעיל מצאתי כי צו ההריסה המנהלי ככלל עוסק במשטח הבטון וכביש האספלט עניינו בבנייה חדשה אשר טרם הסתיימה במועד הגשת תצהיר המפקח; שטח משטח הבטון ומשטח האספלט הגרוס, מעוגנים בראיות מינהליות אשר לא נסתרו ולא נטען על ידי המבקש כי בידיו היתר בניה למשטחים האמורים; עם זאת, לא הונחה תשתית ראייתית מספקת ביחס לקיומה של גדר.

...

הנתונים שאנו מקבלים מחברת סימפלקס הם מצוינים ומדויקים אבל חייב לעשות בדיקה נוספת על מנת שנותן הצו יקבל את כל המידע הרלבנטי על ידי גורם מוסמך לכך.

לאור כל האמור לעיל מצאתי כי צו ההריסה המינהלי ככלל עוסק במשטח הבטון וכביש האספלט עניינו בבנייה חדשה אשר טרם הסתיימה במועד הגשת תצהיר המפקח; שטח משטח הבטון ומשטח האספלט הגרוס, מעוגנים בראיות מינהליות אשר לא נסתרו ולא נטען על ידי המבקש כי בידיו היתר בניה למשטחים האמורים; עם זאת, לא הונחה תשתית ראייתית מספקת ביחס לקיומה של גדר.

סוף דבר ביחס לעבודה המתוארת בצו כ- "משטח אספלט גרוס בשטח של כ-157 מ"ר ויציקת משטח בטון בשטח של כ-60 מ"ר" – הבקשה נדחית והצו עומד בעינו.

בתאריך 28.1.2024 הוגשה מטעם המערער בקשה לבית משפט קמא, וכותרתה: "בקשה בהולה ביותר לביטול ועיכוב ביצוע צו הריסה מינהלי - במעמד צד אחד". בבקשה טען בא כוח המערער טענות רבות ביחס לפגמים שונים שנפלו לטענתו בהוצאת הצוו וביחס לאי חוקיותו של הצוו.

ואולם, זמן מה לאחר הריסת גדר הרשם לגביה ניתן הצוו הראשון, הקים המערער את קיר הבטון מושא צו ההריסה הנוכחי, וזאת במרחק של כ- 50 ס"ח משפת כביש האספלט.

...

ראוי אפוא להזכיר בעניין זה את כלל 34(א) לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), תשמ"ו – 1986, שכותרת השוליים שלו היא "איסור הטעיה". כלל זה קובע: "לא יעלה עורך דין, בין בעל פה ובין בכתב, טענה עובדתית או משפטית, ביודעו שאינה נכונה". לסיכום הדברים שלעיל: (א) צו ההריסה מושא הערעור שלפני, שניתן בתאריך 3.1.2024, הומצא בתאריך 7.1.2024, ועל כן בקשת המערער לבטלו, אשר הוגשה בתאריך 28.1.2024, הוגשה באיחור.

אשר על כל האמור לעיל, הנני מחליט כדלקמן: (א) הנני דוחה את הערעור.

(ג) שלא כמקובל, ועל רקע התנהלותו של המערער המתוארת לעיל, הנני מחליט לחייב את המערער לשלם למשיבה הוצאות הערעור בסכום מתון של 5,000 ₪.