בקשה לביטול צו הפסקה שיפוטי לשימוש בדירה למגורי חוסים

בהחלטה נדחתה בקשת המערערת – ועדה מקומית לתיכנון ובניה קרית אתא (להלן: "המערערת") למתן צוים כדי למנוע פעולות ולאסור שימוש וכדי להוציא צו הפסקה שפוטי, וזאת מכוח סעיפים 234 ו-236 לחוק התיכנון והבניה, תשכ"ה-1965 (להלן: "החוק", "הצוים").

הצוים התבקשו על ידי המערערת במטרה למנוע ביצוע פעולות הכנה ושימוש אסור שעושים המשיבים או מי מטעמם, לטענת המערערת, בבית מגורים המצוי ברחוב קנדינסקי 21 בגבעת טל, קרית אתא, הידוע כגוש 12760 חלקה 43 (להלן: "הנכס").

נטען כי החוק מתיר שימוש בבית מגורים למסגרת מעונות לחוסים ונפגעי נפש לפי סעיף 63א(א) לחוק, כאשר מספר הדיירים מוגבל ל-6 דיירים בלבד, ואילו שירות בית מאזן הוא מסגרת רחבה יותר המיועדת ל-12 מטופלים, ואין המדובר בחוסים או נפגעי נפש.

בית משפט קמא דחה בהחלטתו את טענת המשיבים לאכיפה בררנית, מאחר והמשיבים לא הביאו ראיות להוכחת טענה זו. בסופו של יום במסגרת ההחלטה בוטלו הצוים שניתנו לבקשת המערערת במעמד צד אחד, שנועדו בין היתר לאסור את השמוש בנכס לצורך מתן שירות בית מאזן.

עמדת המערערת בפניי גם אינה סבירה בזוכרי כי לא הוכחשה הטענה שבתחום שיפוטה של המערערת כבר פועל שירות בית מאזן בנכס אחר שהוא דירת מגורים, בשכונת מגורים אחרת.

...

לעניין זה יפים דבריה של כב' השופטת ב' טאובר ברע"א (מחוזי חי') 23812-10-18 קידום פרויקטים שיקומיים ב.ה. בע"מ נ' גולדברג (3.12.2018): "בחינת תכליתו של חוק הפיקוח אל מול תכליתו של סעיף 63א' לחוק התכנון והבניה מלמדת על קיומה של מטרה עיקרית משותפת שנועדה להשיג שילוב מירבי במסגרת הקהילה של אוכלוסיות חריגות, מסוגים שונים, תוך פיקוח הדוק על הפעלת אותה מסגרת שיקומית על ידי הרשויות הרלוונטיות. על רקע האמור, וככל שיינתן רישיון על ידי אחד הגופים שפורטו בהוראת סעיף 63א לחוק התכנון והבניה, הרי שלכאורה אין לראות בשימוש שמתעתדת המבקשת לעשות בנכס משום שימוש חורג. מסקנה זו עולה אף בקנה אחד עם עמדת משרד הרווחה שהינו רשות מנהלית-מקצועית בלתי תלויה, ואשר עמדה משפטית סדורה ומנומקת מטעמו הוצגה". במקרה דנן משרד הבריאות הוא הגורם המאשר את הפעלת שירות בית מאזן בנכס.

לסיכום לאור כל האמור לעיל, הערעור נדחה.

המערערת תשלם הוצאות משפט למשיבים בסך 20,000 ₪ בתוך 30 יום ממועד המצאת החלטה זו, אחרת יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית ממועד מתן ההחלטה ועד התשלום בפועל.

רקע המערער הנו בעל הזכויות בדירת מגורים ברמת השרון, אשר לה מוצמדות שתי חניות, (להלן: ״הדירה״ או ״המקרקעין״).

מושא העירעור הוא צו הריסה מנהלי שהוצא כאמור ביום 28.1.20 לסוכך, אשר מצוה על הריסתה וסילוקה של העבודה האסורה וכן על הפסקת השמוש האסור.

המערער עתר לבית המשפט לעניינים מקומיים רמת השרון בבקשה לביטול צו ההריסה, כאשר טענתו המרכזית היא כי על פי תקנות התיכנון והבנייה (עבודות ומבנים הפטורים מהיתר), תשע״ד-2014 (להלן: ״תקנות הפטור״) הסוכך פטור מהיתר.

כפועל יוצא, שופטים יימנעו מלשאול שאלות הבהרה ולהקשות על מי מהצדדים, דו שיח שהנו חלק בלתי נפרד מההליך השפוטי.

לפי שיש לפרש את תקנות הפטור באופן דווקני ומצומצם, הרי שניתן לראות בהחלטת בית משפט קמא החלטה הגיונית ומעוגנת היטב בלשון התקנה, על פיה -הסוכך מושא העירעור נתמך בצנורות מתכת לאורך ולרוחב האריג אך מנגד ועל פי לשון בני אדם המונח ״עמוד״ הנקוב בתקנה משמעו תמך העומד בזוית אנכית להבדיל מ-״קורה״ המונחת בזוית אופקית.קרי,הסוכך במקרה זה אינו ניכנס במסגרת המקרים החוסים תחת תקנה 11(ג) לתקנות הפטור שהרי מחוקק המשנה התכוון לעמודים אנכיים ולא למעין קורות.

