לפניי בקשה לביטול צו הריסה מינהלי שהוצא על ידי המשיבה ביום 4.12.22, בהתאם להוראות סעיף 221 (ב) לחוק התיכנון והבניה, התשכ"ה – 1965 (להלן: "החוק"), שהוצא בגין ביצוע עבודה אסורה ללא היתר נוכח הנחת מנועי קרור בחזית המבנה שהוסתרו מאחורי שלט פירסום המונח על גבי קונסטרוקציה, כאשר שתי פעולות הללו מצריכות היתר שלא הוצא.
הדברים שונים כאשר בוחנים סעד מינהלי כגון במקרה שלפניי בדמות ביטול צו הריסה מינהלי, שכן מדובר בהליך שמראשיתו ותכליתו נועד להתברר באופן קצר ויעיל תוך אכיפת פעילות בניה אסורה בעודה באיבה.
עוד עלה מהעדות, שהוא לא התקרב למקום בו בוצעה הבנייה האסורה אלא צילם ממרחק- מהרחוב ושזה הספיק כדיי לבסס את העבודה האסורה הטעונה היתר, שכן ניכר שהשלט עומד על קונסטרוקציה מפלסטיק- "כלוב שמחזיק בפנים את המזגנים. בחקירתו החוזרת העד אישר בזיקה לאכיפה דנן, כי בתאריך הראשון שביקר במקרקעין לא היו מותקנים כל מנועים ושילוט של שופר סל בנגוד למה שראה בביקורות האחרות של התקנת שלט גדול של המבקשת ובהמשך הותקנו גם מנועי הקרור.
...
מעבר לכך ובחינת יתר התנאים הקבועים שוכנעתי, כי בנסיבות התקיימו הדרישות למתן הצו ולא מצאתי כי עצם החסר בהיוועצות עם תובע שבוצעה לה השלמה כאמור בעדויות ובראיות , מהווה פגם היורד לשורשו של עניין בעטיו יש להורות על ביטול הצו שניתן.
בשולי הדברים ולמען לא יוותר הכתב חסר, אבהיר כי דין טענת החלפת פריט בפריט להידחות, שכן בסעיף 20 לתקנות הפטור המטרה לא הייתה להכשיר שרץ, ולאפשר החלפת פריט שאינו בהיתר בפריט אחר שגם הוא טעון היתר, אלא החלפת רכיבים מינוריים המנויים בתקנה ולא הקמתם מחדש.
נוכח כל המקובץ לעיל לא מצאתי, כי התקיימו התנאים לביטול של הצו ולכן צו ההריסה המנהלי נותר על כנו.