עתירה כנגד החלטת ועדת ההשגה לזרים של משרד הפנים (להלן: "ועדת ההשגה") מיום 21.12.2011 שדחתה בקשת העותרת לקבלת מעמד בישראל בהתאם לנוהל מס' 5.2.0009 "נוהל הטיפול בהסדרת מעמד לבני זוג של אזרחים ישראלים מכוח חיים משותפים".
ואלה העובדות הצריכות לעניין:
העותרת 1 (להלן: "העותרת"), אזרחית הפיליפינים, ילידת 1954, נכנסה לישראל בשנת 96, באשרת עבודה ב/1 שהוארכה מעת לעת עד ליום 3.4.02.
העותר 2 (להלן: "העותר") הוא אזרח ישראלי תושב תל-אביב, יליד 1954, גרוש משנת 1986 ולו שני ילדים.
בעקבות זאת, ביום 6.8.2010, החליט ביהמ"ש לעניינים מינהליים במחוז המרכז (כב' השופטת זהבה בוסתן), למחוק את העתירה, תוך מתן הוראה למשיב ליתן החלטה בעיניין בקשת העותרים תוך 7 ימים, כאשר העותרת תישאר במשמורת והליכי ההרחקה יעוכבו עד ל – 7 ימים לאחר המצאת החלטת המשיב לידי העותרת.
עוד טענה ב"כ העותרים כי כב' השופט אברהם יעקב (מביהמ"ש לעניינים מינהליים במחוז המרכז) ביטל את צו ההרחקה ונתן אשרת שהייה ועבודה לעותרת.
...
אינני מקבלת טענת העותרים כי בשל העובדה שהעותר הוא נרקומן לשעבר שהצליח לצאת ממעגל הסמים, על המשיב לאשר בקשת העותרת לקבלת מעמד בישראל.
אינני מקבלת גם את טענת העותרים כי החלטת כב' השופט אברהם ליתן אשרת שהייה ועבודה זמנית לעותרת מהווה שינוי נסיבות משמעותי.
החלטת המשיב סבירה ומנומקת ומשכך אין להתערב בה.
סיכום
לאור כל האמור לעיל, במצטבר, אני דוחה את העתירה.