...

דיון והכרעה לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הגעתי לידי מסקנה כי דין הערעור להידחות.

אשר לפרטים בצו ההריסה נחה דעתי כדעת בית משפט קמא כי די בפרטים שצוינו.

רקע ותמצית טענות הצדדים ביום 20.10.2020 חתם אדריכל קיריל קוזיול, מהנדס העיר ראשון לציון, על צו הריסה מינהלי בהתאם לסעיף 221 לחוק בו צווה על הריסתה וסילוקה של עבודה אסורה, וכן על הפסקת השמוש בה, כדלקמן: "ביטול 12.0 מקומות חניה ע"י בנית קורות בטון בגובה כ-0.29 מ' לערך ורוחב כ-0.23 מ' לערך ואורך כ-12.0 מ' לערך ללא היתר", במקרקעין הידועים כגוש 5182 חלקה 6 בכתובת האורגן 9-11 בראשון לציון.

ראשית, טוענים המבקשים, אשר החניות המדוברות צמודות לדירתם, כי המחסום שהוצב חוסה תחת הפטור מקבלת היתר בניה בהתאם לתקנה 10 לתקנות התיכנון והבנייה (עבודות ומבנים הפטורים מהיתר), תשע"ד-2014 (להלן: תקנות הפטור) שכן מדובר במחסום לחניה המונע שימוש לחניות פרטיות של המבקשים שמעבר לתקן המזערי הדרוש לדירת מגוריהם.

דיון והכרעה סעיף 229 לחוק קובע: "לא יבטל בית המשפט צו מנהלי אלא אם כן הוכח לו שהעבודה או השמוש בוצעו כדין או שלא היתקיימו הדרישות למתן הצוו כאמור בסימן זה, או אם שוכנע כי נפל בצו פגם חמור שבשלו יש לבטל את הצוו". הלכה פסוקה היא כי, עילת הבקורת השיפוטית על צוי הריסה מינהליים מצומצמת.

...

בענייננו, לאחר שעיינתי ובחנתי את טענות הצדדים, אני סבורה כי דין הבקשה להתקבל, הן מחמת שהעבודות שבוצעו אינן טעונות היתר והן מחמת פגמים שנפלו בהליך הוצאת הצו אשר מצדיקים את ביטולו.

אין בידי לקבל עמדה זו של המשיבה.

לכן, אני מקבלת את הבקשה ומורה על ביטולו של הצו מיום 20.10.2020.

מדובר במבנה שהוקם מבנייה קלה כדי להיתמודד עם בעיית נזילות בקומה הראשונה וכדי לאטום את הדירה בקומה הראשונה.

בדיון שהתקיים בפני טענה ב"כ המבקש כי המבקש לא קיבל את צוי ההפסקה המנהליים ולא ידע עליהם, הוא בנה את המבנה כדי לאטום את גג המבנה שבקומה הראשונה שסבל מנזילות רבות וכדי להעניק קורת גג לבתו החוסה של המבקש.

הבקורת השיפוטית הנוהגת בבקשות לביטול צו הריסה מינהלי מצומצמת (רע"פ 2958/13 סבאח נ' מדינת ישראל) והיא מוסדרת בסעיף 229 לחוק הקבוע כדלקמן: "לא יבטל בית המשפט צו מנהלי אלא אם כן הוכח לו שהעבודה או השמוש בוצעו כדין או שלא היתקיימו הדרישות למתן הצוו כאמור בסימן זה, או אם שוכנע כי נפל הצוו פגם חמור שבשלו יש לבטל את הצוו". על מנת שניתן יהיה להורות על ביטול צו הריסה מינהלי צריך להתקיים תנאי אחד מהתנאים שנקבעו בסעיף: הראשון, העבודה בוצעה כדין; השני, לא היתקיימו הדרישות למתן צו כאמור בחוק; או התנאי השלישי, נפל פגם חמור שבשלו יש לבטל את הצוו.

יתרה מזו, לא מצאתי קיומו של אופק תיכנוני המצדיק עיכוב ביצוע הצוו, להלן הנימוקים: סעיף 221 לחוק התיכנון והבניה קובע כדלקמן: (א) ראה מנהל היחידה הארצית לאכיפה, יושב ראש ועדה מקומית או מהנדס הועדה, על יסוד תצהיר שהגיש לו מפקח כאמור בסעיף קטן (ב), כי בוצעה עבודה אסורה, רשאי הוא לצוות בכתב על הריסת העבודה האסורה (בפרק זה – צו הריסה מנהלי), ובילבד שבמועד הגשת התצהיר לא הסתיימה העבודה האסורה או שלא חלפו יותר משישה חודשים מיום שהסתיימה, ולעניין עבודה אסורה לגבי בית מגורים – בית המגורים לא אוכלס או שלא חלפו יותר מ-30 ימים מהיום שאוכלס; צו הריסה מנהלי יכול שיכלול גם הוראות בדבר הפסקת שימוש אסור.

