בקשה לביטול צו הפסקת עבודה לפי סעיף 216(א) לחוק התכנון והבנייה

בגדרי החלטה זו קיבל בית משפט קמא באופן חלקי את בקשת המשיבים לביטול צו מינהלי להפסקת עבודות עליו חתם מנהל היחידה הארצית לאכיפת דיני התיכנון והבניה ביום 14.5.18, עפ"י סעיף 216(א) לחוק התיכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: חוק התיכנון והבניה).

...

אשר לחזקת התקינות המנהלית, לפיה הצו הוצא כדין, העומדת לזכות המערערת לטענתה – מקובלת עלינו מסקנתו של בית משפט קמא, לפיה אין מדובר במקרה רגיל בו מבוצעות עבודות בניה ללא היתר או בסטייה מהיתר, אלא בעבודות בניה המבוצעות בהתאם להיתר שניתן לכאורה כדין, התואם את התוכנית שחלה על המקרקעין, כאמור.

אשר להרחבת צו התפיסה על ידי בית המשפט המחוזי לוד – מדובר בהליך אחר הקשור להליך הפלילי ופתוחה לפני המערערת הדרך, ככל שתמצא לנכון, להמשיך ולפעול במסגרת הליך זה. סוף דבר נוכח האמור, הערעור נדחה.

בשל השאלה המשפטית העומדת בבסיס ערעור זה, לא מצאנו ליתן צו להוצאות.

לאור האמור, הוכחות מאוחדות לבקשת הצדדים נשמעו בפניי ביום 29.7.2020 מבקש 2- מר דוד יעקב בן לולו ביום 30.6.2020 חתם מהנדס העיר, אדר' אודי כרמלי מתוקף סמכותו לפי סעיף 216(א) לחוק התיכנון והבניה על צו מנהלי להפסקת עבודה מס' 2020-3069.

כאשר הוראות סעיף 229 לחוק התיכנון והבנייה מנחות את שיקול דעתו של בית המשפט בדונו בבקשה מסוג זה וקובעות כי הצוו יבוטל רק בהתקיים התנאים המתחייבים בו: אם נוכח בית המשפט כי לא היתקיימו הדרישות למתן הצוו, אם הוכח לו שהעבודה או השמוש בוצעו כדין, או משום שנפל בצו פגם חמור בשלו יש לבטלו.

...

העבודות לא קיבלו היתר אשר דרוש גם דרוש במקרה זה. אפנה לדבריו של המהנדס מטעם ב''כ המבקשים אינג' גיל רוזנבאום מפרוטוקל דיון מיום 29.7.2020 עמוד 13 שורות 7-10, עמוד 18 שורה 3, לדבריו של העד (מבקש 1) מר שמעון לוי בעמוד 29 שורות 14-17, כמו גם לסיכום דבריו של הפקח מר סילביו קריקון: ''כל עבודות הבנייה שרואים בתמונות 24,23,26,25,28,27,30,29, (הסדר במקור, ע.י), בקיצור ממס' 1 עד תמונה מס' 30 כל העבודות שמראות התמונות דורשות היתר בנייה'', עמוד 32 שורות 1-3, עמוד 38 שורות 17-19, עמוד 39 שורות 3-5 בפרוטוקול דיון מיום 29.7.2020.

בחינת הצווים נכון למועד הוצאתם- מחייבת את המסקנה כי הוצאתם בדין יסודה.

אשר על כן לאור המפורט אני דוחה את הבקשה לביטול הצו.

לפניי בקשה בהתאם לסעיף 228 לחוק התיכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: "החוק"), לביטול צו מינהלי להפסקת עבודה לפי סעיף 216(א) לחוק, אשר הוצא כנגד המבקשת ביום 09/12/20 (להלן: "הצוו").

...

אשר על כן, ובהסתמך על הדין ופסיקת ביהמ"ש, אני קובע כי העבודות שבוצעו נכללות בחריג הקבוע בהוראות תקנה 1(2) לתקנות ההיתר, שכן לא הוכח בפני ע"י המשיבה כי מדובר בעבודות המשנות את פני הקרקע, יציבותה או בטיחותה.

סוף דבר הבקשה מתקבלת.

אני מורה על ביטול הצו המנהלי שניתן כנגד המבקשת ביום 09/12/20.

