לגוף הבקשות טוען הנאמן, כי אין מקום ליתן לחייבים הפטר מבלי שקיימו את ההסכמות שאושרו בהחלטה מיום 11.7.17, שכן שההסכמות ניתנו לאחר "בירור טענות החייבים וצאצאיהם בנכסים; לאחר דין ודברים ממושך; לאחר שהיה על החייבים לקיימם כבר לפני למעלה משנתיים; ובשים לב גם (בנגוד לתמונת המצב שמבקשים החייבים לצייר- כאילו לא ידעו או לא הבינו את ההסכמות) שההסכמות על תוכנן ומשמעותן הוסברו להם במעמד הדיון מיום 11.7.17 ברחל בתך הקטנה, לרבות על ידי בית המשפט הנכבד עצמו, על ידי מי ששמש בא כוחם ועל ידי רב הקהילה."
עוד טוען הנאמן, כי בבעלות החייבים שתי דירות מגורים.
לטענתו, אין יסוד בדין לבקשת החייבים; הדירה הייתה בבעלות החייבים ועליהם מוטלת החובה לשאת בתשלומי הארנונה תחת צבירת חוב בהליך הפש"ר, שכן עצם יצירת החוב, יש בו כדי היתנהלות הנגועה בחוסר תום לב.
במסגרת תגובת החייבים לתשובת הנאמן, טוענים הראשונים, כי הם חולקים על תחשיב הנאמן בכל הנוגע לסכום אותו עליהם לשלם לצורך קבלת ההפטר, כשבסיס המחלוקת נובע בעקרו מתוספת מאמץ מאקסימאלי בשיעור של 50%.
לטענת החייבים, הסכמתם כפי שניתנה בדיון שהתקיים ביום 11.7.17 בכל הנוגע לתשלום שכ"ט הנאמן בתוספת מאמץ מיוחד בשיעור מאקסימאלי של 50%, ניתנה "בלית ברירה", "כל זאת כאשר תלויים ועומדים כחרב על צוארם שלושה צוי פינוי לדירות שבבעלותם, ובפרט לדירה שבה התגוררו בעצמם".
החייבים מפנים לסעיפים 3-4 בחלק יג' (מאמץ מיוחד) לפרק ט' (שכר טירחה) באוגדן נהלי הכנ"ר הקובעים, כי בקשה לתוספת מאמץ מיוחד נבחנת בסיום עבודתו של בעל התפקיד, על בסיס בקשה נפרדת ומנומקת.
בעיניין זה מציין הנאמן, כי בית המשפט ער להתנהלות החייבים, כפי העולה מההחלטה מושא הבקשה, שכן נקבע, כי תנאי לקבלת בקשת החייבים הוא תשלום בסך של 40,000 ₪ להבטחת תשלום הוצאות הנאמן, עקב היתנהלות החייבים.
חיוב החייבים לשלם הוצאות הנאמן בסך 40,000 ₪, בהתאם להחלטה מיום 5.10.20, מבוטל
בקשת החייבים להטלת חוב הארנונה השוטף על קופת הכנוס;
ככלל, על חייב המצוי בהליך פש"ר מוטלת החובה שלא ליצור חובות במסגרת ההליך, שכן צבירת חובות, משמעותה היתנהלות הנגועה בחוסר תום לב.
בפסיקה נקבע, כי חלק מחובת תום הלב בפשיטת רגל היא החשיבות לחובת הגילוי המוגברת החלה על חייב בהליך זה. במסגרת חובת תום הלב, נקבע כי לא ינתן סעד לפושט רגל הצובר חובות בהליך.
...
בנסיבות אלה, מעבר לעובדה שצבירת חובות במהלך הליך הפש"ר, מהווה התנהלות משוללת תום לב, בית המשפט לא מצא כל נימוק להחיל חיוב זה על קופת הכינוס, ולפיכך, בקשת החייבים, נדחית.
המסקנה המתבקשת היא, כי המקור להסמכת בית משפט לפסוק תוספת שכר בגין מאמץ מיוחד מעבר לשכר הבסיס, היא תקנה 13 לתקנות השכר המעגנת הסדר חוקי לפיו, רשאי בית משפט לחרוג לצורך התאמת התחשיב שבתקנות השכר לנסיבות המקרה הפרטני, תוך מניעת תוצאה שאינה צודקת, בה לא תהיה הלימה בין היקף הפעולות החריגות שביצע בעל התפקיד כמתואר בסעיף 13 לתקנות השכר והצלחת ההליך מבחינת הנושים, ובין השכר המשולם לבעל התפקיד.
בנסיבות אלה, בקשת החייבים להפחתת שכ"ט הנאמן, נדחית.