יתרה מזו, מהתמונות שהוגשו ומטענות המבקש עולה כי לאחרונה נעשה שימוש במבנה גם לאחר שנודע לו על צו ההריסה ועל קיומה של בניה אסורה במקום הוא ממשיך בעבודות ובשימוש במבנה כמו צביעה, הוא אף ציין בפני בדיון כי בתו עושה בו שימוש למגורים.

...

לאחר עיון בבקשה ובנספחיה ולאחר ששמעתי את טיעוני המבקש בפניי, לא מצאתי כל נימוק המצדיק ביטולו של צו ההריסה המנהלי, ראשית אין מחלוקת כי העבודות שבוצעו טעונות היתר והן בוצעו ללא היתר.

מהראיות שהובאו בפי שוכנעתי כי צו ההריסה ניתן כשהעבודה האסורה טרם הסתיימה או שלא חלפו יותר משישה חודשים מיום שהסתיימה.

לא שוכנעתי כי המבנה אוכלס בטרם חלפו 30 יום ממועד מתן הצו.

לאור האמור, הבקשה נדחית.

המערערים טוענים כי במקרקעין מיתנהל "גן ילדים", ואף בבקשה להיתר שהוגשה מטעמם בשנת 2019, נכתב כי השמוש המבוקש הוא "לגן ילדים". אם כך הדבר, הרי השמוש המבוצע אסור באופן מובהק, שכן חוק התיכנון והבניה אינו מאפשר קיומו של גן ילדים במבנה המיועד למגורים, מה גם שמדובר בניהול עסקי (עפ"א (מרכז) 6813-08-07 נבו נ' עריית נתניה (9.7.08)).

בשנת 2018 תוקן חוק התו"ב, על ידי הוספת סעיף 151ב (ב) המסדיר את סוגיית ניהול מעונות היום לפעוטות, במבנים המיועדים למגורים (תיקון 131 לחוק התו"ב), וזו לשונו: 151ב (ב) על אף ההוראות לפי פרק זה, על מעון יום לפעוטות שפועל בתוך דירה במבנה מגורים, שלפי התכנית החלה עליה או ההיתר לבנייתה, לא הותר בה שימוש לשם הפעלת מעון יום, יחולו הוראות אלה, לפי העניין: (1) אם שוהים באותה דירה עד 6 פעוטות – המעון יהיה פטור מקבלת היתר לשימוש חורג או היתר להפעלת מעון לפי סעיף זה, ויראו את ייעוד הקרקע למטרת מגורים כאילו הוא מתיר שימוש להפעלת מעון יום לפעוטות; (2) אם שוהים באותה דירה בין 7 ל-36 פעוטות – המעון יהיה פטור מקבלת היתר לשימוש חורג, ובילבד שקבל היתר להפעלת מעון לפי סעיף זה והוא בעל רישיון או רישיון זמני להפעלת מעון יום כאמור.

מלשון הסעיף עולה בבירור כי מעון יום לפעוטות בבית מגורים, שבו שוהים מעל 36 פעוטות, אינו חוסה תחת הפטור כלל, כך שנידרש עבורו היתר לשימוש חורג, כדת וכדין.

השמוש האסור במקרקעין נמשך גם לאחר כניסת צוים שפוטיים לתוקף בסוף שנת הלימודים של שנת 2019, והמקום עודנו פועל היום, בחלוף 4 שנים.

השיקול הכלכלי הנחה את המערערים לעבור לבקשה להיתר שימוש ולזנוח את הבקשה להיתר שימוש חורג, משכך, הגישה המערערת ביום 21.9.22 בקשה להיתר שימוש על פי סעיף 151ב. היתנהלות תמוהה הגובלת באי חוקיות בטיפול בבקשה להיתר שימוש כמו כן צו ההפסקה הקיים היה אמור להתבטל והצו הנוכחי אינו תקין –סעיף 151 ה1 לחוק קובע שהועדה המקומית תטפל בבקשה להיתר שימוש.

...

בהמשך לכך, ביקשו המערערים לעיין בתוכן התיקים, ולבקשה זו לא נעתר בית משפט קמא בקבעו שהדבר טעון קבלת תגובת הצדדים להליך, ואינו נדרש כלל במסגרת טענות הגנה מן הצדק, שבהן בית המשפט בוחן אך ורק את קיומה של אכיפה שוויונית ולא את פרטיו האזוטריים של כל מקרה ומקרה לגופו [החלטת בית משפט קמא מיום 9.11.21].

בקשת המערערים לביטול הרשעה נדחית על ידי, לאור הלכת כתב ע"פ 2083/96 תמר כתב נ' מ"י (21.8.97).

סוף-דבר: הערעורים נדחים.