עילות הצוו, שהוצא על-ידי שופט, נבעו משני מקורות: סעיפים 32, 34 ו-43 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נ"ח], תשכ"ט-1969, בהיות המבנה אמצעי לעבירה עתה ובעתיד, שכר עבירה ואף ראיה במשפט עתידי; סעיפים 21(א) ו-26 לחוק איסור הלבנת הון, תש"ס-2000, לעניין תפיסת רכוש שניתן לחלטו "חילוט בשווי"; ביום 14.05.18 הוציא מנהל היחידה הארצית לאכיפת דיני התיכנון והבניה צו מינהלי להפסקת העבודות באתר, לפי סעיף 216(א) לחוק התיכנון והבניה, תשכ"ה-1965, בגין חריגה בהקף של למעלה מ-700 מ"ר מהמותר בהיתר הבניה, ובגין מתן היתר בניה בנגוד לתכנית.

ביום 30.05.18 הוגשה לבית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים בקשה לביטול הצוו, ע"י המשיבים 1, 2, 4 ו-6, יחד עם עמותה נוספת.

לנוכח מסקנתי זו אין צורך לידון בשאלה עובדתית ופראקטית עליה דלגה העוררת באופן מפתיע: מהיכן אנו למדים שמדובר בליקויים חמורים, שפשו במבנה כולו, ושתיקונם מצריך משאבים משמעותיים? הדו"ח השני והאחרון של המנהל אינו מצביע על-כך בקריאת הדיוט, והעוררת לא הציעה בערכאה קמא מנגנון בדיקה והכרעה אחר; רק במהלך הדיון בערר נודע כי ביד העוררת מיסמך מחודש אפריל 2019, שכתב לבקשתה מהנדס, ובו הערכת שווי עבודות לפי דו"ח ליקויים ואף תאור ליקויים ומפגעים שונים שאינם מופיעים בדו"חות המנהל.

...

ביום 03.02.19, בעקבות דו"ח המנהל, הגישה העוררת "בקשה למתן הוראות למשיבים" ובה ביקשה לחייב את המשיבים לפעול לפי הוראות הדו"ח. בהחלטה מיום 04.02.19 מצא בית המשפט קמא כי "אין זה ההליך המתאים למתן הוראות בדבר ליקויי בניה" אך עם-זאת התיר לבצע באתר עבודות לתיקון הליקויים, בחריג לאיסור העבודות מיום 04.11.18.

אם יש צורך לומר, העוררת אינה חשודה ביצירת מפגעים וליקויי בנייה; שנית, אין עסקינן בגורמי הליקויים בעבר, אלא בחובה לטפל בהם עתה, כדי למנוע נזק פוטנציאלי לציבור, וכמובן בזיהוי הגורם שנטל זה ייפול על כתפיו; שלישית, ניסיון לזהות את גילו ומקורו של כל ליקוי, יוביל את ההליך למחוזות זרים של הבאת ראיות ועדויות מומחים – עניין זר לחלוטין למהות ההליך ולמטרותיו; לנוכח כל אלה, תידחה גם טענה זו. סוף דבר: כל שהובא לעיל, להוסיף על דברי בית המשפט קמא בא ולא להגבילם או להחליפם.

לא מצאתי פגם במסקנותיו של בית המשפט קמא, והערר נדחה.

במהלך החקירה חלק מהמשיבים נעצרו (ובהמשך שוחררו בתנאים מגבילים שרובם הוסרו בנתיים), והתקיימו הליכים רבים בבתי המשפט, חלקם הארי לפני מותב זה. ביום 14.5.18 הוציאה המדינה (באמצעות היחידה הארצית לאכיפת דיני תיכנון ובניה) צו מינהלי להפסקת עבודה בבנין, לפי סעיף 216(א) לחוק התיכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: הצוו המינהלי), ואילו המשיבים 1, 2, 4, 8, 9 (להלן: העותרים) פנו לבית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים בבקשה לביטול הצוו המינהלי.

...

אינני מקבל את טענת המשיבים לשיהוי מצד המבקשת.

אשר לטענה כי המשך הבניה פוגע אך ורק בתדמית המשטרה, אך איננו מסב נזק לציבור, טענה זו איננה מקובלת עלי.

תוצאה משכך אני מקבל את הבקשה ומורה על הרחבת צו התפיסה (צ"א 11197-05-18) ביחס לנכס שנמצא בגוש 5381 חלקה 16 (להלן: הנכס), כדלקמן: א. ייאסר על כל אדם ותאגיד, לרבות המשיבים, מי מטעמם במישרין או בעקיפין, או כל אדם אחר, לבצע פעולה כלשהי בנכס, לרבות בניה, הריסה או כל פעולה אחרת.